סרטים ונהנים
יש כנראה משהו באוויר החם שמציף את החוף המזרחי וגורם לכולנו לחיות בסרט, אחרת, קשה להסביר את שצף פסטיבלי הסרטים שמגיעים אלינו בשבוע האחרון. על לייטהאוס שמעתם?
פסטיבל לייטהאוס לונג ביץ' אילנד נפתח ביום חמישי האחרון עם 'סקין', הסרט זוכה האוסקר של הישראלי גיא נתיב שגם הגיע במיוחד להקרנה.
הפסטיבל, שיש לו יותר מקשר ישראלי אחד, יינעל ביום ראשון ונראה שמצליח לייצר באז. כבר בשנה שעברה זכה להשתחל לרשימת 25 הפסטיסלים המגניבים בעולם, כאשר הוא מציע לכם לגיע לאי שכנראה שמעולם לא שמעתם עליו, אי ציורי בניו ג'רזי המכונה לונג איילנד ביץ'. האיזור, מספרים המארגנים, מהווה חלק בלתי נפרד מהאטרקציות של הספטיבל כך שבין סרט לסרט קופצים ממסיבה למסיבה, חוף אל חוף ומגרש גולף אחד לאחר.
בסרט יוקרנו כמה מהסרטים המדוברים ביותר בפסטיבלים בעולם, אבל מה שאותנו הכי מעניין הוא הסרט "15 שנה", סרטו של הבמאי יובל הדדי. בראיון לידיעות אמריקה הוא מתאר את ההתרגשות: "אני חושב שזה מדהים וחשוב שאמיץ שהפסטיבל משלב סרט להט"בי בפסטיבל ״רגיל״, זה עוזר לנרמל אותנו בעולם ולתת לנו אפשרות לספר את הסיפור ״שלנו״ מבלי להרגיש אאוטסיידרים , אלא כחלק מהכלל."
15 שנה הישראלי הוא דרמת יחסים להט"בית שבמקביל הוקרנה בהקרנת בכורה גם בפסטיבל הקולנוע הגאה בתל אביב. "הסיפור נחלק בעצם שניים", מסביר הדדי. "אחד, הסיפור של יואב כאדם לכאורה מצליח, כריזמטי, אהוב וכו שחווה טלטלה ומשבר אמצע החיים ומחליט לממש את מה שהוא חושב שהגורל הועיד לו,
ויוצא למסע של הרס עצמי. במקום לחכות לדבר שיקרה - הוא מביא את זה על עצמו וכך לפחות יש לו עדיין ״שליטה״ על חייו. בעצם ניסיתי לחקור מה גורם לנו להתנהג בצורה מסוימת - כולנו נושאים איתנו משא או ״תיק״ של שריטות שאספנו במהלך החיים המוקדמים שלנו וזה בעצם מכתיב בהרבה מקרים את ההתנהגות שלנו, לפעמים בניגוד לרצונינו ולמרות המאמצים שלנו לא להגרר למקומות האלה. המתח בין הרצון של יואב לחיות חיים ״נורמלים״ לבין הגורל שמועיד אותו למשהו אחר הוא הטרגדיה של יואב. וזה משהו אוניברסלי שרובינו מתמודדים איתו, בלי קשר (בין השאר) לזהות המינית שלנו."
