כנראה שגם בג'רוזלם פוסט, איש לא האמין, גם לפני שבועיים שהכנס שתיכננו ל-16 ביוני הקרוב, יהפוך לכנס בסימן בחירות בישראל. כעת, בדיוק שלושה חודשים לפני הבחירות בספטמבר יערכו את הכנס שלהם, השמיני במספר במנהטן, ברוח התקופה הפוליטית הסוערת.

הכנס, שייערך במלון מריוט בטיימס סקוור, הפך לאחד המשמעותיים והמעניינים בקביעת סדר היום ביחסי ישראל ארה"ב וצפויים להשתתף בו כ1,000 איש. השנה, צופים המארגנים כנס סוער במיוחד "לא זכור מתי בפעם האחרונה עמדו ונאמו בלב מנהטן בכירי הפוליטיקאים והשרים של ישראל, בתקופת בחירות", אמר לידיעות אמריקה אחד ממארגני הכנס.

נואם הפתיחה באירוע הוא סר רון לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי. בין הנואמים בכנס השנה: ג'ייסון גרינבלט, השליח המיוחד של נשיא ארה"ב למזרח התיכון, "בן החמאס" מסעב חסן יוסף, אביגדור ליברמן, ישראל כ"ץ, גבי אשכנזי, גלעד ארדן, אופיר אקוניס ואיילת שקד.

"בעיצומו של מסע בחירות שני בתוך שנה, בישראל, וערב הצגת תוכנית השלום של טראמפ וכשברקע גוברת האנטישמיות בארצות הברית"" מספרת לנו רונית חסין-הוכמן, מנכ"לית קבוצת ג'רוזלם פוסט, "אין לאף אחד ספק שהכנס הזה הוא המקום שבו יעלו הסוגיות הבוערות וגם ההצעות לקדם תהליכים הנוגעים ליחסי ישראל ארצות הברית".

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט יגיע אף הוא לועידה ויעניק ליעקב כץ, העורך הראשי של הג'רוזלם פוסט, ראיון על הבמה. כץ, שספרו Shadow Strike אודות השמדת הכור הגרעיני בסוריה בתקופת כהונתו של אולמרט ב-2007 מספר בראיון ל"ידיעות אמריקה" מה משמעותי כל כך באותה תקיפה ומדוע בחר להתמקד בה בספרו: "הספר מספק הצצה אל מאחורי הקלעים של משימתה של ישראל לנטרל, לתקוף ולהשמיד את הכור הגרעיני בסוריה בשנת 2007. באותה תקופה, השמדת הכור פשוט הפתיעה את העולם כולו. אף אחד לא ידע על זה, ובטח שלא הישראלים. רק מי שהיה מעורב בארוע המכונן הזה ידע, ולא יכל לשתף, כיוון שבחרו באותו הזמן לא לדבר על זה ולא לקחת קרדיט. הסיפור מעולם לא קיבל את המקום הראוי לו בהסטוריה של העם היהודי, כמו סיפורים נהדרים נוספים של הצלחה ישראלית – למשל תקיפת הכור הגרעיני בעיראק בשנת 81."

אהוד אולמרט.

אל הסיפור נחשף לראשונה בשנת 2007. "הייתי הכתב הצבאי של העיתון ואני זוכר שהוזמנו כל הכתבים לתדרוך קצין רפואה ראשי בצה"ל לתדרוך שעסק בלקחי מלחמת לבנון השניה, בדיוק שנה אחרי. בזמן שאנו בתדרוך, הגיעה לביפרים שלנו הודעה מסוכנות ידיעות סורית שדיווחה שלילה קודם הגיעו מטוסים ישראלים לסוריה והטילו פצצות על מחסן ריק, משהו שנשמע אז הזוי. זה לא כמו היום, שתקיפות בסוריה אינן עניין נדיר, אז לא קרו דברים כאלו. עברו ימים ואיש לא גילה כלום. כמה ימים מאוחר יותר, הגיעו השמועות שזה היה כור גרעיני שעבור הסורים בנו הצפון קוריאנים."

כץ מספר שמאז אותה ידיעה זרה, דממת אלחוט נשמעה, וזה אולי מה שסיקרן אותו יותר מכל. "תהיתי איך התקיפה הזו, העוצמה והעוז שכנראה העידו על איום אמיתי, איך כל אלו לא דוברו. מבחינתי הסיפור כאן היה השקט".

על הספר הוא עבד כשלוש שנים, עם לא מעט מאבקים לעצירת הצנזורה: "ב2016 סיימתי לכתוב את הספר הקודם שלי 'קוסמי הנשק'. שמתי לב שכבר כמעט עשור עבר מאז התקיפה ההיא וחשבתי לעשות על זה כתבה. אבל איך עוקפים תנזורה? עשיתי את מה שעושים כולם - מדברים עם גורמים זרים, ודיברתי עם גורמים אמריקאים שהיו מעורבים מהמטה לביטחון לאומי, סגן הנשיא צ'ייני ועוד והבנתי שאני נמצא במשהו שהוא מעבר לסדרת כתבות. הבנתי שזה יהיה ספר ואני צריך לדבר גם עם גורמים ישראלים.

חשבתי שאם יגידו לי שיש סיכוי אני אמשיך, קיבלתי מידע מכולם, אבל לא היה אור ירוק לפרסום כל העושר של הפירוט שקיבלתי מכל מי שראיינתי. במלאת 10 שנים למבצע הוסרה הצנזורה ויכולתי לפרסם את הספר."

