העימות השני במירוץ הפנים-דמוקרטי לנשיאות ארה"ב התקיים בשבוע שעבר בדטרויט. כפי שניתן לצפות מעימותים פנים מפלגתיים, הוא עסק ברובו בנושאי פנים, כאשר מערכת ביטוח הבריאות קיבלה מקום מרכזי. לא רק שהוא תפס פרק זמן רב מתוך העימות, הוא גם חידד הבדלים משמעותיים בין המועמדים, כשלכל אחד גישה ואידיאולוגיה שונים למציאת פתרון לבעיה המעיקה על כל אזרח ותושב אמריקאי.

יותר מכול, ניצלו כמה מהמועמדים המתונים (moderate) את הבמה כדי להבדיל את עצמם ולתקוף את המדיניות שמציעים המועמדים הפרוגרסיביים, המצויים בצידה השמאלי של המפלגה. בקרב הזה מצאו את עצמם הסנטור ברני סנדרס (ורמונט) והסנטורית אליזבת' וורן (מסצ'וסטס) תחת מתקפה ממועמדים כמו חבר הקונגרס לשעבר ממרילנד ג'ון דילייני וחבר הקונגרס מאוהיו טים ראיין, אשר טענו שהצעתם של הפרוגרסיבים לביטוח בריאות ממלכתי הינו בלתי ישים, ויגרום להם להפסיד את הבחירות מול דונלד טראמפ.

ביטוח הבריאות הוא אמנם נושא חשוב ומשמעותי וכזה שמציג גישות שונות בין המועמדים, אך הוא איננו הנושא היחיד אשר ממחיש את ההבדלים האידיאולוגים בתוך המפלגה הדמוקרטית בין הצד המתון, הדוגל בניסיון לייצר תיקונים קטנים במערכות השלטון, ובין הצד הפרוגרסיבי הדוגל בביצוע של שינוי עמוק וקריאת תיגר על הממסד המפלגתי. בנושאי מדיניות חוץ, נושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני גם מדגיש את הפערים ההולכים וגדלים בתוך המפלגה.

הסקווד.

האידיאולוגיה הפרוגרסיבית נטועה אי שם בראשית המאה ה-20, וניתן לאפיינה במונחים של צדק ובטחון כלכלי לכולם, שמירה על זכויות אדם ואזרח, שלום וביטחון עולמי, וקידום הגנה על הסביבה. למעשה, המפלגה הדמוקרטית בעצמה מושתתת ברובה על אותה האידיאולוגיה. הדוגמא החזקה ביותר לכך נמצאת בחברות של רוב חברי בית הנבחרים הדמוקרטים (וסנטור אחד) בשדולה הפרוגרסיבית בקונגרס (Congressional Progressive Caucus), וביניהם גם לא מעט חברי קונגרס יהודים.

אולם בשנים האחרונות, יותר ויותר פוליטיקאים המזהים את עצמם כפרוגרסיבים החלו לאמץ עמדה מאוד ביקורתית כלפי ישראל, בעיקר בכל הקשור ליחסים עם הפלסטינים, מצב זכויות האדם בשטחים, והמדיניות של ממשלת ישראל והעומד בראשה בנימין נתניהו. בין אותם פוליטיקאים ניתן למצוא את אליזבת' וורן שהביעה תמיכה ב"סיום הכיבוש" וברני סנדרס שהציע בראיון בשבוע שעבר להשתמש בכספי הסיוע הביטחוני כמנוף ללחוץ על ממשלת ישראל לבצע וויתורים מול הפלסטינים.

אבל מלבד אותם המועמדים לנשיאות, האג'נדה הפרוגרסיבית במפלגה הדמוקרטית בימים אלו מקודמת ע"י קבוצה של ארבע חברות קונגרס צעירות אילהאן עומאר (מינסוטה), ראשידה טלאיב (מישיגן), איאנה פרסלי (מסצ'וסטס) ואלכסנדריה אוקסיו-קורטז (ניו יורק), הידועות בשם שדבק בהן: "The Squad." קבוצה זו מובילה לא רק את המאבק בנשיא טראמפ (שהציע לשלוח אותן "בחזרה למקום שממנו באו"), אלא גם את המאבק בהנהגת המפלגה וביו"ר בית הנבחרים, הדמוקרטית ננסי פלוסי.

מאז נבחרו לקונגרס בנובמבר 2018, שלוש מתוך ארבעת חברות ה-squad התבטאו בצורה אנטי-ישראלית ואף אנטישמית בוטה. עומאר אמרה שהתמיכה בישראל בקונגרס מונעת מכסף (איפא"ק), טלאיב, פלסטינית במקור, הביעה תמיכה פומבית בתנועת החרם נגד ישראל, וקורטז השוותה את מתקני הכליאה בגבול מקסיקו למחנות ריכוז וקראה לעצור את הסיוע הביטחוני לישראל בגלל שישראל "כולאת ילדים פלסטינים."

לאורך השנים, התמיכה האמריקאית בישראל בקונגרס היתה – ועודנה – תמיכה עמוקה, איתנה, וחוצת מפלגות. נשיאים דמוקרטים ורפובליקנים כאחד תרמו לביטחונה של ישראל, מאספקת ציוד לחימה ומטוסי קרב, מימון פיתוח משותף של מערכות הגנה בפני טילים, סיוע ביטחוני במיליארדים, ותמיכה פוליטית בפורומים בינלאומיים. רבים לא זוכרים, אבל "חוק שגרירות ארה"ב בירושלים" נחתם ע"י הנשיא קלינטון ב-1995 עם תמיכה של רוב חברי הסנאט ובית הנבחרים- דמוקרטים ורפובליקנים – ורק ייושם בפועל ע"י הנשיא טראמפ ב-2018.

וכאן מוצאת את עצמה המפלגה הדמוקרטית בבעיה.

זרמים דמוגרפיים וחברתיים בארה"ב הביאו לכך שתמיכה באידיאולוגיה פרוגרסיבית (צדק חברתי, שוויון, שמירה על זכויות אדם) מתיישרת אצל חלק מהם עם אידיאולוגיה שמאלנית קיצונית ואנטי-ישראלית. הם מזדהים יותר עם זכויות האדם של מי שמצטייר כ"אנדרדוג" הפלסטיני שקורס "תחת הכיבוש הישראלי" מאשר עם זכותם של ישראלים לחיות בביטחון מטרור פלסטיני. נשיא או נשיאה פרוגרסיבים כמו סנדרס או וורן עשויים גם לנקוט עמדה "מאוזנת" יותר בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, עם הפעלת לחץ על ישראל לעשות ויתורים מפליגים בדרך להסכם.

אבל לא הכול שחור במפלגה הכחולה. לפני שבועיים עברו – ביום אחד – שלושה חוקים פרו-ישראלים בבית הנבחרים: חוק מניעת טרור פלסטיני; חוק הגברת שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל וארה"ב; וחוק הנוגד את תנועת החרם נגד ישראל. שניים מתוך שלושת החוקים נכתבו ע"י חברי קונגרס דמוקרטים ושלושתם עברו ברוב דו-מפלגתי מוחץ. העברת שלושת החוקים הללו בצורה כה חד-צדדית מעידה על כך שהתמיכה בישראל בקונגרס - וגם במפלגה הדמוקרטית - חזקה מתמיד.

אמנם האגף האנטי-ישראלי-פרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית עושה הרבה גלים בתקשורת וברשתות החברתיות ומייצר צרות צרורות להנהגת המפלגה, אבל חלקן של קורטז, טלאיב, ועומאר קטן מאוד ביחס ליתר המפלגה. ישנם אפילו פרוגרסיבים אחרים כמו שותפתם שם השלוש לחבורת ה-Squad, חברת הקונגרס פרסלי, שהצביעו בעד אותם החוקים פרו-ישראלים. היא, וגם ראש עיריית ניו יורק הפרוגרסיבי ביל דה-בלזיו, מוכיחים שאפשר להיות גם פרוגרסיבים וגם פרו-ישראלים בעת ובעונה אחת.

באתר של הקונגרס היהודי האמריקאי "המדריך היהודי לפוליטיקה אמריקאית" תמצאו את הרשימה המלאה של כל המועמדים לנשיאות ואת עמדותיהם של כל אחד ואחת בנושאים החשובים לקהילה היהודית ולישראל:

אבידע לנדאו הוא ראש תחום תקשורת ופעילות ציבורית בקונגרס היהודי האמריקאי. במשך כ-10 שנים כיהן כיועץ תקשורת בשגרירות ארה"ב בישראל ולפני כן ככתב חדשות בסוכנות הידיעות רוייטרס.