שתף קטע נבחר
 

שיקגו זוכרת את יום השואה הבינלאומי

ביום ראשון התקיימה במוזיאון השואה בסקוקי עצרת זיכרון ביום השואה הבינלאומי- יום השנה לשחרור מחנה הריכוז אושוויץ -בירקנאו. חלק ממטרות עצרת הן: התרעה על אנטישמיות, התנגדות לגזענות ובניית עתיד של מתן הערכה, כבוד וזכויות לכל אזרח בתבל. בשיקגו מתגוררים 600 ניצולי שואה. בעצרת השתתפו דיפלומטים, אישי ציבור רבים, מחנכים וסטודנטים. במהלך הטקס נשאו נאומים סגן הקונסול הגרמני ד"ר אנדראס גאצה Dr. Andreas Goetze סגן הקונסול הפולני Pitor Semeiuk, הקונסול הישראלי לדיפלומטיה ציבורית, מורן בירמן, סגן נשיא הפדרציה ליחסים בינלאומיים וציבורים היהודית סטיבן דישלר.

 

"אני מרגיש מודעות לחשיבות רגע היסטורי זה" פתח ד"ר גאצה, סגן הקונסול הגרמני את העצרת " לפני 74 שנים שחררו חיילי הצבא האדום את מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו וחשפו את הזוועה האנושית הלא נודעת שחוללו הנאצים בטירוף דעתם. מעולם קודם לכן לא ערכה מדינה בהיסטוריה סטיגמנטיזציה כזו, טבח אתני אכזרי באופן כה שיטתי ובממדים אלו במחנה השמדה סדיסטי וחסר רחמים כפי שנעשה באושוויץ שהפך לסמל הרוע. נשיא גרמניה, רומן הרצוג אמר כבר בשנת 1966 שאסור שזיכרון זה יימוג אי פעם והוסיף כי "ללא הזיכרון אין התגברות על הרוע והפקת לקחים לעתיד". גאצה סקר את הזמן הרב שעבר על הגרמנים עד שהפנימו וקבלו אחריות על פשעיהם. "בשנות הנס הכלכלי אנשים התבוננו קדימה ומעט מידי התבוננו אחורה. מערכת המשפט הגרמני סירבה לטפל בפושעים הנאציים ורק מעטים מהם נענשו.רק מספר מועט של מתנגדי המשטר בקשו לעסוק בתקופה הנאצית. רוב האוכלוסייה הייתה אדישה. השתיקה נשברה בהדרגה בסוף שנות ה-50 כאשר נערך משפט בישראל נגד אדולף אייכמן ונערכו משפטי אושוויץ. משפטים אלו הציגו לראווה את מערכת ההשמדה המפלצתית. רוב הגרמנים הרגישו שהם חפים מפשע והם הוו רק בורג קטן במערכת. הם הטילו את האחריות לאשמה למספר סדיסטים- היטלר ואנשי שלומו. רק בשנות ה-60 האינטלקטואלים אלכסנדר ומרגריטה מיטשליך העלו את השאלה לגבי אחריותו של "האיש הקטן". אזי, העם הגרמני הבין שבני אדם רגילים איבדו את מצפונם ומוסריותם והפכו לצלם אנוש. בשנות ה-70 בעקבות הסרט "שואה" נחשפה נקודת מבטם של הקורבנות. זכר קורבנות הנאצים הפך לחלק בלתי נפרד מזהותם האישית של הגרמנים. נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס ז"ל הדגיש את הידידות המיוחדת בין ישראל לגרמניה. ללא הזיכרון, ללא הנכונות להתמודד עם העבר ולקיחת אחריות על האשמה, לא היינו זוכים למתנה זו. אך זיכרון לבד אינו מספיק, אנו מוכרחים להילחם באנטישמיות ולשמור על האנושיות וזכויותיו של כל אדם ואדם".

 

"בישראל איננו מציינים את יום השואה הבינלאומי", אמר סגן קונסול ישראל, מורן בירמן "מושג זיכרון השואה טבוע בראשנו, לבנו, נשמתנו ובעורנו. דיפלומטים ישראלים יזמו את חקיקת יום השואה הבינלאומי באו"ם ובשנת 2005 האו"ם קבל החלטה לציין את היום ב-27 בינואר- שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ- בירקנאו. חשיבות יום השואה הבינלאומי גדולה משום שמטרתו מלחמה באנטישמיות שעדיין חיה ובועטת בשיקגו, באירופה, ובכל מקום בעולם". בירמן הזכיר את פיגוע השנאה בו נרצחו אחד- עשר יהודים בבית הכנסת הקונסרבטיבי 'עץ חיים' בפיטסבורג שקרה רק לפני שלושה חודשים.