בכנס, יתעכב כץ על הסיפור שמעולם לא סופר:"כולנו מכירים הרבה מאוד סיפורים וגם מה שהיה מצונזר פעמים רבות סופר, אבל הסיפור הזה כאילו לא קרה. אנחנו גילינו כור גרעיני של צפון קוריאנים עבור הסורים רק מספר חודשים לפני שהתכוונו להפעיל אותו. הלא אם זה היה קורה, אי אפשר היה כבר לחסל אותו כי זה היה מוביל לנזק בלתי הפיך. אנחנו היינו אז אחרי מלחמה כושלת, גבי אשכנזי חשב שמהלך כזה יש בו סיכון של חמישים אחוז שיוביל למלחמה עם הסורים ויש כאן סיפור שמגיע לו להיות באגדות של מדינת ישראל".

אלמנט חשוב בספר הוא הדגש שניכר מתוכו אודות החיבור ההדוק של ישראל וארה"ב. "אנחנו שומעים על הברית הייחודית של ישראל וארה"ב כל הזמן אך נדיר מאוד לראות כיצד באמת זה עובד מאחורי הקלעים. הודות לזמן שעבר מאז המקרה ועד כתיבת הספר, יכולתי להגיע למקורות מאוד עמוקים כדי להבין את טיב הקשר לעומקו. רציתי להמחיש את האינטראקציה שבין מנהיגים כמו אהוד אולמרט וג'ורג' בוש, שעמדו בראש ישראל וארה"ב באותה תקופה, ואת היחסים של המוסד וה-CIA ושל הצבא האמריקאי והישראלי. אולמרט הביא אז את הפרטים המודיעינים לוושינגטון וביקש שארה"ב תפעל בשם ישראל. בוש הקים כמה קבוצות חשיבה לבניית מודלים ומסלולים ובסוף החליטו לא לתקוף. במהלך כתיבת הספר ניסיתי להעביר לקוראים את החוויה הכוללת של הדרך שבה ישראל גילתה והשמידה את הכור בסוריה, בעזרתה של צפון קוריאה, על שיתוף אותו מידע מודיעיני עם ארה"ב, ועל החלטתה שלא לקחת חלק בתקיפה", הוא מספר. "כמו שההיסטוריה חוזרת על עצמה, גם פה המסר ברור: ישראל יכולה לסמוך רק על עצמה – אין כזה דבר ביטחון בינלאומי או ביטחון קולקטיבי. כמו התקיפה בתעלת סואץ בשנת 67, איום על ישראל לא תמיד ייראה אותו הדבר בעיני מדינות אחרות, אפילו אם הן בעלות ברית כמו ארה"ב. וזה הנארטיב פה, שרק אנחנו יכולים להגן על עצמנו."

כך רואים גם בהתנהגותו של אהוד אולמרט, כאשר התקשר אליו ג'ורג' בוש ב-13 ביולי 2007, ואמר לו שארה"ב לא מתכוונת לשתף פעולה בתקיפה. אולם בתגובה, ענה אולמרט שזה פשוט לא מקובל עליו, ושאם ארה"ב לא תתקוף, אז ישראל תתקוף. וכך נגמרה השיחה, ובאמת כך היה. אפשר לומר שהדבר המדהים ביותר הוא שבוש דווקא העריך את תגובתו. "

בכנס, בראיון ראשון ובלעדי כנראה יפנה כץ את השאלות הקשות לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. "אי אפשר להתעלם מהמעשה ההירואי שאולמרט עשה. בסופו של יום, מדובר על אירוע שקרה ממש בחצר האחורית של ישראל, שאם לא היה מנוטרל, ככל הנראה היה מגיע תוך כמה שנים לידיו של דעא"ש. ועל דבר כזה אי אפשר להבליג – ישראל הצילה את העולם. ועל אף כל זאת, אולמרט מעולם לא ניסה לקחת קרדיט על האירוע, והוא זה שבחר שלא לדבר עליו. אולמרט יכול היה בכמה הזדמנויות להציג את זה כהישג ענק. בספטמבר 2007 מאיר דגן ראש המוסד דאז הציג לו את המידע המודיעיני בערב שבו יענקי גלנטי דוברו נכנס לחדר, מתעקש להגיד לו שהתקשרו מערוץ 2 שיש עוד חקירה נגדו, אבל אולמרט לא דיבר. במקביל ועדת וינוגרד הציעה לו ללכת הביתה, והוא עדיין שתק ובמקביל יש לו נשיא אמריקאי שתומך בו והיו לו את כל הסיבות להגיד, אבל הוא לא עשה את זה, כי הוא הבין שזה משהו שגדול ממנו, דבר שלעיתים נראה שחסר במנהיגים של היום."

אחת הסיבות לעיסוק בנושא, דווקא בעת הזו, בכנס בניו יורק, נוגעת בלקחים מהסיפור הזה ואיך נוכל ללמוד מהם על פרשת איראן כשאולמרט יחווה את דעתו ונסיונו ויספר מה הוא מציע לטראמפ על רקע המתחים במפרץ הפרסי, אנחנו נשמע ממנו מה הוא חושב כמי שניהל אחרון כנראה משא ומתן בשלב מתקדם יחסית עם אבו מאזן, מה הוא מציע ולגבי המצב הפוליטי בארץ יש דימיון בין המקום של ביבי היום."