מה ומי במיאמי
ביום שלישי, בשעה אחת אחר חצות, פסעו חרישית הקונכ"ל ליאור חייט, הקונסול לעניינים קונסולריים, אלי גיל ורעייתו שרית והתדפקו על דלת ביתם של משפחת לויט. האב המבוהל טל, הופתע לראותם, בבואם לבשר לו שבתו החיילת, מיכאלה (מיקה) בת ה-20 הלכה לעולמה בנסיבות טרגיות בזמן שירותה הצבאי. מיד לאחר הבשורה המרה, החליטו טל ורעייתו אורית, להביא את בתם למנוחת-עולמים במקום מגוריהם בבוקה ראטון. הקונכ"ל ליאור חייט קיבל את אישורו של אריה מועלם, סגן המנהל הכללי וראש אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הביטחון, להשלים את סידורי הלוויה. מיקה ז"ל, עלתה לארץ במסגרת גרעין צבר כחיילת בודדה ושירתה כלוחמת בגדוד קרקל. בקיבוץ כנרת, שם התגוררה עם חבריה לגרעין, התקיים טקס אשכבה בהשתתפות רבים מחבריה ובבסיס בו שירתה, הוצב ארונה, כשלמעלה ממאתיים וחמישים חיילים מחבריה, מצדיעים לה בדרכה האחרונה. את ארונה שהוטס למיאמי בחברת אל-על, ליווה הרב הצבאי, יצחק הרטמן. ברשתות החברתיות יצאה קריאה אל הקהילה הישראלית לבוא ללוות את ארונה של החיילת, בדרכה האחרונה. ביום שישי אחר הצהריים הגיעו כאלף איש אל בית הלוויות "סטאר אוף דיוויד", ביניהם ראשי הקונסוליה הישראלית, חברים, מכרים, ראשי הארגונים, אנשי מפתח בקהילה, נילי פאליק -נציגת ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית, חברי הגרעין מקיבוץ כנרת ואנשים שאף לא הכירו אותה. ארונה נישא ע"י חברים מכוסה בדגל ישראל. מעל הקבר הפתוח ספדו לה בזה אחר זה האם אורית, שאמרה כי "רק ביום ראשון היא צלצלה לברך אותי לכבוד יום האם. היא הייתה ילדה טובה, אחראית ובוגרת בנפשה. לבי כואב על שלא אדע לעולם מה עבר עליה באותם רגעים. כל שנותר לי הוא להתפלל שתהיה שלווה שם למעלה". האב טל, התקשה לשאת דברים ונחנק בבכיו. האחות אריאל בת ה-22 והאח איליי בן ה-18 ספדו לאחותם לסירוגין, וסיפרו על מעלותיה של אחותם האהובה, על גאוותם בה ועל האומץ והגבורה, "את היית המלאכית שלנו". חניך גרעין "צבר", חברה לגרעין מקיבוץ כנרת, ספד לה ומנה את מעלותיה הרבות כשהוא מציין כי "היא הייתה הרוח החיה בין חברי הגרעין והגורם המלכד שלנו. היא אהבה את כולם ותמיד הייתה במצב רוח מרומם". הקונכ"ל ליאור חייט, המורגל בנאומים, התקשה הפעם למצוא מילים. "אין בפי מילים שיכולות להביא לכם נחמה. אני בוכה עמכם. אנחנו משפחה אחת ואין דבר שיכול למלא את החלל. התמיכה של הקהילה נדרשת בימים אלה", הוא סיים את דבריו ואמר "מיקה היקרה אני מצדיע לך". דבריו לא הותירו עין יבשה. החזן קרע את השמיים, בתפילת 'אל מלא רחמים'. אל הקבר הפתוח הניחה הסבתא את דגל המדינה באומרה "מגיע לך, נתת את חייך למדינה שכל כך אהבת". דגלי צה"ל, יחידת קרקל ודגל המדינה, הורדו לחצי התורן, ובזה אחר זה הונחו זרים מטעם הקונסוליה הישראלית, הקק"ל, גרעין צבר, שבט "אלמוג", המשפחה, צה"ל, יחידת קרקל והיחידה להגנת הגבולות.
במהלך ימי השבעה פקדו אלפים את בני המשפחה. בלטו במיוחד שתי חיילות בודדות ששירתו עימה, מריסה אברהם וביילי דיוקס, אותם הטיס במיוחד גיל פלוטניצקי, מעמותת “Familis of Lone” ובסיוע הרב נפתלי הרצל, כדי לשהות עם בני המשפחה ולהיות להם מקור נחמה. החיילות סיפרו על חברתן מיקה ושיתפו את בני המשפחה בתמונות ובחוויות משותפות. "מיקה הייתה בחורה חייכנית וחזקה, תמיד נכונה לעזור ולתת מעצמה, ולמרות הקושי במערכת צבאית מלחיצה כמו צה"ל, קיבלה על עצמה הכל באהבה ומבחירה". היא היתה חדורת מוטיבציה והתלהבות, משרותה ביחידה קרבית כלוחמת וכמפקדת ועד מהרה הפכה להיות חיילת מצטיינת בגדוד קרקל. לפני כחודשיים, יצאה לקורס מכ"יות בהתרגשות גדולה.
הרב נפתלי הרצל, העומד בראש סניף בוקה של חב"ד לדוברי עברית ורעייתו הרבנית הנייה, לא עזבו את בני המשפחה לרגע קט וניהלו את השבעה, הם דאגו לארוחות מצווה ומניין לתפילות. ביום ראשון ביקר אריה מועלם, סמנכ"ל משרד הביטחון, את בני המשפחה והבטיח להם שמשרד הביטחון וצה"ל ילוו את המשפחה כנהוג וכי בימים הקרובים תתווסף לבנת זיכרון להנצחת שמה של מיכאלה, בהיכל הזיכרון בהר הרצל.
ההורים הדואבים הבהירו: "כי אין בליבנו נגד התנהלות הצבא בכל הקשור למותה של מיקה ז"ל, ברור שלעולם לא נדע הכל, רק מיקה ידעה הכל. ולמרות התחקיר הצבאי המתנהל כעת, וללא קשר לממצאים שעוד יתגלו, וישפכו אור על מה שעבר עליה לאחרונה, אנחנו מבקשים מעומק הלב, מכל מי שיש בידיו פיסת מידע כלשהי שיכולה להאיר את עינינו, ולתת מרגוע לנפשנו הכואבת ולשמר את זכרה, לפנות אלינו". יהי זכרה ברוך.
מיטב חברי הקהילה הישראלית והיהודית בפלורידה, נבחרי ציבור ואנשי עסקים הגיעו ביום חמישי האחרון לערב הגאלה השנתי של ה- IAC שנערך בגולפסטרים. בערב שהוקדש כולו לציון 5 שנים של פעילות הארגון בפלורידה ובסיפור המשותף של חברי הקהילה, השתתפו יותר מ-300 אורחים מרחבי דרום פלורידה ובמהלכו נאספו תרומות, שעתידים לשמש באופן ישיר להמשך הפעילות של הארגון בפלורידה.
את הערב פתחה נילי פאליק, נשיאת הכבוד של ארגון "ידידי צה"ל בארה"ב ובפנמה, אשר ביקשה מהנוכחים לעמוד דקת דומיה לזכרה של מיכאלה (מיקה) לויט ז"ל, חיילת בודדה מפלורידה. שוהם ניקולט, מנכ"ל ארגון ה- IAC שהגיע במיוחד מלוס אנג'לס, ברך את הנוכחים והעלה על נס את פעילות הסניף והעומד בראשו ניר לרמן.
ציפי הולנד – אשה אנרגטית, חסרת מנוח, מלווה בנכדיה התאומים, שהגיעו במיוחד מניו יורק לכבד את סבתם, עלתה לבמה והודתה לכל העושים במלאכת הקודש לשמר את המסורת והערכים למען הדורות הבאים.
במהלך הערב הוענק אות הוקרה מיוחד לזוג דניס ועופר תמיר. מנורה מיוחדת הוענקה לזוג תמיר על ידי ניר לרמן שהודה לבני הזוג על המנהיגות וההובלה הסוחפת של הקהילה הישראלית והיהודית, למען שיתוף פעולה וחיבור למען עתיד טוב יותר. עו"ד דניס, שהיתה נשיאת הסניף בימיו הראשונים, הודתה לאורחים ולמארחים על הכבוד לשרת את הקהילה לאורך השנים.
הערב הופק בצורה מרשימה ומקצועית, והיה מאורגן ומסודר למופת. על תפקיד ה-המנח היה אמון הסטנדאפיסט גורי אלפי, שעשה עבודה מצויינת והלהיב את הקהל עם האנרגיות הבלתי נדלות שלו.
סרטון מרגש שנוצר על ידי קבוצת ״איתנים״ הוקרן על מסכי-ענק והוצג על ידי בני הנוער המשתתפים בתכנית
הדוברים המרכזים היו: ששון גבאי, שחקן המחזה "ביקור התזמורת", עטור הפרסים. וגיא נתיב, זוכה האוסקר על סרטו "סקין" שדברו על הקשר הישראלי אמריקאי בתעשיית הבידור, על חשיבות מעורבות הקהילה להמשכיות הקשר של הדורות הבאים לישראל.
דקה לפני התפרצות השמחה והריקודים עלה לבמה דרור צדוק, מיקירי הקהילה הישראלית ודירבן את הנוכחים להרים תרומה לארגון. קריאתו נענתה ורבים פתחו את ליבם וכיסם ותרמו בעין יפה.
בחלק האומנתי הופיעה להקת ניצולי שואה עליהם מנצח סול דרייר בן ה-94 שסחף עם רוחו הצעירה ובשיא הערב הופיעה עינת שרוף שהקפיצה את הקהל לרחבת הריקודים לחגיגה אמיתית עם שירי ארץ ישראל, שרוף גם דאגה לדרבן את הקהל לתרום והיתה הרוח החיה של הערב – בהחלט בחירה מוצלחת של הארגון.
ניר לרמן , מנכ״ל הארגון בפלורידה שעמד בראש הצוות שעמל ודאג יחד עם יד ימינו שלי בניזרי, להצלחת האירוע אמר: ״אני מברך על ערב זה בייחוד על הנוכחות המדהימה של הקהילה הישראלית יחד עם היהודית אמריקאית והדור הצעיר בכך אנחנו מגשימים את יעדינו״
ה- IAC ממצב את עצמו בשנים האחרונות כארגון מוביל בקהילה הישראלית בארצות הברית, והאירוע השבוע היה תצוגת תכלית מרשימה של הערכים עליהם בנויה הקהילה הישראלית בפלורידה והצהרת כוונות של הארגון להמשיך, לגדול ולהשתפר.
חוג ידידי יחידת המסתערבים של צה"ל – דובדבן, ערך בשבוע שחלף מפגש מיוחד בביתם המפואר של קרן ואליס סבג, שכלל ארוחת ערב עשירה ומגוונת. אלי עצמו הינו בוגר דובדבן מלפני 20 שנה. מטרת הערב היתה גיוס תרומות למימון השכלה גבוהה ליוצאי יחידת דובדבן. בין הנוכחים היה הקונכ"ל ליאור חייט, שהביא את ברכתו. נכחו גם כעשרה לוחמים יוצאי היחידה. על החלק האמנותי היה אמון השחקן צחי הלוי. במהלך הערב הוקרנו מספר סרטונים קצרים מ-פאודה, מהסרט "בית לחם" , ושני סרטונים מפעולות של "דובדבן" בשטח. הסרטונים היו מלווים בהסבר על ידי אחד הבוגרים.
פרופסור עוזי רבי, איש מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב דובר ידוע ומוכר בארץ ובעולם כפרשן מוכשר ומוערך בכלי התקשורת האלקטרוניים ובעיתונות הכתובה, המרצה בנושאים הקשורים לגאו-פוליטיקה אזורית בין מדינות המזרח התיכון, שהה במהלך השבוע שחלף במיאמי, וערך סדרה בת חמש הרצאות לקהלים מגוונים ושונים, בעברית ואנגלית. בפרלמנט בוקה, ופרלמנט הריביירה, הוא נשא דברים בנושא: ״ ישראל והמזרח התיכון - משוואות משתנות ״
פרופסור רבי, בהגשה מרתקת וסוחפת, הביא לחברי הפרלמנטים ולישראלים רבים, חשיבתו האקדמית, המבוססת על מחקרים ומידע עלום. בימים בהם ישראל והחמאס אחרי סבב קשה נוסף - בין רגיעה להסלמה, הרשות הפלסטינית על סף חדלת פירעון תקציבי ובמפרץ הפרסי, המתיחות הגואה בין ממשל טראמפ למשטר האייתולות עלולה להוביל גם לתגובה מנסראללה והג׳יהאד האיסלאמי נדמה כי קונלפליקט צבאי נוסף הוא בלתי נמנע.
