יאיר רוזנברג, שכתב את אותו מאמר לוושינגטון פוסט כתב: ״בכל הקשור ביהודים, הנשיא טראמפ הוא פאזל. מצד אחד בתו איוונקה התגיירה ונישאה ליהודי, הוא תומך מוצהר של ישראל ומספר שהעסיק יהודים למכביר. מצד שני״, הוא מוסיף, ״הוא מצהיר בימים אלו שיהודים שמצביעים למפלגה הדמוקרטית אינם נטמנים לישראל. בכך הוא מעלה שאלה מדאיגה לאנטישמיות העתיקה שמופעלת כנגד יהודי ארה״ב. למעשה, רוזנברג טוען במאמרו שבעצם האמירה, הנשיא מרמז שיהודי ארה״ב הם אורחים זרים במדינה וכי מקומם בישראל. הוא מזכיר את ההערה של הנשיא רק בחג החנוכה האחרון כשבמסיבה בבית הלבן התייחס הנשיא לישראל מול הקהל היהודי וכינה אותה: ״המדינה שלכם״ הוא הסביר כי ״אותה נטייה להערות אנטישמיות חוזרת לא מעט לאורך השנים. הוא הסביר כי הרבה לפני ימי הנשיאות שלו. הוא חזר שוב ושוב על כך שיהודים הם חמדנים, או תאבי כסף ומשתמשים בעושרם כדי לשלוט בפוליטיקה.״ במאמר שילב רוזנברג מושג חדש ומעניין- הפילו-שמים. ״האם״, הוא שואל, ״טראמפ הוא אנטישמי או פילו-שמי?״ התשובה הוא עונה- שניהם. ״העיקרון שמסביר את השקפתו המנוגדת לכאורה כלפי יהודים הוא פשוט: טראמפ מאמין לכל הסטראוטיפים האנטישמיים על יהודים. אבל הוא רואה בתכונות האלה ראויות להערכה.״ טראמפ מאמין, כך הוא כותב, ״שיהודים הם זרים בארצו שמשתמשים בעושרם בכדי לשרת ולקדם את האינטרסיים שלהם אלא שהוא רואה זאת כהתנהגות חיובית.״ כבר שנים ארוכות שרוזנברג, כתב בכיר ב״טאבלט״, שם לעצמו למטרה לספר את הסיפור האנטישמי בעולם ובארה״ב בפרט. בראיון הוא מספר לנו ״למדתי בכלל יהדות בקולג׳, חשבתי שאכתוב מהצדף אבל זיהיתי הרבה סיפורים חשובים שלא זוכים לתשומת לב, לבמה שהם ראויים לה, בעיקר בכל הנוגע לדת, אנטישמיות וישראל., רוזנברג היה נחוש עוד כשהחל את הקריירה לפני שבע שנים, להתמקד בתחומים הללו. ״נראה היה שרבים מאמינים שאנטישמיות היא משהו מהעבר, שלא קיים כבר, אבל הנתונים שאני נחשפתי אליהם אמרו אחרת. ראיתי כבר בתחילת דרכי העיתונאית שבאירופה המצב היה ממש רע.

יהודי אירופה הרגישו את האנטישמיות. לא צריכה להיות שואה כדי שזה יהיה ניכר. וזה הלך וגדל. היום אנחנו רואים בסקר שלמעלה ממחצית יהודי אירופה לא מוכנים להודות שהם יהודים. זה בלתי נתפס.״ רק לאחרונה פורסם סקר של cnn לפיו רבע מהאירופאים מחזיקים בדעות אנטישמיות והמצב בארה״ב, הוא נוכח לדעת, גם הוא מדאיג. ״יש כאן מדי יום אירועים אנטישמיים ואנשים פשוט לא מבחינים בהם. אין את הסיקור או את העניין ברוב המקרים. למעשה, מכל הבדיקות שערכתי, המטרות הכי פופולאריות לפשעי שנאה בארה״ב לאורך השנים היו יהודים. ״העובדה שזה קורה לסירוגין, העובדה שזה קורה לא תמיד עם איזה צלב קרס שיגדיר את המקרים באופן מובהק אלא פשעי שנאה מורכבים יותר, מטשטשת את ההבנה הזו. ואלו אירועים שקרו גם בימי אובמה וגם בשנים עברו״, הוא מדגיש. ״יש איזה נרטיב שמוביל אותנו ולפיו אמריקה היא המדינה שהייתה הכי טובה ליהודים אי פעם לאורך ההיסטוריה.

זו המדינה, מלבד ישראל  כמובן, בה יהודים השתלבו בהרמוניה ולכן יש נטייה לחשוב שכל אותם אירועים אנטישמיים הם טיפות בים אבל המציאות רחוקה מזה. למעשה בניו יורק למשל, רק מתחילת השנה, היו 36 פשעי שנאה נגד יהודים, לעומת 21 בשנה אשתקד. ״

רוזנברג מאמין שתפקידו להאיר את אותם מקרים, אך אין ספק שריבוי המקרים מגביר גם את ההתעניינות והדאגה מסביב. ״זו עבודה עיתונאית, אבל אני לא נותן קרדיט רק לנו, למדיה, שמעלים את הנושא לסדר היום. זה היה שם תמיד אבל עניין הציבור היה מוגבל למדי. כעת, העניין גובר ולכן הדיווחים עולים.״ רק השבוע התריע רוזנברג אחרי מהומה שהתפרצה בבית הלבן לפיה אחד מיועצי הנשיא הביע הערה אנטישמית. רוזנברג דווקא יצא להגנתו של אותו עוזר בטענה שלא הובן כהלכה. ״אני רוצה להדגיש מה באמת חלק מאנטישמיות. אני מאוד מקפיד על מה שאני כותב. אנשים שולחים לי סיפורים ואני צריך לבדוק מה אנטישמיות ומה לא. פוליטיקאים עושים שימוש מאוד ציני במונח הזה. מהימין ממהרים לכנות כ״אנטישמי״ עניינים אנטי ישראלים או כאלו שנראים כנוגדים את האינטרסים של ישראל ומשמאל מתייחסים לארגוני העליונות הלבנים כאנטישמיים. חייבים לנהוג באחריות.״ מבדיקה שעשה ניכר שכשהיהודים מהווים רק 2 אחוזים מהאוכלוסיה, רבים לא ממש מכירים ונחשפים אליהם. ובכל הנוגע לאנטישמיות, במקרה הטוב הם לומדים מעט על השואה, אבל לא נחשפים לאנטישמיות שמתחוללת כאן יום יום. אולי, הוא תוהה, לו היו מודעים לכל פשעי השנאה נגד יהודים ויכולים היו לתרגם אותם ככאלו, אפשר היה לעשות שינוי במגמה ולצמצם את האנטישמיות הגוברת. אם תפתחו את עמוד הטוויטר שלו, עם עשרות אלפי העוקבים, תוכלו להיחשף למקרים רבים של פשעי שנאה בניו יורק, בעיקר כנגד יהודים אורתודוכסים. ״אנטישמיות כמגד יהודים שנראים מאוד יהודים היא עניין שזוכה למעט מאוד סיקור ולצערי מעט מאוד עניין. אבל זה קורה למכביר וזה רק הולך ומחמיר.

המודעות חייבת לעלות.״ רוזנברג מבטל את הטענות לפיהן מדיניות ישראל תורמת במידת מה להתגברות האנטישמיות בארה״ב וטוען: ״אנטישמיות הייתה מאז ומתמיד והרבה פעמים מתרצים את זה בדרך כזו או אחרת. כולנו זוכרים שהיא הייתה שם גם לפני שמדינת ישראל נולדה.״ ובכל זאת, ישראל היא נושא רגיש. בעיקר, לדעתו, בקרב יהודי ארה״ב. סקר של גאלופ טוען של-95 אחוזים מיהודי ארה״ב יש דעה חיובית על ישראל, אבל הנתון הזה חושף מעט מאוד מהמורכבות. ״יהודי ארה״ב אוהבים את ישראל ואת הרעיון והחשיבות של קיומה, אבל הרבה פעמים יש להם בעיה לתמוך במדיניות שלה. כשנתניהו, ראש ממשלה של כל כך הרבה שנים, נותן ליהודי ארה״ב להרגיש לא שווים אחרי שביטל את חוק הכותל, כשהוא לא מסתפק בהודיה לנשיא טראמפ אלא תופס צד פוליטי מאוד מובהק באמריקה. מחיר לכך שילמו היהודים רק בשבועות האחרונים כש הנשיא טען כי היהודים הדמוקרטים "אינם נאמנים" לישראל.״ טראמפ טען כי היהודים הדמוקרטים לא היו מספיק מסורים ליהודים אחרים או לישראל - שהם לא היו נאמנים חזקים מספיק. זה מאוד מקשה על התמיכה המצודדת שלהם בישראל ורצוי שישראלים יהיו מודעים לכך.״ רוזנברג צוחק ומסכפם שהיה שמח להיות עיתונאי שעוסק בבייסבול, אבל כל עוד המצב חמור כל כך, ימשיך לעדכן ולסקר את העלייה המדאיגה בשנאה והאנטישמיות.