השבוע הגיע הרב יוסף יצחק יעקבסון לבית הכנסת המודרני "קהילת חובבי ציון" בסקוקי שבשיקגו.

בית הכנסת היה מלא מפה לפה, רבים הצטופפו כדי להקשיב לו, וישבו רתוקים שעות כדי להאזין לדבריו.

חינוך יהודי בעידן טכנולוגי

הרב פתח את דבריו באנקדוטה: "זוג בניו ג'רסי סבל מבעיית פוריות וניסיונם הרב להפוך הורים לא צלח. כשפגשו יום אחד קבליסט ישראלי, פנו אליו לעזרה הוא נעתר לפנייתם. הוא כתב על פתק את שמם, עיטר את הנייר באותיות קבליסטיות, טס לישראל וטמן את הפתק בכותל. כעבור חמש שנים הגיע שוב לניו ג'רסי ונתקל באישה ברחוב. "מה חדש? שאל. "האם יש בחיקך בשורות טובות?" "בוודאי", ענתה האישה. "נולדו לנו עשרה ילדים". "עשרה ילדים בחמש שנים?" נדהם הקבליסט המופתע. "איך זה יכול להיות?"

"תשעה חודשים אחרי לכתך, נולדה לנו שלישייה, שנה אחר כך תאומים, לאחר שנה נוספת נולדה בת ואחרי כן שלישייה. לפני חודשיים במזל טוב נולד לי בן". "איפה בעלך?" שאל המקובל.

"אה, הוא טס לישראל למצוא ולהשמיד את הפתק מהכותל.״

הקהל פרץ בצחוק והרב המשיך: "הברכה הכי גדולה בחיים זה ילדים. אבל לגדל ילד בריא ושמח הוא אתגר לא קטן", סכם הרב את הבדיחה.

"כולנו מכירים את חלום יעקב", המשיך, "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ". חכמי התלמוד מסבירים שעלו וראו את דיוקנו של יעקב למעלה וירדו והסתכלו בדיוקנו של יעקב למטה. מה הפירוש?

לכל אחד, הסביר הרב, יש דיוקן למעלה ודיוקן למטה, הפרצוף הארצי איך שאני נראה, והפרצוף השמיימי איך אני יכול להיראות כשאגשים את הפוטנציאל שלי, אם אתגבר על הפחדים והטראומות שלי. כל הורה, כל מחנך וכל מורה צריך תמיד לראות לא רק הפרצוף הארצי של הילד, אלא גם הפרצוף השמיימי. אתה צריך תמיד לראות את האור הגדול הנובע בתוך נפשו של כל ילד וילדה. אם אנו נאמין בהם, הם יאמינו בעצמם ויצליחו בחייהם.״

הרבי עם הנשיא טראמפ.

האנטישמיות החדשה

לאורך שעה שלמה הרצה הרב ג'ייקובסון על האנטישמיות החדשה. שש מאות איש ישבו מרתוקים למקומותיהם כשהרב דיבר על היסטוריה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, ודת. "העובדה שעם ישראל היום מצליח לעורר את אותן הרגשות שנאה כמו לפני מאה שנה, אלף שנה ושלושת אלפי שנה, מוכיחה שהקדושה שלנו היא בדיוק באותה עוצמה כמו ברגע שיצאנו ממצרים ועמדנו בהר סיני", הוא אומר. "אל תחשבו לרגע שהכוח היהודי והמשימה היהודית פגה אפילו מעט.״

"כאשר משה רבינו הרג את המצרי שהכה ביהודי, המדרש הציג שלוש דעות לדרך שבה זה נעשה. יש אומרים באגרופו, יש אומרים במגרפה של טיט ויש אומרים בשם המפורש. מדוע אנו צריכים ליצור מחלוקת על כל דבר בתורה?״ שאל הרב בהומור.

"עד היום הזה קיימות שלוש דעות בעם ישראל על הדרך לטפל באנטישמיות. אלה אומרים שצריכים אגרוף. הבא להורגך השכם להורגו, ואלה מאמינים במגרפה ובבניית בניינים וגשרים של דיפלומטיה ועמדות מפתח בתעסוקה. הם בוחרים בדרך הדיפלומטית. אלה שאומרים שצריכים את השם המפורש, צריכים להוסיף ללמוד תורה, להתמיד בתפילה ובמצוות״, הוא טוען. "ומהי האמת? אלו ואלו דברי אלוקים חיים", שאג הרב. אנחנו זקוקים לאגרוף ומגרפה. אבל עלינו תמיד לזכור שהסיבה שאנחנו קיימים יותר משלושת אלפים שנה לעומת כל האימפריות הענקיות שנכחדו מן העולם, היא אך ורק בגלל הדבקות שלנו באלוקים על ידי התורה והמסורת היהודית. "כִּי אֲנִי יְהוָה לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם", אומר הנביא מלאכי".

