חלומות יש לכולנו. נפתלי מוסטר גדל בבורו פארק, בישיבה חסידית. הוא היה תלמיד תורה מצטיין, שקדן ומוערך אבל החלום שלו היה להיות פסיכולוג. עם החלום הזה הוא הגיע לסניף המקומי של טורו קולג', בית ספר שנראה היה מותאם לקהילה האורתודוכסית בברוקלין. אך כשהגיע, חשכו עיניו: "אני זכור שאפילו השלטים שהיו שם תלויים על הקירות נראו לי כמו שפה זרה", הוא מספר ל'ידעות אמריקה'. "מה זה 'מייג'ור', או GPA, אפילו תעודה. אלו מושגים שמעולם לא הכרתי", הוא מודה. "שאלו אותי אם יש לי דיפלומה מתיכון ולא ידעתי אפילו מה זה, הפנו אותי לבקש את כל המסמכים הנדרשים מהישיבה שלי. הגעתי בתקווה לקבל את מה שהייתי צריך, בכל זאת, תלמיד טוב, למדתי כמה וכמה שנים, היית מצפה שיהיה לי כל מה שנדרש. אבל כל מה שקיבלתי היה מכתב עם לוגו של הישיבה שמעיד שסיימתי את הלימודים שם."

מוסטר נשאר אובד עצות. איך הוא נשאר בלי שום דרך להתקדם בחייו? "הדרך הנוספת להיכנס לבית ספר הייתה לעשות מבחן ולקחת 24 קרדיטים שהם כמו לימוד מהיר. זה יכול לתת לך קיצור דרך, אבל אי אפשר פשוט להרשם לקורסים האלו, צריך לעשות מבחן כדי לדעת שאתה בכלל כשיר לעבור אותם. לשם כך כל תלמיד צריך להגיש עבודת מאמר ולעבור מבחן במתמטיקה.נפתלי מספר שאפילו את המונח 'אס איי' הוא פשוט לא הכיר: "זה היה אסון. הרגשתי פשוט נורא. וזה גם לא היה קולג' חילוני, אבל זה היה לאורתודוכסים, לא לחסידים קיצוניים."

נפתלי מוסטר למען תלמידי הישיבות.

הוא מספר שחסידים מקבלים 90 דקות בממוצע של לימודים חילוניים בשבוע ולומדים בעיקר אנגלית. הוא טוען שאיש לא לוקח את זה ברצינות כי כך גם בית הספר מתייחס לזה: "שימי לב שקוראים לזה לימודי קודש ולימודי חול, רק השם הזה כשלעצמו מדגיש מה החשיבות, לומדים לימודי חול רק בסוף היום וכך גם מתייחסים אליהם."

בישראל השיח על החשיבות של לימודי הליבה בישיבות הוא שיח מוכר וחוזר, אבל נפתלי מעיד ומציג טיעון משמעותי, על כך שבעוד שבישראל מרבית התלמידים לא מצופים להשתלב בשוק העבודה, כאן אין להם פריבילגיה שכזו, לכן, חיפוש העבודה והאופק התעסוקתי והכלכלי נעלם כליל.

הוא עשה הכל כולל הכל כדי להגיע הכי קרוב לחלום שלו. "זה כמעט בלתי אפשרי להשלים את הפער", הוא מודה. "דיברנו בבית רק יידיש, לא היה לנו בסיס וכדי להיות פסיכולוג יש מבחן לידע כללי שעליי לעבור, בלעדיו אתה לא יכול לעשות דוקטורט. עד היום ההשלכות האלו יושבות עליי והיום אני התפשרתי על מאסטר בעבודה סוציאלית. בשנים הראשונות שלי אחרי ישיבה עבדתי במפעל בשכונה רעה בניו ג'רזי. הייתי אדם מאוד מתקדם אינטלקטואלית, בכל מה שעשיתי בישיבה הצטיינתי, אהבתי לימודים, אבל בתום הלימודים הוכשרתי לכלום ושום דבר. אפילו במפעל לא הייתי כשיר לכלום כי זה דרש עבודה פיזית ובישיבה לא עושים ספורט. לא היה לי את הכוח בגוף אפילו. העבודות שצריך להתפשר עליהן לא הוגנות כשיש בישיבות ילדים שיכולים היו לממש הרבה יותר פוטנציאל."

