לפני כמה שבועות הגיע הרב אפרים סימון, ראש בית חב"ד בטי נק, ל"קליבלנד קליניק", כדי לתרום, בפעם השניה, איבר מגופו.

בן 51, אב לתשעה ילדים בני 12-23, שמארח ומלווה אינספור אנשים מדי יום, ועדיין, חש הרב סימון שהעשייה שלו איננה מספקת דיו. "בתפקידי כרב אני מדבר הרבה על אהבה ועל עשיית מעשים לטובת אחרים", הסביר, "אך כרבי וכאב לילדים, הדוגמה הכי טובה, היא הדרך שבה אתה חי את חייך. אנחנו מדברים הרבה על 'אהבת ישראל', אבל כמה פעמים יש לנו הזדמנות באמת לשים את האחר במקומנו?"

בראיון ל'ידיעות אמריקה', מספר הרב: "החיים שלי מעורבים בלעורר השראה, זה מה שעושה כאיש חב"ד ואלו החיים שלי. אנחנו משרתים אנשים בכל צורה. כל החיים שלי סובבים סביב אנשים אחרים וזה מה שהוביל לתרומה שלי. זו פילוסופית החיים שלנו", הוא מדגיש. "אנחנו כאן כדי להפוך את העולם הזה ליותר טוב. ככה אני מלמד את הקהילה שלי, ואני רוצה להיות אדם שחי כפי שהוא מטיף. השירות הכי חשוב של רבי מתחיל בלתת דוגמא, לא להכביר במילים".

הרב סימון נותן דוגמא מדי יום כשהוא מארח אנשים בביתו ומוביל פרויקטים למען הקהילה, אבל כשהבין שיש עוד דברים שיכול להעניק לאחר, לא היסס: " לפני 9 שנים לא ידעתי על תרומת איברים כלום. אני חבר בניוזלטר של KidneyMitzah.com, שירות שמסייע לחבר בין תורמים לאלו שצריכים את תרומות כליה, אבל מעולם לא חשבתי שזה אפשרי." הרב סימון הניח, כמו רובנו, שתרומת כליה, בדומה לתרומת מח עצם, דורשת הרבה בדיקות והתאמות ואיתור תורם חייב להיות מאוד ספציפי ומדויק. "הגיע אימייל שתיאר ילדה בת 12 שזקוקה באופן נואש לכליה ולא יכולתי לעבור הלאה. הבנתי שזו גם יכולה הייתה להיות ילדה שלי, אמרתי שהמעט שאני יכול לעשות זה לעשות מבחן." הרב קיווה לתת לאלוהים להוביל את ההחלטה וההתאמה, אבל אז הבין, שמדובר בהחלטה והתאמה הרבה יותר פשוטה מבחירת שמיים. "חזרו אלי ואמרו שרוב הסיכויים שאם הדם שלנו מתאים אני אוכל לעשות את הניתוח. הבנתי", מסביר הרב, "שהסיכון נמוך והתמורה גדולה כל כך, אין בכלל מה להתלבט. אשתי נתנה את בירכתה, אבל אז הבנו שמצאו תורם כבר ואני התאכזבתי. ראיתי בזה הזדמנות להיות דוגמא חיה לילדים שלי."

הרב סימון הרגיש שפספס הזדמנות גדולה וחשובה והחליט להילחם ולממש אותה. "ביקשתי שידווחו לי על כל הזדמנות לתרומה. בכל פעם שפנו אלי, לא התאמתי. זה ממש אכזב אותי."

לפני עשור בדיוק זה קרה בפעעם הראשונה. "זו הייתה חוויה מדהימה בשבילי", הוא מתאס בהתרגשות. "היה מישהו גוסס שכל מה שהוא צריך כדי לחיות זה משהו שאני יכול לתת לו. הענקתי את הכליה שלי למי שיש לו 10 ילים ונכדים והוא חזר לחיים. זו הייתה חוויה עוצמתית כל כך. הכי קרוב", הוא מסביר, "להענקת חיים."

