למעלה מ-30 שנה שערן צור (53) מלווה נאמנות ובהצלחה את הפסקול הישראלי ונחשב לפורץ דרך בתחום הכתיבה, ההלחנה והיצירה העברית המקורית.

"הדור שלי ברוק הישראלי עדיין נהנה מביקוש. אולי זה בגלל הפתיחות היתרה שהייתה בחצי הראשון של שנות ה-90", מסביר צור בראיון ל'ידיעות אמריקה'. "פתיחות שאפשרה לנו להגיע לקהל רחב שהולך איתנו עד היום. נכון שהמוזיקה הים תיכונית מאוד התחזקה מאז ותפסה את מרכז הבמה, אבל בתרבות הישראלית צריך להיות מקום לסגנונות שונים, דעות שונות, וכיוונים שונים של יצירה. במילה אחת – גיוון".

למרות שינויי הזמנים, צור מעולם לא הפסיק ולו לרגע ליצור ולפנטז על הדבר הבא. לפני שלושה חודשים חבר לדודו טסה לשיר – "קוראים לו מנש" שזכה להשמעות רבות ברדיו הישראלי. "זה שיתוף פעולה ראשון עם דודו, שאף אירחתי בהופעה שלי. היה לנו חיבור מיידי ומדהים יחד", אומר ומוסיף: "אני כל הזמן עובד ויוצר דברים חדשים. יש לי התקדמות עם המפיק המוזיקלי עופר מאירי. אנחנו כותבים ומלחינים יחד. יש גם פרויקט שהתחלתי ומחכה להמשך ששמו ג׳נדר בלנדר ובו אני לוקח שירים בעברית, שנכתבו במקור בשפת נקבה, והופך את המילים לשפת זכר. תוך כדי, אני משנה לגמרי את הסיפור".

החל מ-6 באפריל יחל צור בסיבוב ההופעות בארה"ב וייתן לקהל טעימה גם משיריו החדשים, גם ממיטב הקלאסיקות הנודעות שלו וגם מהפרויקט החדש "ג'נדר בלנדר". כמו כן, הוא מזמין את הקהל לאתגר אותו.

ערן צור.

"אני מכין לקהל רפרטואר שמורכב מהשירים היותר מוכרים שלי כמו 'פרפרי תעתוע', 'הוא והיא', 'בלילות של ירח מלא', שירים של 'כרמלה גרוס וואגנר' ועוד, לצד ביצועים מיוחדים לשירים ישראליים ידועים שאינם שלי ( 'נשל הנחש', 'שבתות וחגים', 'אלינור' ועוד )", מגלה, "במהלך ההופעות אשמח להיענות לבקשות הקהל. תהיינה גם הפתעות באנגלית במידה ואווכח שלא כל הקהל דובר עברית. אופיע בפילדלפיה-וושינגטון-בוסטון-ניו יורק-פאלו אלטו-סאן דייגו. מאוד מתרגש ומצפה למסע הזה שכמותו עדיין לא עשיתי מימיי".

מה אתה זוכר מסיבוב ההופעות הקודם שלך בארה"ב?

"זה הסיבוב החמישי שלי בארה״ב. הראשון היה ב-2001 ממש לפני אסון התאומים. זוכר מאז שהופתעתי מהקלות שבה הנוסעים עוברים בשדות תעופה פנימיים, ובכן זה השתנה לגמרי. מהסיבוב האחרון אני זוכר את המועדון שנמצא ב-el camino real בסיליקון ואלי. זכורה לי ההפתעה שהייתה לי מכך שכמעט כל הקהל שמר את הטלפונים הניידים בתיק. חשבתי לעצמי שכנראה אלו ישראלים שעובדים בחברות הייטק והם יושבים מול מסכים כל היום. והנה הם באו למופע של מוזיקה חיה והם לגמרי איתי. התפעלתי!"

היו לך אי פעם שאיפות לנסות מזלך גם בארה"ב, לבנות קריירה בינלאומית?

"בקיץ 1992 הגעתי לניו יורק עם סימן שאלה, האם להישאר לחיות בה. בסופו של אותו קיץ הבנתי שהשירים שלי מתבססים על השפה העברית באופן מובהק, ולכן אין לי מקום אחר להוציא את שיריי לאור מלבד ישראל".

יש איזה חלום מוזיקלי שטרם הגשמת? אולי שיתוף פעולה מעניין שעוד לא יצא לפועל?

"תמיד יש חלומות שעדיין לא התגשמו. אני מפנטז על מופע גדול שיתבסס על השירים שלי וישלב מוסיקה, טקסט, מחול, וגם ויז׳ואל ארט".

מה השינוי העיקרי שחל בך מאז הרוקר הצעיר והפרוע שהיית באייטיז ובניינטיז לעומת היום ?

"השינוי הגדול שחל בי כאדם, כרוקר, וכאמן הוא שהפכתי לאבא ובעל. זה נתן לי נקודת מבט רחבה יותר על החיים והפך אותי מבחור תקיף לגבר מגונן. עדיין, כפי שכתבתי בשיר ׳בעין הסערה׳, נשארתי אותו האדם - אותה החיה".