הוא החליט שלא עוד. מוסטר הבין שכמוהו כל חבריו מגיעים לבגרות בלי שום כישורי חיים ובעיקר בלי אופק והחליט להילחם למען אחרים. "גם אחרי שנים של נסיון לעשות את זה, להגשים חלומות כנג כל הסיכויים שנתנו לי, הבנתי שעדיין יש לי מלא חסרים, הבנתי שמה שנעשה לי ולאלפים אחרים זה כמו הזנחה. למה כשמדובר בחינוך לא מתייחסים לזה כהזנחה"? שואל. "בנוסף, הבנתי שבניו יורק מחייבים את כל בתי הספר לספק חינוך שמקביל לבתי ספר ציבוריים וכאן זה מן הסתם לא קרה. המדינה לא ידעה שהישיבות עד כדי כך מנעו מהילדים את כל המידע הבסיסי הנדרש. זו קהילה מבודדת. אבל יש להודות שהמדינה גם ממש לא התייחסה."

נפתלי הקים ארגון שמבקש להילחם בבעיה וגילה המציאות מסובכת. נאבקנו כדי לשנות את זה, עוד משנת2011. בשנים האחרונות הגשנו תלונה רשמית והוכחנו שמתוך 52 ישיבות, 39 ישיבות אינן מספקות חינוך בסיסי. כתוצאה, יום אחרי פתחו בחקירה. אבל זה היה כבר לפני 4 שנים ולאחר שנאסקנו כדי לגלות מה עלה בתוצאות החקירה, פורסמו ההחלטות. נוכחנו לדעת שרבות מבין הישיבות כלל לא אפשרו לעיריה גישה ואלו שכן, הוכיחו את צדקתינו."

אחרי לחצים מצד מוסטר וחבריו הוציאה העיריה נהלים ברורים לפיהם על הישיבות ובתי הספר הפרטיים לנהוג. אבל אז חברו הישיבות לבתי הספר הקתוליים ולכמה בתי ספר פרטיים ונגישו תביעה כנגד ההחלטות. "הם יצאו בטענה משותפת על כך שזוהי הפרה של הדת שלהם ושל חופש הפעולה שלהם. השופט הכיר בבקשה שהגישו וחזרנו לנקודה הראשונית."

אחרי עוד מאבקים מצד מוסטר, הציגה המדינה רגולציות חדשות שצריכות לעבור הצבעה ב-2 בספטמבר. עד אז פתוחים במועצה לקבל את המלצות הציבור שלהן משמעות מכרעת בהצבעה הקרובה. "זה קריטי עבורנו. אם זה עובר זה גם ייושם ומערכת החינוך המוכרת של הישיבות של היום תיעלם. אם ההחלטה סופסופ תעבור יהיו לנו עשרות אלפי תלמידים יהודים שיקבלו חינוך הולם, כזה שהיום הם לא זוכים לקבל, כזה שיפתח להם צוהר לעתיד טוב יותר".

מוסטר מבקש מהקוראים לקחת חלק בצעד הזה ולסייע להם. "השקענו בקמפיין גדול. פרסמנו בטיימס סקוור, אנחנו מסתובבים עם שלטים בכל רחבי העיר. אנחנו מבקשים שכל מי שיכול לשלוח הערה באתר שיצרנו במיוחד עבור זה יכנס ויצטרף. כל הערה שלכם יכולה לעזור לשנות את גורלם של עשרות אלפי יהודים. הישיבות ובתי הספר הפרטיים והקתולים מתנגדים. הם גם מאלצים משפחות שרשומות בבתי הספר שלהם להביא מכתבי תמיכה חתומים. אין לנו יכולת להפעיל לחץ כמוהם, אבל זה יעזור לנו להגיע הכי קרוב. אנחנו גם רוצים להביא לא רק כמות אלא איכות עם מכתבים מפורטים שלנו. אנחנו מחפשים קבוצות מגוונות ומומחים."

נפתלי הגיע לישראל ביוני האחרון על מנת להשתתף בוועידה השנתית של קהילת ROI שנערכה זו השנה ה-13 בירושלים. קהילת ROI היא רשת בינלאומית של פעילים ומנהיגים צעירים יהודים אשר עוסקים במעורבות יהודית עבור הדור הצעיר של אזרחים גלובליים בתחומים כגון: פוליטיקה, תיקון עולם, כלכלה, תרבות, היי טק, תקשורת, אמנות ויזמות חברתית. הוא השתתף בוועידה לצד 150 משתתפים צעירים מהעולם היהודי, מכל קצוות תבל ומכל תחום ומספר כיצד השיתוף והעבודה המחברת הובילה לצעדים שלקח בשבועות האחרונים: "זו הייתה חוויה מדהימה. שיתפתי את כולם בסיפור שלי וכולם משתפים איתנו היום פעולה. יש משהו מאוד מחזק בלהיווכח לתהליכים שעברו אחרים שמנסיפ לעשות שינויים גדולים", הוא מסכם. "שמתי לב שהיו רבים שנכשלו לפני שהצליחו וזה היה מסר מאוד משמעותי בעיקר על רקע הכשלונות שחווינו. לכן אני סמוך ובטוח שהפעם נצליח."