אנחנו נפגשים בבית קפה ביוניון סקוור ונראה שהשלושה משלימים זה את משפטה של זו. אחרי חודשים ארוכים של פרויקט מסובך למדי שלקחו על עצמם, ציפיתי לקצת יותר מתח, אבל נראה שהעשייה רק גרמה לחברות לפרוח. בחודשים האחרונים, מצאו את עצמם, מבשלים פרויקט אמנותי מוזיקלי חדשני ומקורי ועכשיו, רגע לפני שהוא רואה אור, הם רוצים לשתף את הישראלים המקומיים.

הם מכירים כבר שנים ארוכות. שגיא ובן זוגה של גיל חברים מימי התיכון, עומרי הוא בן הדוד, וכך התחברו כולם. זה התחיל בבילויים משותפים, ארוחות ומפגשים וביחד נרקם רעיון. "כולנו ברי מזל שזכינו להיות ביחד על האי הקטן הזה באותו זמן", מחייכת גיל. עמרי מספר כיצד הפכה הקירבה לעבודה: "הרבה זמן הציעו לשגיא ולי לעשות משהו ביחד, ובארוחה משותפת יום אחד התחלנו לדבר על זה ברצינות", הוא מתאר. "כל ארוחת שישי עולים איזה 10 רעיונות של דברים שאנחנו יכולים לעשות", צוחקת גיל ועומרי מסכים וממשיך: "שגיא יזם את ההמשכיות של זה ומשם הכל התחיל להתגלגל".

בקרוב יוציאו את פרויקט הוידאו הענק שלהם Dalliance, כזה שמצליח לשלב את הכשרונות שאיתם הגיע כל אחד מהם לתפוח הגדול.

גיל אבידור, 28, מפיקת הוידאו, היא גם זמרת ובעלת מיזם ההרצאות Think & Drink Different NYC. "עברתי לפה לפני שנתיים עם בן הזוג שלי שהגיע לעשות דוקטורט. בארץ עבדתי במוזיקה, 'ניהלתי עמוד פייסבוק שנקרא קאבר ללא תקציב, במסגרתו בכל שבוע היינו מעלים קאבר לאינטרנט עם חשיפה מאוד יפה ושיתופי פעולה עם אמנים ישראלים מוכרים. מאז ומעולם התפרשתי על כמה תחומים. בארץ עשיתי גם ליהוק להפקות טלוויזיה מפורסמות, למדתי פסיכולוגיה, ואז הגעתי לכאן." גם כאן היא המשיכה לגוון: "התחלתי עם מיזם ההרצאות על הבר. כל שבוע יש הרצאה בנושא אחר בבר שונה בניו יורק, מרצים הם בעיקר פרופסורים, אבל לאורך הזמן היו לנו גם זמרים, אמנים מסוגים שונים. חוץ מזה אני גם שרה כאן מדי פעם באירועים ישראלים".

שגיא שחר. מתוך הוידאו החדש

עומרי דרומלביץ' הגיע לניו יורק לפני שנתיים כל הדרך מרמת רחל. הוא הגיע אחרי שנים של ריקוד בלהקת 'בת שבע'. בהתחלה הכוונה הייתה ללמוד קולנוע, אבל אחרי שקיבל הצעה מאוניברסיטת פרינסטון, החליט ללמד מחול. "עבדתי איתם על גאגא, שפת התנועה של אוהד נהרין במסגרת קרן שוסטרמן של אמנים ישראלים שעובדים באוניברסיטאות בחו"ל." לניו יורק הוא הגיע מפרינסטון אחרי עוד הצעה מפתה, הפעם מ'סליפ נו מור', מופע תיאטרון אימלסיבי, בבניין בן 6 קומות במנהטן שבו בכל ערב עולה מופע עם 25 פרפורמרים. מאז הוא כאן, מלמד גם גאגא ומחול.

