שתף קטע נבחר

סיפור על גאולה וחושך

הסרט "גאולה" של הבמאי והצלם המוערך בועז יהונתן יעקב, גורף הכרה עולמית ומגיע לפסטיבל הסרטים ב-JCC של מנהטן. ראיון אישי

עשרה חודשים עברו מאז הקרנתו הראשונית של הסרט "גאולה" ודרך רבת הכרה עד כה. הסרט הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל קרלובי וארי, הפסטיבל הרביעי בגודלו באירופה וזכה בפרס השחקן הטוב ביותר (משה פולקנפליק כדמות הראשית מנחם). בנוסף, זכה בשלושה פרסים בפסטיבל ירושלים, ונבחר להשתתף בפסטיבל טורונטו היוקרתי. בימים אלו הסרט מוצג באקרני הסינמטק בתל אביב, וגם נבחר כאחד מהסרטים שיוצגו במסגרת פסטיבל הסרטים JCC השנתי בניו יורק (12-3 ביוני). הסרט, שיצר יעקב יחד עם הבמאי יוסי מדמוני, מגולל את סיפורו של מנחם, דמות בהשראת דמותו של יעקב עצמו. מנחם הוא חוזר בתשובה, רוקיסט לשעבר, שמתאלמן מאשתו ואז נאלץ להתמודד עם ביתו בת השש שמאובחנת עם מחלת הסרטן. הטיפולים היקרים הדרושים להצלת חיי ביתו דוחקים אותו למציאת פתרון יצירתי, מה שמוביל אותו לחדש קשר עם חברי עבר ולהעיר לחיים את להקת הרוק שהקימו. הסרט מדבר על המלחמה הפנימית של אדם שנמתחים אל קצוות במיוחד ברגעי משבר ועל שיח פנימי שמוביל לגאולה פרטית . זוהי לא עבודתו הראשונה של יעקב עם מדמוני (שאיתו שיתף פעולה גם ב"בוקר טוב אדון פידלמן" וב"מקום בגן עדן".), אך זהו סרטו הראשון אותו כתב וביים.

 

יעקב, אחד הצלמים המוערכים בישראל ("רמזור", "פרשת השבוע","זנזורי","מעורב ירושלמי" ועוד) לא זר לעולמות התוכן של קולנוע ויצירה. הוא בנו של מפיק הקולנוע הוותיק רוני יעקב (" דיזנגוף 99,"" תעלת בלאומילך" ועוד) ובוגר המחזור הראשון במגמת הקולנוע בתיכון אלון. אל פסגת חלומותיו לעבוד בתעשיית הקולנוע הצליח להגיע בזמן קצר, אחרי שעבר ללוס אנג'לס, שם אביו גר ועבד. באל איי, אחרי התחככות באמת שמאחורי אבק הכוכבים ההוליוודי, נפגש יעקב לראשונה ובצורה מכוננת עם מה שהוא קורא לו ה"חושך".

 

וככה, כשהוא בנקודת שפל בחייו, כבר בגיל 24, הוא שב אל ישראל מארץ החלומות, רואה דבר מלבד שחור כשהוא מביט אל עתידו. "תביני שהגעתי לקצה של החלום שלי וראיתי שאין שם כלום ואין משהו אחר, אין אופציה לחיים אחרים. הרגשתי אבוד".

 

- ()
בועז יהונתן יעקב.

 

בארץ, הוא פוגש את מי שעתיד להיות חברו הטוב ביותר, וההשראה לשם בנו הראשון, יוסף חיים כהן. "הוא לימד אותי ללכת אחורה ולהתחיל לראות שוליים לבנים סביב השחור ואז עוד אחורה ועוד עד שהשחור הזה הופך לנקודה שחורה על רקע לבן אינסופי. אתה מבין שזה איך שאתה רואה את הדברים ושזה הכל חלק מרצון השם. למדתי שאני חייב ללמוד את עצמי ואני חייב להבין מאיפה הרצונות שלי. האם הם באמת שלי? משם תגיע הגאולה הפרטית של כל אחד מאיתנו. גם חשוב להבין שכשאומרים גאולה זה נשמע כמו אור גדול שעדיין לא פה, אז מה זה אומר? שעכשיו אנחנו בחושך? הגאולה היא בעצם להיות במקום יותר טוב עם עצמנו. לכן ה"הפי אנד" בסרט לא יהיה בהחלמת הבת הוא יהיה באיזה אבא יהיה לבת כשהיא תחלים".

 

כמו בחיים גם בסרט, ההתבוננות באה לפעמים מדמות חיצונית שמציבה לך אמת בפנים ומאלצת אותך להתמודד עם עצמך. "זו הדרך לגאולה. אין נחמה בחינם. עבודה עצמית קשה. לפעמים קשה לך לראות את עצמך וזה עוזר שיש מישהו חיצוני. הסרט הזה היה בעצם כלי עבורי להתבוננות חיצונית על עצמי. את החסרונות שלי הכל. יחד עם יוסי, תפרנו את הדמות כמו חליפה עבורי. ולא מעט סצנות לקוחות מחיי."

 

את יעקב, תמיד משך לספר את סיפורו של הקונפליקט האנושי של האדם עם עצמו. בסרט, מנחם שחוזר בתשובה, גוזר על עצמו להמית את החלק המוזיקלי שהוא מנת חלקו האומנותית כחלק מההסתגרות ומניעת חשיפה לחלקים שמעכבים את חיבורו אל הבורא. "גם בי היו קולות כאלו בהקשר של צילום וקולנוע במסע החזרה בתשובה שלי, אבל הקולות הוגברו אצל הדמות של מנחם. אני לא באמת ויתרתי על התחום. אדם צריך לדעת לחבר בין השכל ללב. דרך הצילום אני למדתי בחסידות הרבה דברים. בשניהם יש התעסקות בחושך ואור . משחק בין האלמנטים האלו מאפשר לי ביטוי רגשי ".