הרב משתוקק לגשר בין חילונים לחרדים בישראל. הוא מספר לקהל של חמש מאות יהודים דתיים בבית הכנסת חובבי ציון, שכשמבקרים בארץ ורואים חייל צה"ל, תנו לו חיבוק והגידו לו "תודה רבה" על כך שמוסר את נפשו להגן על העם והארץ.״

עם הרבי מילובביץ. הרב ג'ייקובסון

דמעות של יהודי

בליל שבת, ישב הרב שלוש שעות ודיבר על חוויות שנות ילדותו כשגדל בצילו של הרבי מלובביץ ז"ל. הנה סיפור אחד מני עשרות: ״מישהו פעם קנה לרבי מכונה לפתוח מעטפות, כדי לעזור לו לפתוח את חמש מאות המעטפות שהגיעו אליו בדואר מידי יום. הרבי החזיר את המתנה, והסביר: "יש יהודים שסוגרים את המעטפה ברוק, או בדבק. אבל יש יהודים הסוגרים את המעטפה בדמעותיהם. איך אוכל", שאל הרבי, "לפתוח מכתב עם מכונה שיהודי סגר בדמעותיו"? מסר הרב היא ניצול כל הזדמנות לבניית גשרים של הבנה, ואהבה בין כל פלגי היהדות. יצירת אחדות ישראל, רגישות ופתיחות לתורת ישראל ומסורת ישראל.״

ביום-יום הרב מכהן כרבה של קהילת 'אורח חיים' במונסי, ניו יורק, המגלמת תופעה רב-מגזרית בפני עצמה, בשל העובדה שהיא מורכבת מתמהיל נדיר של מגזרים ושבטים החיים יחד בשלווה והרמוניה. אבל מעל הכול, הוא נחשב לאחד הנואמים הגדולים של אמריקה היהודית. הרב מוזמן למאות כנסים מחוף אל חוף, עובר מכינוס של חסידי סאטמר קיצוניים, לכינוס הפדרציה היהודית בוושינגטון, לעצרת קציני הדת של צבא ארה"ב, לכינוס אברכים של חניכי ישיבות ליטאיים ומשם מציג את הנשיא טרמפ באירוע התרמות. זה עתה חזר מהארץ, שם נאם בבנייני האומה בסבב של חמש עשרה הרצאות לאלפים.

הוא גם אחד מהראשונים שהעז לדבר גלויות בגנות תופעת ההתעללות המינית בילדים במגזר הדתי והחרדי. אחד מנאומיו, שצבר עשרות אלפי צפיות ביוטיוב, נפתח בהצהרה: "הנני מבקש מחילה מכל אלו שעברו התעללות, בגלל שאנו הרבנים לא הקשבנו לקולות הכאב שלכם שעברתם בדממה". לקול מחיאות כפיים של מאות צעירים שעברו התעללות הרב צטט את הפסוק התנכ"י בקשר למכירת יוסף: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ".

אף אחד לא יודע להסביר את זה. היוונים הקדמונים קראו לזה "כריזמה" - מתת חסד בתרגום לעברית. איך שלא נכנה את זה, גם בשיחה הפרטית אתו, הרב ג'ייקובסון ממגנט. שואב אותך בקסמו ומאלץ אותך להסכים גם לדברים שממש לא נמצאים בתחום התקינות-הפוליטית.

הרב ג'ייקובסון נולד ב-1972, בניו יורק. אביו גרשון יעקבסון ז"ל היה כתב ידיעות אחרונות באו"ם ובניו יורק במשך עשרות שנים, וגם ייסד עיתון אידי משלו, "אלגמיינער זורנאל".

"אבא", הוא מספר, "נולד וצמח ברוסיה הקומוניסטית. הוא חש על בשרו את נחת זרועו של השלטון שהכניס את אביו ר' סימון יעקבשווילי לכלא. בליל שבת בעת הקידוש, סוכני המשטרה הסובייטית פרצו לביתו והוליכו את אביו לשנים של עינויים וייסורים. אבא היה אז בן ארבע אבל זכר את אותו לילה כל חייו. חוויה זו צמררה אותו ומאז, אבא תיעב ביותר דיקטטורה ומשטרת מחשבות. כל ימיו חיפש וחינך דרכים להבנת הזולת, גם אם דעותיו שונות.״

אביו גרשון, עם המגבעת האפורה האופנתית שלו והסיגר הקבוע, נע בקלילות בין הקבוצות השונות. הוא חש בנוח להשתתף בוועידות אגודת ישראל במקביל לישיבתו בשורות הראשונות בוועידות רבנים שמאלניות רפורמיות, וכן במסיבות עיתונאים של האו"ם. הוא סיקר את ישיבות הוותיקן, ואת משפט אייכמן בירושלים והיה העיתונאי היהודי הראשון שביקר במצרים לאחר מלחמת ששת הימים כדי לסקר את "הצד המנוצח" בתור שליח ידיעות אחרונות.

"אני זוכר איך הייתי נכנס לבית הכנסת יחד אתו", ספר הרב ג'ייקובסון. "תוך זמן קצר הייתה מתאספת סביבו קבוצת מתפללים. כולם צעקו והביעו את דעתו עליו״, סיפר בראיון ל״ידיעות אמריקה״. "אבא היה מלא ביטחון עצמי. הוא התמודד עם זה ואולי אף נהנה מזה.״

הרב ג'ייקובסון עצמו, לוקח את הפלורליזם המחשבתי ואת הבטחון העצמי צעד אחד קדימה.

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון ביקר בשש יבשות, ובארבעים וחמש מדינות בארצות הברית. כמעט כל שבוע הוא נוסע להרצות באוניברסיטאות, בתי כנסיות, JCC, ליהודים, וגם ללא יהודים, מכל השכבות ומכל הזרמים.

״פעם בשנה מתקיים כינוס ענק של כל קציני הדת של הצבא האמריקאי, חיל האוויר וחיל הים, במשך שבוע שלם. בכדי לעורר אותם, במשך שנים רבות היו מביאים את בילי גרהאם המנוח, מטיף נוצרי ידוע. דאגליס קארבר, ראש קציני הדת הכללי, החליט לפני כמה שנים לגוון ולהביא יהודי לשם שינוי. אני הוזמנתי לשאת את הנאום המרכזי. היו בכינוס אלפי כמרים צבאיים שמעולם לא ראו יהודי בחייהם. בין שאר דבריי, העברתי להם רעיון ששמעתי פעם מהרבי מחב"ד. איך יוסף הצדיק נעשה משנה למלך של אימפריית מצרים? בחומש בראשית כתוב, על רגע אחד בו יוסף היה בכלא וראה שפניהם של שר המשקים ושר האופים של מצרים זעפו. "וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה...מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם"?! הם סיפרו לו על חלומותיו. דרך שר האופים הגיע לפתור את חלום פרעה, נעשה משנה למלך והציל את כל העולם מרעב. הרבי נתח את העניין: יוסף ראה שני גויים עצובים ושאלם 'מדוע פניכם רעים היום'. מה התחדש יום מקודמו? הם היו בכלא. על כל אחד מהם יוטל גזר דין מוות בעוד מספר ימים. איך הם היו צריכים להרגיש? גם מצבו של יוסף עצמו לא היה סוגה בשושנים. בזכות השאלה שלו, ניצל העולם כולו מרעב.

אמרתי לקציני הדת, "למדו מיוסף, אתם שואלים לשלומו של כל חייל. אינכם יודעים איך שאלה זו יכולה לשנות את חייו ולהציל את כל העולם.״ התגובות היו נפלאות. בו במקום קיבלתי כמאה הזמנות להרצות בכנסיות שלהם. למדתי שם מסר חשוב מאוד. העולם מכבד יהודי המכבד את היהדות והמסורת.״

״אלוקים הוא הריאליות של ריאליות. עומק ההוויה של כל מציאות. לא אכפת לי היכן תחפש, אם תחפש טוב טוב, תמצא. זה יכול להיות או בדי אן איי שלך, או בתוך תא של דבורה או יתוש, בתוך החור השחור, או בתוך האהבה והכאבים שלך. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב חיבר מנגינה עם מלים אלה: "איפה אמצאך ריבונו של עולם? ואיפה לא אמצאך ריבונו של עולם. אנחנו טועים. אנחנו חושבים שהוא קיים או לא קיים. גם המאמינים עושים טעות. הוא לא קיים. הוא הוא הקיום. אנחנו קיימים בתוך אלוקים; כל אחד מאתנו הוא גילוי והארה שלו.״

״כל יום יש לי רגעים מרגשים, בכנות. אבל אני תמיד מתרגש כשאני נזכר באירוע מלפני מספר שנים.

היה זה באמצע הלילה. לא יכולתי לישון ועליתי למשרדי כדי לעבוד. ראיתי צעיר בן שמונה עשרה יושב על המדרגות, מדוכא. התיישבתי לצידו ושאלתי לשלומו. לפתע הוא נעמד ורץ לתוך חדר המגורים שלו באותו בניין. רצתי אחריו, ונכנסתי לדירתו. שם ראיתי שהוא הכין בקבוק שלם של גלולות שהתחיל לבלוע אחד אחרי השני. עצרתי אותו, והתיישבנו לדבר חמש שעות על מכאובי חייו הקשים. היום הוא עורך דין מצליח״, הוא מספר בהתרגשות. ״לפני כמה שבועות ניגש אלי מישהו וסיפר לי שהוא היה בדיכאון חזק בשל התעללות שעבר במשפחה. הוא הגיע להרצאה שלי ושמע שאני אומר: "ברגע שאתה נעשה מודע לעובדה שאתה התגלמות האור האלוקי בעולמנו, אתה מבין ששום כוח ושום מתעלל לא יוכלו להחריב אותך. כפי שאי אפשר להרוג אלוקים, אי אפשר להרוג את הנשמה שלך, שהיא חלק אלוקי ממעל. זה אפשר לו למצוא דרך חדשה בחייו. תגובות כאלה מרגשות אותי עד מאד. מוכיחות לי את הכוח שיש לכל אחד מאיתנו להצית זיק של תקווה בלבבות אחרים.״

״בעל התניא, רבי שניאור זלמן מליאדי, נתן את התרופה הכי טובה לפני מאתיים שנה, כשכתב את המלים האלה בספרו התניא: "וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ – מִי יוֹדֵעַ גְּדֻלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים. בְּשַׁגָּם שֶׁכֻּלָּן מַתְאִימוֹת וְאָב אֶחָד לְכֻלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אַחִים מַמָּשׁ, מִצַּד שֹׁרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה' אֶחָד, רַק שֶׁהגּוּפִים מְחֻלָּקִים". זאת אומרת, לכל יהודי ויהודי יש נשמה שהיא חלק אלוקי ממעל, היא טהורה וקדושה בשיא היופי וההדר. אין אף אחד היודע למי יש נשמה גבוהה יותר, לספרדי או אשכנזי, לחילוני או דתי, לימני או שמאלני. כולנו אחים ממש. כולנו חלק מהקב"ה. ואפילו יהודי שמנוכר ליהדותו הנשמה שלו עדיין קדושה וטהורה. כשמישהו לוקח את זה ברצינות, אזי אפילו אם יש בינינו חילוקי דעות, אני לא אפסיק לאהוב אותך ולכבד אותך. מוכרחים לחקוק בקרב כל יהודי את המודעות שכל יהודי הוא קדוש בתכלית הקדושה וכל הנשמות שלנו מאוחדות. אם האח שלי לא מסכים איתי אני אפסיק לאהוב אותו? אני לא אזמין אותו לביתי? אם הבת שלי לא מסכימה אתי, אני אנתק קשרים? חס ושלום.״

יש פסוק בתנ"ך בספר שמות "וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים". חכמי החסידות מפרשים את זה כך : לכל אדם יש חושך ומצוקות בחיים. אתה לא צריך לברוח ולהתכחש לכאבים והאתגרים. אתה תמצא את האלוקים שלך בתוך הערפל. אם תחתור היטב ולא תפחד מהחושך שלך, תמצא שם את האור הגדול שלך.״

״זה היה מרגש מאד. עמדתי מאחורי הבמה וראיתי שנשיא ארצות הברית מוקף שני אישים שקבלו את חינוכם בישיבה דתית... והנשיא עומד לדבר בפני ארבע מאות יהודים חובשי כיפה. נזכרתי מה קרה יומיים לפני יום כיפור בשנת 1943, כשארבע מאות רבנים חבושי כיפה צעדו לעבר הבית לבן כדי לשכנע את הנשיא רוזוולט להציל את יהודי אירופה שהובלו למוות. הנשיא עזב את הבית הלבן דרך דלת צדדית בכדי לא לפוגשם. והנה עתה, אחרי 75 שנה, עומד הנשיא, מוקף שני תלמידי ישיבה לשעבר, מדבר עם ד' מאות חובשי כיפה על כך שהוא ילחם עבור ישראל ויתמוך בה בכל לבו ונפשו. בתוך לבי נשמעה שאגה, "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.״

״מה את בוחרת? מישהו המציין את יום העצמאות בגריל על האש ובריקודים נלהבים וביום שלמחרת מוכן לבנות מדינה פלסטינית ולסכן חיי שש מיליון יהודים בארץ, או מישהו שאינו אומר הלל ביום העצמאות אבל ימסור את כל נפשו ומאודו לביטחון העם ולשלמות הארץ? העובדה היא שחסידי חב"ד הנאמנים למורשתו של הרבי מסורים בליבם ובנפשם לעם היושב בציון, לארץ ישראל, מוסרים נפשם עבור אהבת ישראל, ביטחון הארץ, והנחלת מורשת ישראל לכל שכבות העם, עם לב פתוח לכל יהודי באשר הוא שם בארץ ובתפוצות. יש כאן חגיגה יותר טובה של עצמאות יהודית.״

״אני אענה לך את מה שהרבי ענה לגאולה כהן ז"ל ולנשיא זלמן שז"ר ז"ל. הרבי רצה מדינה חזקה באמת. הוא הבין שאם יום העצמאות של ישראל מתחיל בה' אייר 1948, אנחנו בצרה גדולה. משום שהערבים, האו"ם וכל הפרופסורים באוניברסיטאות בארצות הברית ואירופה יצעקו – כפי שהם עושים עתה – כי גנבנו את הארץ מהפלסטינים. הרבי האמין שזו טעות חמורה. יום העצמאות של ישראל הוא הרבה יותר עתיק: חוגגים אותו בשישי בסיון, בחג השבועות, יום בו עמדנו על רגלינו למרגלות הר סיני וקיבלנו את התורה. הקב"ה הבטיח לנו אז את המדינה הזאת לנו ולבנינו עד עולם. זה היה יום העצמאות שלנו. על יום העצמאות הזה, לפני 3300 שנה, הערבים לא יכולים לירוק, וגם האו"ם לא יכול להתכחש אליו. הרבי לא רצה שיחליפו יום העצמאות מלפני אלפי שנים עם יום עצמאות חדש, כי זה מחליש את עמדתנו. אך שוב בכנות, אל לנו להפוך את העיקר לטפל והטפל לעיקר. המורשת של חב"ד זה אהבה אין סופית לעם ישראל, תורת ישראל, אלוקי ישראל וארץ ישראל. הרבי היה אומר תמיד, שאי אפשר לאהוב את האלוקים ואי אפשר לאהוב את התורה אם לא אוהבים כל יהודי ויהודי. יהודי שאוהב את ה' ואוהב את התורה אבל לא אוהב יהודים, זה בדיוק כמו אדם שיאמר לך: אני אוהב אותך ואת הספרים שלך, אבל אני שונא את הילדים שלך.״

״אנחנו עם אחד, כל ישראל חברים. כולנו זקוקים אחד לשני. כל אחד מאיתנו הוא חלק בסימפוניה האלוקית, לכל נשמה יש את המוזיקה המיוחדת שהיא מביאה לעולם. בוא נחבק אחד את השני, ונראה את האור והטוב בזולת. אסור לנו לשכוח שהתורה והיהדות אינה שייכת לחרדים. מורשה קהלת יעקב. התורה היא מתנת האלוקים לכל יהודי. התורה והמצוות נותנות לנו ההזדמנות לחוות את הקשר עם הקדושה והאחדות הקוסמית בכל יום ובכל רגע. המסורת היהודית לא נועדה להגביל את חיינו. את הולכת לתזונאי והוא אומר לך לא לאכול עוגת גבינה, כי אכילתה תשמיד את האנרגיה שלי. התורה היא המדריך שנכתב על ידי יוצר המוח האנושי, עם מאה מיליארד נוירונים, כדי לעזור לי להגשים את האנרגיה הפנימית שלי ולא להחלישה.״

הוא מסכם: ״הטרגדיה הכי גדולה מתחילה כשאנחנו לא מודעים לפוטנציאל הקיים בתוכנו. כל אחד מאתנו הוא שגריר של הקב"ה בעולמנו, שגריר של אהבה, אור, תקוה, וגאולה. יש בכל אחד ואחת מאיתנו כוחות אינסופיים, מעל ומעבר למשוער. בכוחו של כל אחד מאתנו להאיר את הסביבה עם אור אלוקי, אור של טוב, טהרה, אצילות וקדושה. כשנעשה כך, נאיר את העולם כולו.