המשפחות לא תמיד יכולות להגיע ולסייע, וגם אנחנו כאן מעבר לים, מבינים כמה קשה לטפל בבני המשפחה המתבגרים בשלט רחוק. חברת יוניפר הישראלית הצליחה למצוא פתרונות להקל ולסייע לקשישים ולבני משפחותיהם. הפתרון של יוניפר כולל מצלמה, שלט עם מיקרופון וסטרימר קטן אשר מתחבר לכל טלוויזיה בדומה לסטרימרים אחרים. הסטרימר מאפשר צפייה בתכנים כמו קורסים לשיפור המצב הקוגנטיבי, פיזי ומנטלי של הגיל השלישי והרביעי, קורסים למניעת נפילות, תרגול זיכרון ועוד. חלק מהשידורים מתרחשים בשידור חי היישר מהקהילה המקומית והמוכרת ומאפשרים תקשורת עם המתרגל או המרצה, ועם שאר המשתתפים. דרך המערכת אפשר לפגוש אנשים אחרים, ישנם חדרי מפגש לפי נושאים שאפשר להצטרף אליהם ולשוחח. החבילה של יוניפר מגיעה גם עם אפליקציית וואטסאפ מותקנת, ועם מספר סלולארי, מה שיאפשר לקשיש לנהל שיחות וקשר עם משפחתו וחבריו בקלות, דרך שיחות וידאו ואודיו בקלות.

אחרי שגייסה הון מכובד, עוברת החברה לשלב הבא והמתבקש שלה, מעבר לארה"ב, היישר לחוץ המערבי, במסגרת האקסלרטור Fusion LA עליו דיווחנו לאחרונה ב'ידיעות אמריקה'.

אבי פרייס, מנהל התפעול של החברה מוביל אותה לכאן ומספר לנו על הדרך שלו לחברה: "אני יזם ובעברי לקחתי חלק והובלתי כמה וכמה מיזמים", הוא מספר. "דרך אחד המיזמים שלי הצטרפתי לאקסלרטור של 8200 ושם פגשתי את מי שהפכו לשותפי ביונפייר, רמי קירשבלום ומאיר שריבר. מאוד התחברתי אליהם ברמה האישית ויותר מהכל התחברתי לרעיון שלהם לסיוע לזקנים. כשנפגשנו זה היה בשלב של רעיון כללי פחות או יותר להפגת והקלת חיי הזקנים בבית דרך הטלוויזיה". השניים אמנם מבוגרים מפרייס בלא מעט שנים, אבל החיבור הזה הוביל אותם להציע לו שותפות. פרייס עזב את החברה שהקים והצטרף ליוניפייר. "באופן רשמי, הצטרפתי לפני שנתיים וחצי, כשלחברה היה בעיקר כיוון וכוונה וזה מה שלומדים דרך הרגליים. אני הבנתי שמוצר כזה חייבים ללמוד בזמן אמת ושכרגע חייבים להוציא את המוצר החוצה, ככה הוא יתקדם".

וכך היה. מהרגע שהמוצר הגיע לבתי הקשישים, פרייס מתאר אותו כ'קסם'. "אז היה המוצר כמו סטרימר שמתחבר לטלוויזיה ומאפשר למי שנותן שירותים לקשישים בקהילות גישה. התחלנו לעבוד עם מרכז לקשישים בהוד השרון, מרכז יום ששידר למרותקי בית, מבודדים ומוגבלים. פתאום הם התחילו להיות בקשר, לראות חיים",הוא מספר בהתלהבות. "בתיה מעפולה בת 81 לא מתחברת לפייסבוק ואנחנו מביאים לה שלט פשוט עם 10 כפתורים במקום 50, הכל בבית אחד בטלוויזיה ויש מצלמה ומיקרופון ויש לה תקשורת לעולם, זה התחיל בחיבור למרכז יום, אבל מדדי ההצלחה, שהושתתו על הפגת הבדידות ושיפור המצב הבריאותי של הקשישים היו כל כך משמעותיים, שהוחלט לפתח את המוצר. ראינו את השינוי", הוא מדגיש ומספר שהתהליך נחקר גם באוניברסיטאות בישראל ובארה"ב. "הבנו כמה השינוי הקטן הזה מעשיר אותם ומעניק להם מציאות חדשה. אני זוכר שראינו אותם והבנו שאפשר לחתוך שם את הבדידות בסכין. ככל שעוברות השנים אנחנו יודעים שקשיש הופך הרבה יותר בודד וזו המציאות בישראל ובעולם ובחיבור לקהילה, לראות ולדבר ולהגיב, אנחנו משנים חיים."

מפיג את הבדידות.

מאז אותו חיבור בוקר למרכז הקהילתי בהוד השרון, השירות התפתח משמעותית. "התחלנו פיילוט בישראל עם משרד הרווחה וקיבלנו ביקוש לייצר תכנים גם לשעות אחר הצהריים. בשלב זה איתרנו מומחים בתחומם מהקהילות והיום אנחנו מנהלים קהילה ותוכן. הבנו שהעניין המרכזי הוא החיבור החברתי, משם נולד גם החיבור לוואטס אפ והטלוויזה הפכה להיות כלי חשוב וחכם."

מחקרים מעידים שבדידות מובילה גם לירידה בטיב הבריאות ויוניפר מציעה, יותר מכל לטענתם, העצמה של קשרים, והפגת בדידות. השלט מצויד בכפתורים גדולים ומרווחים וכמו כן, הממשק הוא פשוט ונוח לתפעול. במסגרת ההתקנה של המוצר, טכנאי יושב עם המשתמש ומסביר לו את כל אופן השימוש במוצר, וישנם ערוצי תמיכה לכל מי שמסתבך בהפעלת הממשק.

בישראל יש לא מעט קשישים, אבל בעולם יש אפילו יותר. כדי להגיע לכמה שיותר בני הגיל השלישי והרביעי מגיעה החברה בחודש הבא להשתקע באל. איי :"הכרנו את שגיא קטובץ שניהל אקסלרטור של 8200 באל איי. סמכנו עליו וידענו שיקרו איתו דברים גדולים וכך היה. הקשר התחיל והאקסלרטור החדש שהקים עזר לנו להגיע בנחיתה רכה."

גיא קצוביץ', שותף-מנהל בתוכנית Fusion LA: "זכינו ללוות את הצוות של חברת יוניפר מהיום הראשון שלהם בארה"ב, עת למדו להכיר את השוק ושוחחו לראשונה עם לקוחות פוטנציאליים. אנו שמחים מאד לסייע לחברה במאמצי ההתרחבות שלה בשוק הבריאות הדיגיטלית האמריקני, בעודם מאפשרים למבוגרים ביבשת לחיות חיים מלאים ומאושרים יותר, תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת בצורה פשוטה".

מרגש היה כשלפני כמה חודשים ערכו את הניסונות הראשונים שלהם עם הקהל המקומי. פרייס מספר על חיבורים בין ניצולי שואה: "בין השאר יצרנו רשת לניצולי שואה והיו שם אנשים שזיהו אחד את השני מהמחנות. הם החליפו סיפורים ודיברו על זיהוי של קרובים אלו של אלו וממש פיצחו את השתלשלות הקשר ביניהם והיו כמה סיפורים ממש מיוחדים."

המודל העסקי של החברה מוביל לכך שמי שישלמו על השירות בסופו של דבר הן חברות הביטוח, ולא הקשישים עצמם. "לנו ברור שמי שצריך את השירות הוא מי שלא יכול לשלם על זה. אנחנו בקשר עם חברות ביטוח בארה"ב, ובארץ משרד הרווחה, עיריות וקופות חולים."