 

הדובר המרכזי בעצרת היה פטריס בן- סימון מנהל מכון המחקר "יחד" (Yahad -In UNUM ( שנוסד לפני תריסר שנים בפריס צרפת על ידי הכומר פטריק דבואה Patrick Desbois) ). שותפותיו האקדמיות של מכון מחקר זה, הראשון בסוגו באירופה הן אוניברסיטת סורבון בפריס, אוניברסיטת ג'ורג'טאון ומוזיאון השואה בארה"ב. תפקיד המכון הוא חקירת רצח עם בעבר, חינוך בהווה ופעולות למניעת הרג המוני בעתיד.

 

"האב פטריק דבואה ייסד את ארגון "יחד" בשנת 2005. הוא לקח על עצמו את משימת התיעוד של שואת "כדורי הרובה" בעקבות שיחותיו עם סבו, לוחם מחתרת צרפתי, שהוגלה בזמן המלחמה לאוקרינה, שם היה עד לרציחות ההמוניות שביצעו הנאצים". להערכת בן-סימון, מדובר בלפחות מיליון וחצי קורבנות שהופשטו, בגדיהם נערמו בערימה. הם הועמדו ליד בורות או בקעות ונורו למוות. לעיתים משפחות שלמות נכחדו ולעיתים הופרדו: תחילה נורו הילדים אחר כך הנשים או הגברים.

 

"הארגון מאיר פרק בהיסטוריה שנותר בעלטה זמן רב מדי "שואת כדורי הרובה" בניגוד לשואת "מחנות ההשמדה". המכון חוקר את מיקומם של הוצאות ההרג ההמונית שבצעו הנאצים במזרח אירופה בעת השואה ובאיתור כל אתר של קברי אחים. החוקרים מסתמכים על עדי ראיה שנותרו בחיים (רובם בגילאי ה-80 וה-90 ). "הם צפו בהרג יהודים וצוענים או מתוך סקרנות, או גרו בשכנות ליהודים, או מכיוון שהוכרחו לצפות בהרג למען יראו וייראו". בזכות עדויותיהם ניתנים לזיהוי מיקומם של קברי האחים ואיסוף הראיות לרצח עם".

 

- ()

 

"עד היום התגלו 2133 אתרי הוצאה להורג ב-8 מדינות מזרח אירופה: ביניהם: אוקרינה, בלהרוס, רוסיה, פולין, רומניה, מולדובה, ליטא ומקדוניה -הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר. על סמך 5298 עדויות בכתב ובווידאו של עדי ראייה למעשי הרצח שביצעו יחידות הסער הגרמניות הידועות לשמצה – חלקם בשיתוף פעולה של תושבים מקומיים שהתוודו על הריגת שכניהם היהודים בכדי לזכות ברכושם, חלקם הביעו שאט רוח מהברוטליות במלחמה ".

 

"שואת כדורי הרובה" מהווה מודל לאלימות ההמונית השכיחה בעולם גם כיום". אמר בן-סימון "חשיפת פרק נסתר זה של השואה מסייעת לזכור את הקורבנות, ולהעמיד גל-עד לזכרם. חשוב לדעת כי "יחד" אינה מתמקדת רק בעבר ורק בפשעים המחרידים אותו בצעו הנאצים בעם היהודי. משימתנו וציוויינו המוסרי הוא חשיפת עדויות על רצח עם בכל מקום בעולם להשמיע קול וזעקת המחאה לגורלם של עמים אחרים העומדים בפני סכנת השמדה. בן-סימון סיים את הרצאתו בסרט על טבח סינג'אר, המכונה גם הרדיפה הקשה והברוטלית של העם היזידי בידי ארגון דאע"ש במהלך מלחמת האזרחים.

 

עם תום העצרת התקיים ביוזמת סטיבן דישלר אירוע עם נציגי הקהילה היוונית בשיקגו להזכרת חסידי אומות עולם לוקאס קארר ראש העיר זקינטוס והבישוף המקומי, כריסוטומוס. תודות לעוז רוחם וטוב ליבם לא הוסגרה הקהילה היהודית מהאי האקזוטי זקינטוס לציפורני לגסים הנאציים והיא הצליחה לשרוד את השואה ללא כל פגע.

80% מיהדות יוון הושמדה בשואה. קהילה אחת שרדה את השואה בשלמותה.Thanos Davelis מנהל יחסי ציבור של הקהילה ההלניסטית בשיקגו סיפר את סיפורם של חסידי אומות העולם. "בספטמבר 1943, מושל הכיבוש הגרמני פנה אל ראש העיריה באי זקינטוס לוקאס קארר בתביעה לקבל את רשימת 245 היהודים המתגוררים באי. הוא דרש את כתובתם ורכושם כדי להעבירם למקום טוב יותר מזקינטוס ולדאוג למחסורם.

 

קארר בעצה אחת עם הבישוף המקומי חשדו בנאצים והחליטו לדחות את התביעה על הסף. הבישוף הסביר למושל שהיהודים הם חלק מאזרחי העיר שנים רבות ועזיבתם תתפרש כפגיעה בכל האוכלוסייה הגרה בעיר. ליתר ביטחון, מיד לאחר המפגש עם המושל הגרמני פנה לראש הקהילה היהודית וביקש שכול חברי הקהילה יארזו את חפציהם, יעלו להרים ויסתתרו בבתי משפחות נוצריות כפריים. כל היהודים עזבו את זקינטוס באותו ערב.

 

כשהמושל הגרמני התעקש ושב לקבל את הרשימה המבוקשת. הושיט לו הבישוף נייר שעליו רשומים שני שמות בלבד: שמו ושמו של ראש העירייה. הצו בוטל, כל הקהילה ניצלה וכששבו לבתיהם מאום לא נעדר מבתיהם". עם תום המצגת חזינו בסרט " חיים עדיין מחייך" סיפור של ילד יהודי חיים המוקיר תודה למציליו ומספר על גבורתם.

 

המלצת השבוע

 Million Dollar Quartet

 

את רביעיית "מיליון דולר קוורטט"- תיבת הנגינה הווירטואלית שכתבו המחזאים קולין אסקוט ופלויד מטרוקס ראיתי כבר פעמיים בתיאטרון גודמן, ובתיאטרון המיני אפולו. עכשיו צפיתי בו בפעם השלישית בהופעה נהדרת ומרשימה בתאטרון מריאוט הטובה מכולן. העלילה מתרחשת בלילה הגורלי בשנת 1956 ארבעת זמרי הרוק אנד רול: אלביס פרסלי, קרל פרקינס, ג'וני קאש וג'ארי לי לואיס מגיעים להקליט את שיריהם בפעם הראשונה ואחרונה בסטודיו רקורדס סאן פיליפס, המפיק האגדי בממפיס. במחזה מתגלים תחושות המהפכה התרבותית שהם יצרו, כישרונותיהם האישיים, טבעם התחרותי העז, והמתח שבין אומנות להתעשרות.

השחקן המוכשר Rustin Cole sailors מגלם את אלביס פרסלי, נראה נשמע בדיוק כמו פרסלי. הוא מושחז וצולח את התפקיד באופן משובח. גם ג'וני קאש (קריסטופר אסקס) וקרל פרקינס ( שון וויטלי), מוסיקאים מבריקים עם קול נפלא ומזכירים את הכוכבים האמיתיים. הדמות הציורית ביותר היא ג'רי לי לואיס ( דויד פולסון) הכוכב של המחזמר. הוא שחקן כישרוני, כדור אש שבורך בקול נפלא ומצטיין בטכניקת נגינה אקרובטית מדהימה על הפסנתר.

 

רביעיית " מיליון דולר" אינה רק מופע מרהיב של וירטואוזיות מסחררת אלא אף דרמה אנושית משכנעת בין ארבעה ענקי המוסיקה של שנות השישים. שירים משובחים, מוסיקה טובה המחממת את הלב בלילות החורף הקר בשיקגו. השחקנים קצרו תשואות ועוד תשואות. לא נתנו להם לרדת מהבמה. המחזה יוצג עד ה-16 במר.

מומלץ.

לפרטים:www.marriotttheatre.com 

 

 

 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים