בשבוע הבא יעלה על הבמה בניו יורק הזמר הישראלי עידן רייכל. הפעם הוא מגיע במיוחד לערב שנרקם למען מטרה חשובה במיוחד, למען בני הנוער של כפר הנוער ״נירים״, שבישראל.

כפר הנוער הטיפולי-אתגרי נירים הקרוי על שמו של לוחם שייטת 13, רס"ל ניר קריצ'מן, הוקם על ידי חבריו ליחידה. "אני הכרתי את ניר באופן אישי", סיפר לנו שלמה אבני, קצין מיל' מצטיין בשייטת 13, מנהלה הראשון של 'נירים' בשכונות. "שבועיים לפני שנהרג היינו בייחד בג'נין". איתם שירת גם זיו גרשוני, חברו ומפקדו של ניר קריצ'מן ז"ל. אבני מספר שניר הציל את חייו של גרשוני. "אחרי שזיו נפצע, הוא רצה להנציח את זכרו של ניר, הוא רצה לעשות משהו עבור מי שהציל את חייו".

מייסדי העמותה קוקי גרשוני ובנו זיו, ויוצאי שייטת נוספים החליטו להקים את העמותה, אשר מעניקה לבני נוער בקצה רצף הסיכון הזדמנות נוספת, לעיתים אחרונה, לחזור אל לב החברה הישראלית כאזרחים התורמים לעצמם, למשפחותיהם ולמדינה."פרויקט הדגל שלנו היה כפר נירים לבני נוער שהטיפול בו מבוסס על מודל שמתקיים במוסד מיוחד בהרי הרוקי בארה"ב".

זו השנה השלישית שמגיעה העמותה לארה״ב לגיוס כספים וכמי שעוקבים אחר פעילותם כאן מהיום הראשון, ניכר שיותר ויותר יהודים וישראלים באמריקה מבקשים לאמץ את בני הנוער מנירים אל חיקם. ההצלחה של כפר הנוער גדולה וממשיכה לנסוק. בכל שנה מגיעים לכפר כ-100 בני נוער. בשכונות בין 18 ערים ברחבי הארץ, עובד הארגון עם עוד כ 400 נערות ונערים כל שנה. זכאות לבגרות בקרב אותם צעירים עולה בממוצע על פני כל השנים, כשהיא עומדת על 70% (מעל הממוצע הארצי והרבה מעל הממוצע בחסות הנוער). ואחוז המתגייסות והמתגייסים לצבא הוא 97%. את רובם, מספרים לנו בנירים, הצבא כלל לא היה מגייס לולא נירים.

שגיא וגרשוני. "מטרה חשובה במיוחד".

נירים פועלת כבר כמה שנים גם במסגרת כפר הנוער וגם בשכונות הקשות בישראל. "החזון שלנו החל באיתור שטח להקמת פנימיה, ובמקביל הקמת 'נירים בשכונות'. ידענו שיש לא מעט בני נוער שמגיעים מרקע קשה ומספר הפנימיות מצוצמצם לעומת מספר הנערות והנערים, בעיקר בגלל העלות. הרעיון של נירים בשכונות היה לתת מענה לבני נוער שצריכים את הליווי".

שגיא היה גם זה שהחליט להביא את הכפר עד לאמריקה: ״סימנתי יעד לחיזוק הארגון דרך גיוס תרומות, בעיקר בארה״ב״, הוא מתאר. ״במסגרת זו, שנה אחרי שהתחלנו, הקמנו כבר ועד ועמותה אמריקאית המאפשרת חיבור וקשר עם הקהילה המקומית. כשאנשים נחשפים לסיפורים ולאנשים, זה נוגע בהם,כך יותר ויותר אנשים פרטיים מביעים עניין לתרום. ברור שיש הרבה הצעות וארגונים שמגייסים תרומות בארה״ב״, הוא מחדד, ״וכל מטרה היא ראויה. אנחנו מציגים את המטרה שלנו, מספרים מה שאנחנו עושים ומה האפקט של העבודה שלנו. לתוצאות של נירים שאין לזה אח ורע בשום מקום.״

ואהבת הארץ, למצב שכל אלו מובילים אותם קדימה ואנחנו רואים את זה קורה".

