מועדון הנשים של הפוליטיקה הישראלית
ברוח יום האישה הבינלאומי, ולקראת הבחירות הקרבות, קובי כהן בסיקור מיוחד של הנשים של הפוליטיקה הישראלית
בשנת 2019, טוב שנבדוק האם הייצוג הנשי בפוליטיקה הישראלית מספק ומי הן בכלל הנציגות של המין הנשי בכנסת ישראלבבחירות הקרובות?
מדינת ישראל היתה הדמוקרטיה השלישית שהעמידה בראשותה אשה - כאשר גולדה מאיר ז״ל, ראש הממשלה הרביעית של מדינת ישראל אשר נבחרה לתפקיד בשנת 1969. גולדה היתה ראשת הממשלה הראשונה ולעת עתה האחרונה מכיוון שכיום אין מפלגה גדולה שעומדת בראשה אישה.
לאורך השנים עמדו נשים בראשות חלק מהמפלגות הגדולות - חברת הכנסת ציפי לבני, אשר עמדה בראשות מפלגת קדימה בבחירות 2006 ואפילו זכתה לעמוד בראשות המפלגה הגדולה אחרי שזכתה עם קדימה ב-28 מנדטים מול 27 לליכוד, אך כשלה בהשגת רוב; וחברת הכנסת שלי יחימוביץ' אשר עמדה בראש מפלגת העבודה והתמודדה מול בנימין נתניהו בבחירות 2010.
המפלגה שבעברה המנהיגות הנשית המשמעותית ביותר בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית היא מפלגת מרצ. שולמית אלוני ז"ל, זהבה גלאון וכיום תמר זנדברג הובילו את מרצ והשפיעו רבות על השיח הציבורי בישראל בתחום זכויות הפרט ויחסי דת ומדינה.
דווקא מפלגת הליכוד מעולם לא העמידה בראשה אישה. מצד שני למפלגת הליכוד היו מאז קום המדינה ועד ימינו אנו רק ארבעה ראשי מפלגה. יתכן והמצב ישתנה בבוא היום כאשר בנימין נתניהו יפנה את מקום מושבו. האם מירי רגב תוכל לנצח את גדעון סער וישראל כץ?! קשה לנבא מאחר והליכוד הוא שמרני באופיו. יחד עם זאת מירי רגב השיגה הישג נאה בבחירות המקדימות שהתקיימו בליכוד לפני חודש, אז הגיעה למקום החמישי.
אם לסקור את הייצוג הנשי הכללי במפלגות אזי כאן מצבנו עגום. מספר הפוליטיקאיות נמוך משמעותית ממספר הפוליטיקאים כאשר בכנסת היוצאת היה שיא של 37 חברות כנסת, אך המספר אמור לרדת מאחר והייצוג הנשי נעדר ממפלגות רבות ובמפלגות אחרות הייצוג מועט. מפלגת כחול-לבן לדוגמא, הרכיבה רשימה ובה עשר נשים במקומות ריאליים אך רק שתיים מתוכן הן בעשירייה הראשונה.
רק שתי מפלגות המתמודדות בבחירות הקרובות מונהגות על-ידי נשים - מרצ בראשות תמר זנדברג, ומפלגת גשר בראשות אורלי לוי-אבקסיס. המפלגות בהן הייצוג הנשי ברשימות הוא הגבוה ביותר (לפחות בעשירייה הראשונה) הן מפלגת גשר ומפלגת הימין החדש בראשות נפתלי בנט ואיילת שקד.(50% ייצוג) ואחריהן מרצ שגם בכנסת הזאת מציגה רשימה ובה 40% נשים ואחר כך מפלגת העבודה שאלמלא השיריונים של אבי גבאי היתה גם-כן עם 50% ייצוג נשי בעשירייה הראשונה.
ומי חברות הכנסת הבולטות במדיה החברתית?
ובכן, כאן יש לנו תמונת מצב מעניינת. חשוב לי להדגיש כי מהנתונים שיש בידי תמונת המצב היא חלקית מאחר ואינה משקפת את מידת ההשפעה המלאה של כל חשיפה (שרשור של פוסטים בפייסבוק או שרשור של ציוצים בטוויטר) אך ניתן לומר בברור כי המנהיגות מובילות גם בשימוש במדיה החברתית וכי השימוש במדיה החברתית רב במיוחד במפלגות בהן מונהגת שיטת הבחירות המקדימות (פריימריז). לצורך העניין שימו לב לנתונים שנאספו מהדפים של ציפי לבני וזהבה גלאון (שתי "לשעבריות" שעדיין מביעות קול רם וצלול).
ובכן, חברות הכנסת המצטיינות בשימוש במדיה החברתית הן מירי רגב ואיילת שקד מימין ושלי יחימוביץ' ותמר זנדברג משמאל. באופן מפתיע מאד דווקא חברת הכנסת גילה גמליאל פעילה פחות באופן יחסי, אך נדמה כי הדבר לא השפיע על מידת הפופולריות שלה בקרב חברי מפלגת הליכוד, שכן היא זכתה להיות האישה השניה אחרי מירי רגב בבחירות המקדימות בליכוד. ונשאלת השאלה – האם שימוש מוגבר במדיה החברתית היה ממקם אותה גבוה יותר?!
בתחתית הרשימה נמצאות אורלי לוי-אבקסיס (מפלגת גשר), יעל גרמן (כחול-לבן) ומירב בן-ארי (כולנו) – שלושתן ממפלגות בהן אין בחירות מקדימות.
למדיה החברתית כח מוגבל בהשפעה על חברי המפלגות אך יש כח רב בהשפעה על הלך הרוח והשיח הציבורי. מי שמבינות זאת מצויין משתמשות במידה על מנת למצב את עצמן בעמדות השפעה. כך אנו רואים בימין עם מירי רגב ואיילת שקד (שלה נסיון רב שנים בשימוש במדיה החברתית כמקימת "ישראל שלי" בפייסבוק וניהול הדף לאורך שנים) ובשמאל עם שלי יחימוביץ', מירב מיכאלי וסתיו שפיר אשר זוכות לפופולריות מרובה בקרב המצביעים הצעירים המעורים במדיה החברתית.
נראה כי הייצוג של הנשים בבחירות הקרובות אינו משקף את הפוטנציאל של חברות כנסת בישראל. הדרך להשגת ייצוג שוויוני יותר, עושה רושם, אינה רק דרך השריונים הקיימים במספר מפלגות, אלא בעיקר דרך מעורבות גדולה יותר של הנשים בכל הרבדים של הפוליטיקה בישראל. אמנם המשמעות היא הפשלת שרוולים ולכלוך הידיים, שזה החלק הפחות כיף בפוליטיקה, אך זו הדרך היחידה להשפיע בפועל על חיי היום יום של אזרחי ישראל.