שגיא שחר, 28, הוא מוזיקאי ושחקן שעבר לכאן לפני חמש שנים, מהרבה סיבות להגדרתו. "רציתי לשנות את החיים שלי. המשפחה שלי ממושב 'גת רימון' והחיים שלי היו בעיקר בתל אביב. מאז שהשתחררתי מהצבא, הייתי על הקו והופעתי עם להקה שהיקמתי, הקנונס. זה הלך טוב אבל הרגשתי שאני מוכרח ללכת מערבה. אני לא יודע בדיוק מה זה אומר", הוא מתעקש. "זו הייתה התחושה שהייתה לי כבר בגיל מאוד צעיר, כאילו אני צריך לחיות באווירה אחרת." את התחושות הללו הוא נשא איתו לתחנה הראשונה, לונדון. "זה היה ממש כיף, זו הייתה אולי התחושה הכי ארוכה שהייתה לי של כיף טהור, אולי כי לא עבדתי", הוא צוחק. "הראש שלי נפתח וחוויתי המון. אני כותב מוזיקה באנגלית מאז ומתמיד והאווירה וההשפעות המוזיקליות שלי תמיד היו קשורות יותר למקום כמו ניו יורק או לונדון מאשר לתל אביב, שם הרגשתי קצת זר." אז הוא הגיע לניו יורק, אבל להבדיל משני השותפים שלו, שגיא הגיע בלי תכנית. "כאן הייתה לי נפילה. הכל לקח יותר זמן. את השנה הראשונה אני בקושי זוכר, קצת כמו שאני לא זוכר את השנה הראשונה של התיכון שלי בעיקר כי זה היה כל כך כיאוטי." שגיא מספר על עוני קיצוני. "היה יום אחד שעבדתי בווסצ'סטר והייתי צריך לקחת רכבת מיוחדת, זה היה 6 בבוקר, רציתי לקנות קפה אבל לא היה לי כסף לקנות כוס. היה לי דולר ולא שניים.

מימין: שגיא שחר, עומרי דרומלביץ' וגיל אבידור

זו הייתה הנקודה הכי נמוכה- משם עליתי", הוא מספר. "עכשיו אני בסדר, מלמד מוזיקה ועברית". גיל ממהרת להזכיר שהיום, יש לשגיא גם עסק מצליח. "יצרתי מקום משלי עם שותף לפני כמה שנים. הרעיון היה למכור מצה-ברייט בברים, כמו שמוכרים אוכל מטוגן, אבל זה התגלגל לדוכני אוכל ולא יודע איך הגענו לזה. התחלנו בבושוויק בשוק קטן ופשוט הוזמנו ממקום למקום. הוא צוחק כשהוא מתאר באגביות את העסק, אבל האמת היא שמדובר בהישג לא מבוטל. "קיבלנו מועמדות לפרס על האוכל, זה היה מאוד כיף. התשוקה שלנו בכלל הייתה באמנות, אבל זה פשוט קרה". (את פרס האוכל המהיר אגב, הפסידו למוצרלה סטיקס) "לפני שנתיים עברנו לקערות קוסקוס טבעוניות וההצלחה גדולה. אנחנו תמיד מנסים לצאת מעסקי האוכל, אבל זה תמיד ממשיך. הביקוש כל כך גדול, אם אני מסתכל על זה לעומת מוזיקה, הביקוש עצום." שגיא מתעקש שאת עיקר הפוקוס שלו הוא שם על מוזיקה.

מאחורי הקלעים. אבידור ודרומלביץ'

כעת בפעם הראשונה, הוא מפרסם את המוזיקה שלו בניו יורק, ובזכות שני השותפים שלו, הוא עושה את זה כמו שאיש לא עשה עד כה. "אני כותב כל הזמן. הצטברו לי המון שירים ולא ידעתי איך אני מתחיל. איזה פורמט, אילו מהשירים להפיק. חמשת השירים שבחרתי, למרות שכל אחד נכתב בזמן ומקום אחר, יצרו סיפור כוהרנטי כולם ביחד. כולם סביב רומן קצר שמתחיל נורא מהר וכך הוא גם מסתיים. עם הזמן, חוויתי את זה כמה פעמים עד שהבנתי שהחוויה הזו של מה שזה היה- היא בעיקר בראש שלי."

הרעיון שיראה בקרוב אור, עלה לראשונה לפני פחות משנה. שגיא השמיע לעומרי את המוזיקה שלו והתכנית החלה לזרום. גיל הייתה בישראל באותם ימים וקיבלה מהשניים שיחת טלפון. "עומרי הודיע לי שהוא עומד לביים לשגיא חמישה קליפים, רוצה להפיק את זה? הוא שאל. מיד אמרתי – ברור!"

עומרי מתערב ואומר- "אחרי שבחנו את הסיפורים מאחורי השירים של שגיא ולשנו אותם ביחד, הבנו שמדובר באומן שרואה את החיים מזווית של אומן ובלופ הזה של חוויה שחוזרת על עצמה, יש המון דברים שמתבהרים והמהלך הוא משיכה למשהו שאתה לא יודע מהו. הכל מרגיש קיצוני, עד שאתה לוקח את הדברים כמו שהם וזה דועך". שגיא מוסיף: "כל אחד מהרומנים שמתוארים בשירים נגמר ברומנטיזציה של מה שהיה, אחרי הדעיכה יש רומנטיזציה של איזה יופי זה היה." לפרויקט קוראים Dalliance, רומן קצר וחולף, "זה מה שזה."

הרעיון היה לעשות וידאו אחד או שניים לשירים שונים, אבל אז עומרי הציע שלמעשה מדובר בסיפור שלם. "הרגשתי שמגיע לסיפור הזה להיות מסופר במלואו ולא רק נגיעה ממנו. גם כמי שאוהב לצרוך מוזיקה שיש בה מהלכים דרמטיים, גם כאומן שמספר סיפור בדרכים שונות וגם ככיראוגרף, המוזיקה הזיזה אותי. הרגיש כמו הזדמנות מדהימה. וכך הפכו חמשת השירים לסיפור אחד."

רומנטיקה בהמשכים. מתוך הוידאו

ואז נשאלה השאלה - איך עושים את זה. "קשה לי שכסף הוא האתגר אז אני בדרך כלל מוצא דרכים להתגבר על זה. למצוא דרכים יצירתיות אבל ברור שזה משהו שמחויב שיהיה גדול יותר. גיל נכנסה לתמונה כמי שאמונה על הפיכתו של הרעיון למציאות. ביחד עם שותף נוסף, איל באו כהן, נפגשו כולם, וגיבשו רעיון. "שניהם חולמים בענק", מספרת גיל. "לא רואים את הכסף וההפקה ואני הגעתי ושאלתי מה אנחנו בעצם יכולים לעשות בתכלס. מהר הם סחפו אותי לטירוף הזה. פרויקט בלי תקציב שבו מעורבים קרוב למאה איש".

הפרויקט המשולש הוא סרט קצר שמלווה חמישה שירים. "לא וויזואל אלבום כמו שנפוץ היום", הם מקפידים לסייג, "וזה גם לא ממש סרט קצר. זה לא 5 סרטוני וידאו של שירים שונים, אלא סרט קצר שמלווה חמישה שירים," מסביר עומרי. "החזון היה לייצר יחידה אחת של תוכן שמכילה את הסיפורים וסובבת סביב הדמות הזו של הדובר של השיר. כל שיר עומד בפני עצמו אבל היחידה השלמה, העושר והעומקים שנפתחים במסגרתה, הופכת את הצפיה לחוויה חדשה".

במרכז הסיפור עומד רומן קצר וקטסטרופלי להגדרתם, שמציג משיכה לאיזון בין ריגוש וכמיהה לנוחות. "חמישה פרקים של רומן שמתחיל כסוער. החלק השני הוא השלב שבו אתה מתחיל לשים לב לדברים הקטנים האלו שמעצבנים אותך בבן אדם הזה שהתאהבת בו. השלב השלישי עוסק בהבנה שזה פשוט לא מתאים ואתה מתכנן לסיים את זה. ואז, בשלב הבא ממשיכים הלאה, ומסתכלים אחורה בערגה, באידיאליזציה. שלבים שכל אחד מאיתנו מכיר. לכל שלב יש צבע ואופי משלו וזה מוביל להרבה תובנות והבנות."

דלאיינס. שגיא שחר

כולם הגיעו בהתנדבות. "80 רקדנים הגיעו לגשר בהארלם ביום קר וגשום ללא תשלום רק כדי לקחת חלק בזה. הכנו להם סנדביצ'ים מתוך האוטו. מה שמאוד בלט וחימם את הלב היה הרצון והתשוקה של האנשים בעיר הזו לעשות וליצור גם ללא תמורה כספית."

כעת, רגע לפני שהפרויקט מגיע לסיומו ויוצא החוצה, השלושה מבקשים את עזרת הציבור לסיים אותו כראוי. "מה שנותר לנו לעשות זו עריכה, תיקוני צבע וכל מיני אפקטים שנדרשים במסגרת פוסט פרודקשן. האלמנט החסר השני הוא הפצה. אנחנו רוצים להצליח לשלוח את הפרויקט לפסטיבלים, להקרין את הוידאו כמה שיותר, הם מסכמים. "זה וידאו בן 20 דקות. הוא נכנס תחת המון קטגוריות זה סרט קצר, סרט מחול קצר, וידאו, והשמיים הם הגבול".

בימים אלו החלו גיוס המונים ל-$7000, זה אמנם סכום סימלי, אבל נראה להם שמספק למען סיום הפרויקט והגשמת החלום. כל מי שיסייע יוזמן למסיבת ההשקה החגיגית שמתוכננת עם פתיחת הקיץ.

לפרטים לחצו כאן