הרגשתי כל כך מושפל ולא ידעתי מה לעשות. השמועה התפשטה בישוב ותוך כמה ימים כבר הייתי בעיני כולם העבריין, זה כשאני רק בכיתה ב'. אך אחד לא האמין לי שהכריחו אותי לעשות את זה. כולם התרחקו ממני ולמעשה הפכתי למפלצת של הישוב. הייתי חסר אונים ובראש עברה לי מחשבה אחת – אני לא אהיה פראייר ואף אחד לא ישפיל אותי יותר. מכאן״, הוא מספר, ״הכל התחיל להתדרדר. עברתי ממסגרת למסגרת כשבכל פעם חוזר הדפוס – אני מתנהג באלימות, מעיפים אותי מהמסגרת, ואני עובר למסגרת חדשה. בנוסף, הייתי על כמות גדולה מאוד של ריטלין. בכיתה ט' דווקא נראה היה שדברים מתחילים להסתדר ואז ההורים שלי התגרשו. לקחתי את זה מאוד קשה. זה הביא אותי עוד יותר לקצה ולהתנהגויות אלימות, הרבצתי אפילו למנהל בית הספר.

האלימות שלי הפכה יותר קיצונית. הייתי שותה ומעשן והשיא הגיע כשסיפרו לי שחניך קילל אותי. לקחתי לבנה והכיתי אותו 7-8 פעמים בראש. כמעט והרגתי אותו. אחריה הגיע מעצר וכניסה למוסד סגור. לנירים הגעתי בכיתה י"א אבל ירדתי לכיתה י' כדי שאוכל להשלים שנתיים וחצי של תהליך. ההתחלה לא הייתה קלה. גם שם נחשבתי מהר מאוד לבעייתי, שוב אלימות. הגעתי חזרה לבית משפט והייתי בטוח שלא יתנו לי להמשיך בכפר. נקבעה לי ועדת סיום בנירים ובינתיים בבית שוב נעצרתי על תקיפה ואיומים. במעצר פתאום חשבתי לעצמי – זה מה שאני רוצה מהחיים שלי? להיות נרדף? לחיות בפחד? לשקר להורים? ביקשתי להיפגש עם פניאל (אבא של ניר קריצ'מן ז"ל) ואתו התחלתי לחשוב איך אני חוזר לכפר. ההחלטה הייתה שאני הולך לתהליך חווה (נירים בהרים, חווה טיפולית ברמת הגולן). שם, בחווה, הייתה נקודת המפנה. השינוי. עבדתי קשה והתקדמתי. הכל הפך להיות יותר חשוב. החלטתי שאני משתנה, שלא אהיה אלים יותר. החלטתי להיות הילד הזה שרוצה ללכת לצבא, לשרת בקרבי, להיות אזרח טוב וללכת בדרך של נירים. הבנתי שלכל דבר יש תוצאה ומאחורי כל מעשה יש אחראי וזה נטו, אני. הבנתי שלא צריך שנה כדי לעשות שינוי, צריך שנייה אחת של החלטה. החלטה מה אני רוצה להיות, ומה אני רוצה מעצמי. הכל אפשרי וכל אחד יכול לעשות הכל. הכל עניין של בחירה.״

עם 12 שנות לימוד, בגרות מלאה, עבודה התנדבותית בכפר הנוער וקצונה, י׳ יגיע לניו יורק להציג עוד סיפור הצלחה של כפר הנוער.

יורם שגיא מספר שלבוגרי השייטת שעומדים מאחורי הארגון לא נוח עם הפרסום והבמות אבל חשוב להם להגיע לכאן בכדי להוביל שינוי גדול ורחב יותר, שינוי חברתי אמיתי בישראל. ״אנחנו מאמינים שנירים תהפוך לתנועת הנוער המשפיעה ביותר במדינת ישראל, לא במספר הנערים שהיא מטפלת בהם, אלא באפקט שיש לה על מדינת ישראל. כל נער שנוגעים בו ומשתקם משפיע על המשפחה והחברים, ההשפעה היא רחבה הרבה יותר והאמונה שלנו היא שאנחנו נוביל לשינוי מהותי. אנחנו עובדים על פרויקטים כדי להוביל את השינוי גם בשכונות וגם בבתי ספר ובטוחים שהאפקט ילך ויגדל.