מארגני הפסטיבל מסבירים שהסרט נבחר דווקא בגלל שהוא מדבר לכולם. "ראינו שהסרט הוא מעבר ללהט"בי, אלא עוסק ביחסים יהיו אשר יהיו ולכן יכול לגעת בכולם. יש שם שאלות שכל זוג שואל את עצמו. "אני חושב שלהציג משהו אוניברסלי שבמקרה קורה לגיי", מסביר הדדי, "עשוי לקרב צופים שאולי לא היו נחשפים לקהילה הגאה בנסיבות אחרות. כשאנשים לא מהקהילה קראו את התסריט וראו את הסרט - התגובה הגורפת היתה ״הסיפור של יואב הוא עלי...״
בסרט עולה גם סוגיית הילדים: "השיח על ילדים הוא יחסית חדש בקהילה. ב10-15 שנה האחרונות אנחנו חווים דברים שסטרייטים חוו מאז ומתמיד. המשפחה וילדים זה ערך מקודש בחברה הישראלית והלחץ של ״מתי תתחתנו״ ״נו, מתי תביאו לנו נכד״ וכו היה נחלתם של סטרייטים מאז ומתמיד. עכשיו גם הקהילה הגאה חווה את הלחץ הזה - אם פעם כשמישהו יצא מהארון התגובה האינסטינקטיבית של ההורים היתה: ״חבל לנו שלא תהיה לך משפחה וילדים״, היום התגובה מיישרת קו עם מה שסטרייטים חווים. אבל הלחץ לא בא רק במחוץ. רציתי לבחון גם את תחושת הלחץ שמישהו מהקהילה מרגיש מתוך הקהילה - בין אם זה לחץ אמיתי או תחושתי, כולם צריכים להביא ילדים עכשיו ואם מישהו לא עושה את זה, הוא הופך לסוג של אאוטסיידר, מישהו שלא הולך בתלם שכולם מכתיבים. הדמות הראשית, יואב חווה את זה ושואל האם הרצון להביא ילדים הוא חלק מטרנד שעובר על הקהילה- זאת הדרך שלו להתמודד עם השאלה ועם השינויים שהקהילה עוברת ואיך זה משפיע על הזוגיות שלו".
האוניברסליות של המסר, לא הופכת אותו לפחות גאה. "אני מקווה שעל הזמניות והמגדר של הנושא תהיה חזקה מספיק כדי להשאיר את אותם הצופים שבמקרה אחר לא היו חושפים את עצמם לסרט ״גייז״ בסיפור, כך שיקבלו אפילו את מה שלא כל כך נח להם לראות ולחוות. למרות שאני חושב שצריך ולסמוך על זה שאם הסיפור מעניין, אז הוא מעניין. נקודה. גם את השמרנים שבצופים".
הימים הם ימים בהם השמרנות בשראל נקשרת לעולמות מרובים, אבל הדדי אוהב להשאיר את הסרט שלו דיפלומטי: "אני אדם שקט באופיי וזאת הדרך שלי לעשות דברים. פעם, בכתה ז׳ אמר לי מורה שלי בבית ספר משהו כמו ״אתה עושה דברים בשקט ובבטחה, תמשיך ככה״. אז לא ממש הבנתי את זה עד הסוף - אבל זה מאד נכון והוא זיהה בדיוק איך אני פועל. אני חושב שיש תועלת בשתי האופציות שהזכרת ביחס לאיזו אסטרטגיה לבחור. כל עוד אנחנו עושים משהו ומשמיעים קול ועומדים בגבורה מול הענן הזה שהולך ומתקרבֿ. בסרט ניסיתי לנרמל מערכות יחסים חד מיניות ולהשוות אותם למע יחסים בכלל - עם כל הטוב אבל גם עם כל האתגרים של זוגיות. בסרט למשל מוצג זוג חד מיני אחר שאצלו הכל ״דבש״ ".
הדדי נשאל לא אחת על הקשר שלו לדמות הראשית: לא מעט אנשים שאלו אותי אם יואב הוא אני - אני יכול לומר שחלק מהתכונות של יואב הן תכונות שקיימות בי - בווליום הרבה יותר נמוך מאשר אצלו, ואולי דרך יואב והסיפור שלו יכולתי לחקור בעצם את מה שאני חווה בחיים ולאן זה יכול היה ללכת בנסיבות אחרות. אני נמצא בזוגיות 26 שנים, וגם אנחנו חווינו שינוים בשיח על ילדים ובהגדרת ״משפחה״ וזה היה סוג של טריגר לחקור את עניין הילדים בקהילה. למעשה כל מה שקורה ליואב ולשאר הדמויות בסרט מבוסס על דברים שאני חוויתי בצורה כזאת או אחרת"
לצערו של דוידי, הסרט יוקרן בלעדיו. "אני מבואס מזה שלא נוכל להיות שם. מאז שנודע לנו שהתקבלנו רק שמעתי יותר ויותר מחמאות על הפסטיבל. רק אתמול פגשתי במאי שהציג שם פעמיים כבר והרעיף מחמאות."