כשהרבי חש בתחושה האדיה של הענקת סיכוי לחיים בריאים לאדם אחר, הוא לא ידע שובע. הצורך בלעשות את זה שוב, לא הניח לו. הבעיה הייתה שהוא, בשלב הזה, כבר מחזיק בכליה אחת בלבד, ונראה שאין לו יותר מה להעניק לאחר. "במחקר שעשיתי גיליתי שתרומת כבד של אדם חי זו גם אופציה והבנתי", הוא מספר, "שזה מה שאני רוצה. הבעיה היא שכמעט כל בית חולים דחה אותי כי כבר תרמתי כליה, ואני לא נחשב תורם אידיאלי. זה חלק מהפרוטוקול."

סימון מספר שהשנים עברו והוא החל לדאוג שבקרוב לא יוכל לעשות את זה. בכל בת חולים סירבו לשמוע על הפרוצדורה הזו, אבל אז גילה שמקום אחד בארה"ב מוכן לקחת את הסיכון. "שמעתי שמוכנים לעשות את זה בקליניקת קליבלנד והם הסכימו לקבל אותי. התחלתי לחפש מישהו שרוצה כבד. חשבתי שזו משימה פשוטה, שיהיה תור של אנשים שמשוועים לתרומה כזו, אבל זה התגלה כמסובך יותר. היו חולי כבד שלא רצו להגיע עד קליבלנד, היו את אלו שלא חשו בנוח עם זה שיש לי 9 ילדים, אבל לא וויתרתי."

הקשר בין השניים נוצר באמצעות חיה ליפשיץ, שמנהלת את ה"קידני מצווה", וכפי שדיווחנו לא אחת ב'ידיעות אמריקה', הובילה לשלל חיבורים ותרומות. "הרב סימון פנה אלי לראשונה בשנת 2012 ואמר שהוא רוצה לתרום אונות של הכבד. הבעיה העיקרית", סיפרה, "היא שמרבית בתי החולים לא הסכימו לבצע את ההליך, כי הוא כבר תרם כליה בעבר, אבל כשנמצאה התאמה הכל התחבר".

אונות הכבד של הרב הוענקו לאדם לביץ' בן 44 בלבד, נשוי ואב לשלושה . "הוא איפשר לי לתת את מתנת החיים – שזו המתנה הכי גדולה שאני יכול לחשוב עליה", אמר סימון.

לביץ' אובחן בגיל 15 כחולה במחלת קרוהן, ובשנים האחרונות סבל במיוחד לאחר שהמחלה תקפה את הכבד שלו. הסיכוי היחיד שלו להתאוששות היה רק בתרומה שתוכל לשפר את מצבו. ב"קליבלנד קליניק" הסכימו לערוך את התהליך על בסיס הפילוסופיה שמלווה את המוסד ולפיה יש לעשות כל שניתן כדי להציל חיים, גם במחיר סיכונים כאלו ואחרים.

ב-20 בדצמבר נכנסו השניים לניתוחים. בדיעבד התגלה שליביץ' היה במצב מסוכן משחשבו ובמעמד הניתוח גילו שמדובר בהצלת חיים ברורה ומיידית. "יומיים אחרי ההשתלה ראיתי שצבע העור שלו, האור בעיניו, התנועה שלו, הכול נראה חדש ושונה. יכולת לראות שמדובר בבן אדם חדש, הוא החל לחיות שוב, ובעזרת ה' גם אני הייתי חלק מזה".

לביץ' הוסיף ואמר: "אני מודה לאלוהים ולרב סימון, שאותו אני מכנה אותו 'המלאך השומר שלי. הוא מסמל כל מה שגדלתי עליו ואהבתי בחב"ד. הוא מעולם לא שאל אותי אם אני דתי או דברים מהסוג הזה. אני אדם, אני יהודי והוא פשוט שמח לעזור לי. בזכותו אני אוכל לראות את הילדים שלי גדלים. הוא הציל אותי".

סימון מודה השבוע שההתאוששות הפיזית, איננה פשוטה. "עבורי זו הייתה התאושות קשה יותר מהכליה, זה היה מאוד מאסיבי ויש לי עדיין אי נוחות וכאב, בל לא היו סיבוכים והחלמתי ואני מרגיש נהדר. זאת הייתה ההזדמנות שלי ולא רציתי לפספס אותה".