 

את העבודה על הסרט עם מדמוני, מגדיר יעקב כזוגיות נבנית אך טבעית. "אני מאמין באמונה שלמה שקשר מפרה, מלא אמון ובטחון עם שיח פתוח כמו זה שיש לי עם יוסי הוא מגיע מלמעלה". במהלך העבודה המשותפת מספר יעקב, איך גבולות הבמאי- צלם בין השניים, הטשטשו מתוך מקום של עבודה משותפת ללא אגו. "השותפות דרשה עבודה אבל ככה זה עם כל זוגיות בריאה ונושאת פירות. היכולת לתת לאדם להביע את דעתו בין אם היא מנוגדת לשלך או לא."

 

כשאני מצביעה על העובדה כי למרות הנראות המיידית של הסרט, כי מדובר בעולם תוכן של דת כמו בית היוצר, אך מנגד לא מופיעים סממנים דתיים של תפילה או פנייה לאלוהים, יעקב מאשר כי זו בחירה אומנותית מודעת שבאה להנגיש את דמותו הדתית של מנחם לקהל החילוני וליצור תחושה של אחדות, שבזמן צרה כולנו באותה הסירה ואין בידול. יחד עם דמויות נוספות, יצרו מדמוני ויעקב פסיפס של עולם והרמוניה בה כל הדמויות יכולות לחיות יחד. "הדבר היחיד שקרוב לתפילה או יותר נכון לזעקה בסרט הוא שיר שכתבתי, שמנחם שר לביתו הקטנה גאולה. שיר שמדבר על הבקשה הבסיסית ביותר של כל לבב אנוש. להיות שמח באשר אתה, על עצם בריאתך. וזו בקשה פשוטה אך מורכבת לביצוע. אבל גם אם מצליחים להשיג את השמחה הזו, רגעית ככל שתהיה, זה טוב. המטרה שלה זה לא להתעלם מהחיים, זה לתת כח להמשיך הלאה."

 

"הסיפור פה הוא על מנחם. לא על הדת. גם דת רוכבת על האדם כמו שאלוקים רוכב על האדם. כלומר, הבורא בתחושה שלו משתנה מאדם לאדם. ומנחם, שבאופן מכוון לא פונה אל אלוקים לקבלת עזרה, מצליח להנגיש את התפיסה של האדם הדתי בצורה אחרת. בצורה שייחודית למנחם."

 

הסרט, שמתכתב רבות עם חייו של יעקב מדבר גם על מוזיקה. שם, אמנם נפסק הדמיון, אך הסרט והמציאות שלובים זה בזה גם פה. במהלך העבודה על הסרט כתב את שיר הנושא "אורות גבוהים". אל חיבור המילים חברו יוסי מדמוני ואסף תלמודי (המפיק המוזיקלי שבעברו עבודה עם שולי רנד, ברי סחרוף ועוד) ואל הלחנת המוזיקה חברו נעם רותם (סולן להקת "קרח 9") ושלומי ברכה (גיטריסט להקת משינה).

 

את דמותו של מנחם, מגלם משה פולקנפליק, אותו שלפו יוצרי הסרט מתפקידו כשומר בהוסטל, בו הוא עוסק עד היום. פולקנפליק, שהפתיע ביכולות המשחק האותנטיות שלו, גם הפתיע עם יכולת השירה המוכחת שלו בסרט.

 

בינואר האחרון, באחת ההקרנות בניו יורק, הזמין יעקב אנשים מהקהילה הדתית בניו יורק, ידידים שחזרו בתשובה. "הם כל כך התרגשו" יעקב חולק בגאווה. המסר של האחדות, מילה שמורכבת מאח ודת, קודם כל אח ורק אז דת, שמועבר בסרט מתקבל באהבה בארץ ובארה"ב. למרות שנדמה כי הקונפליקטים בין הדתיים לחילוניים מורגשים יותר בארץ. "אני משתדל בגלל זה להיות מאוד מודע לצורה בה אני מדבר. אני רוצה לייצר תחושה של נגישות ולא לעורר אנטגוניזם. החברה בה אנו חיים היום דוחפת אותך להיות עצמך אבל זה לא כזה פשוט, אבל חופש אמיתי זה להצליח לחיות יחד, לעשות יחד בצורה שלא מייצרת דחייה".

 

הסרט, שהוקרן כבר מלבד בישראל וארה"ב גם בטורנטו, אירלנד, צ'כיה והמבורג זוכה לאהדה מקרב הצופים על רקע תחושת האותנטיות הסמי דוקומנטרית שלו והמוזיקה האיכותית שבו. יעקב מקווה כי הסרט, שנועד לגעת במקומות שלא פשוט לגעת בהם, יעורר שיח פתוח בין אנשים ויעודד חלוקת רגשות וחוויות אנושיות. "מעולם לא הייתי ילד שחיפש לשחק מחבואים עם כולם, תמיד מצאתי שלשתף ברגשות זה הדבר הכי נכון לעשות עם הזמן שהוא המצרך הכי יקר. אחרת זה כמו לאכול את הפרי ולזרוק את הגרעין. רק אנשים יחד מייצרים משמעות".

 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים