כמה מאיתנו מכירות מכירות את הרגע הזה, חלקיק השניה שבו את מבינה שהגבר שבסביבתך פתאום מסתכל עלייך אחרת? הוא כבר לא החבר הטוב, הקולגה, או הבוס שלך. הערה, הצעה, או תנועה קטנה שמערערת את עולמך. לצערנו, מיליוני נשים ברחבי העולם מכירות את הסיטואציות האלו מקרוב. הרגע הזה שהופך את המציאות למסובכת והרבה פעמים מוביל כל אחת מאיתנו להחלטות לא פשוטות. סיפורים כאלו, ברוב המקרים, אינם עטופים באבק כוכבים כמו אלו של

כוכבות הוליווד אשר הובילו את תנועת "מי טו". אנחנו לא נמצא את עצמנו על הבמה עם אופרה ווינפרי, זוכות למחיאות כפיים סוערות. רובנו, בצער רב, עדיין נחשוש, גם בעידן הזה, למקור הפרנסה שלנו, לקריירה שלנו, למשפחה שלנו, נחשוש לדבר, לספר, או להילחם. הסיפור הזה, של הנשים שמתמודדות עם אותו הסיפור, במציאות הרבה פחות נוצצת, מתואר לפרטי פרטים ב"אישה עובדת", WORKING WOMAN, סרטה החדש של הבמאית הישראלית הוותיקה מיכל אביעד. השבוע היא כאן בניו יורק למספר הקרנות בכורה, אחרי שהסרט זכה להפצה רחבה ברשת IFC ובקרוב יגיע לבתי הקולנוע ברחבי ארה"ב. בראיון לידיעות אמריקה היא מספרת: "אני נרגשת לקרוא את הביקורת בניו יורק טיימס, קראתי איזה 15 ביקורות וכולן פשוט מהממות".

הביקורות לא מייחסות חשיבות רבה מדי לעובדה שהסרט מתאר משפחה ישראלית, מציאות ישראלית. אביעד, ביחד עם שרון אייל אזולאי, מיכל ויניק, מתארות מציאות אוניברסלית. "הסרט מורכב מסיפורים של שלושתינו. כולנו מכירות את זה, גם את וגם אנחנו היינו בסיטואציות האלו. הגיבורה, אורנה, דומה לנו והתגובה שלה זהה לזו שרובנו בוחרות בסיטואציה." עם זאת היא מציינת, "כל הטרדה היא ספציפית. כל קשר שנרקם הוא אחר, כל תהליך כזה מתבשל אחרת וגם בסיפור הזה, בסרט, בלי לעשות ספוילרים, אנחנו רואים את זה".

הסרט מופץ בבתי הקולנוע בארה"ב בטרם עלה לאקרנים בישראל. עד שיעלה שם בחודש יוני, הוא כבר עבר מפסטיבל ירושלים, לטורונטו וזכה לתשבוחות. עבור אביעד, זהו ההמשך הישיר לקריירת קולנוע מפוארת. החל מ-1991 היא משמשת כמרצה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. למשל היא הייתה מי שהקימה את התואר השני המעשי בחוג לקולנוע. אביעד הקימה את "פורום היוצרים הדוקומנטריים" ושימשה כשופטת בפסטיבלי סרטים שונים, בין השאר בפסטיבל הקולנוע ירושלים ופסטיבל הסרטים התיעודיים בניון, שווייץ. לפני כמה שנים זכתה בפרס על מצוינות בקולנוע מטעם משרד החינוך והתרבות הישראלי.

רוב סרטיה של אביעד עוסקים בתופעות חברתיות-פוליטיות מנקודת מבט של נשים.

"אישה עובדת", הוא סרטה העשירי. "במרכז הסרט עומדת אורנה (לירון בן שלוש ), שמתחילה לעבוד בחברת נדל"ן. מי שמנהל את החברה הוא מנשה נוי. היא נשואה באושר (לאושרי כהן) ויש להם 3 ילדים. היא נרגשת מהעבודה החדשה", מתארת אביעד. "יש לה הזדמנות נהדרת לפרנס את המשפחה, להתקדם בקריירה. הסרט הוא על קו בת ים -ראשון לציון, כאשר החברה מוכרת פרויקט של דירות פאר על הים בראשון, בעיקר לתיירים. מה שמתחיל כעבודה מופלאה עם הבטחה נהדרת ומנהל שמעריך ומקדם אותה, הופך למקום עם הרבה מתח מיני, כשברור שהיא לא מעונינת והוא מאוד מנסה, בכל דרך אפשרית להגיע אליה מינית. היא לא רוצה לשכב איתו. נקודה.הניסיונות שלו מאוד סבוכים ומורכבים. הסרט עוסק בגבולות האפורים שהופכים למשהו מאוד ברור. היא עוברת מה שאינספור נשים עוברות באינספור מקומות עבודה ותמיד השאלה היא האם היא תוכל להתמודד עם זה או לא. עד שקורה משהו ששובר אותה ומה שעבר עליה משפיע על כל המשפחה שלה."

על הסרט הן החלו לעבוד עוד בשנת 2012, עם ניצני העליה במודעות והחשיפה של ההטרדות המיניות. "זו הייתה תקופה שבה ההפרעות המיניות סופסופ הפכו לאישיו בינלאומי. החוק בישראל נגד הטרדה מינית יצא ב1998, אחר כך משפט קצב הוביל שיח מאוד גלוי. אני זוכרת שקראתי הרבה מאוד עדויות בדף הפייסבוק הישראלי "אחת מתוך אחת" שהשפיע על ההבנה של מהי הטרדה מינית וחשף עד כמה נפוצה הבעיה. כשבאוקטובר 2017 "הושקה" תנועת #metoo, אנחנו כבר היינו בשלב הצילומים."

לירון בן שלוש ומנשה נוי. "אישה עובדת"

היא טוענת שהבעיה אמנם מוכרת אבל סרטים עליה, עוד לא ממש נעשו: "זה נשמע לנו שאנחנו מכירים הרבה סרטים על הטרדה מינית אבל האמת היא שכמעט ואין. כאשר התחלתי לכתוב, בדקתי, גיליתי שיש סרטים על כל מיני סוגים של הטרדוות אבל זו, כל כך בסיסת ומוכרת, עליה כמעט ולא דיברו".

ממש כמו שהמציאות מורכבת, כך גם הסרט. העלילה לא צבועה בשחור ולבן. הבוס לא נבל מוחלט, התגובות לא תמיד נחרצות והמציאות מאוד מתעתעת. "הנשים של "מי-טו" הן מפורסמות, עשירות ועושות חדשות. הנשים שהסרט מייצג הן עובדות רגילות שלא שומעים מהן, ולכן הסוף הוא ריאליסטי ומעורב. זה לא הולייוד."

השבוע מיכל הגיעה למספר הקרנות ברחבי העיר ונשאלה לא אחת על הקשר הישראלי: "יש המון שאלות על ישראל. אנשים אומרים או בהפתעה או בשאלה - איך זה כל כך דומה למה שאנחנו מכירים כאן באמריקה? אני חושבת שזה בגלל שיטת המכירה בישראל מאוד דומה. אני לא חושבת שיש הבדלים תרבותיים ולכן לא רואים את ההבדלים, זו אישה בינלאומית. גברים גם כאן וגם שם גדלים עם עקרונות תרבותיים של מי הם אמורים להיות ונשים של מי שהן אמורות להיות. דורשים מנשים שמוכרות להתלבש אטרקטיבי וכשמישהו מנצל את זה ואז מתפלאים ומאשימים אותה. זה מוכר לכולם.

ביום ראשון מיכל כבר תטוס לצרפת להקרנה חגיגית, אבל הסרט ישאר איתנו כאן בניו יורק, יעבור ללוס אנגלס ואיזורים נוספים בארה"ב.