הבחירות לכנסת ה-23, או יש הקוראים להן סבב הבחירות הראשון לשנת 2020 והשלישי בתקופה של שניים עשר החודשים האחרונים, הסתיים כמעט עם אותן התוצאות של סבב הבחירות של אפריל 2019.

העם שוב אמר את דברו והוכיח שהשסעים בארץ גדולים. הכרעה אין כאן – בזמן כתיבת הטור עדיין נספרות המעטפות הכפולות ואולם מסתמן כי לאף צד אין רוב. ל"בלוק" של נתניהו יהיו ככל הנראה 58 מנדטים, בעוד שמאזן הכוחות בגוש השמאל-מרכז השתנה כאשר האיחוד של העבודה ומרצ שרד בקושי עם ששה מנדטים (אובדן של חמישה מנדטים שהתפצלו בין כחול לבן לרשימה המשותפת). הרשימה המשותפת זינקה ל-15 מנדטים (לא סופי).

אז מה היה לנו?

למרות התסכול מהמערכת הפוליטית עבור אזרחי ישראל, אחוז ההצבעה עלה ל-70.93%, עליה של 2% אחוזים מסיבוב הבחירות הקודם, המשקפים כמעט 200,000 בוחרים שנעדרו בבחירות לכנסת ה-22.

המנצחות הגדולות של סבב הבחירות הנוכחי (באופן יחסי כמובן) היו ש"ס שהגדילה את כוחה ב-25% וזכתה בעשרה מנדטים (לא סופי) והרשימה המשותפת שגרפה חמישה עשר מנדטים (עליה כוללת של 5 מנדטים בשנה האחרונה – מעשרה באפריל, לשלושה עשר מנדטים בספטמבר וכעת חמישה עשר).

מפלגת הליכוד ובנימין נתניהו, הגדילו את כוחם מ-32 ל-36 מנדטים אשר בעצם מעידים על הצלחת הקמפיין לעורר את השטח הליכודי. ניתן לומר כי רוב רובם של מצביעי הליכוד ה"חדשים" הם אנשים שהצביעו לכולנו של משה כחלון באפריל 2019 וחנו במפלגות אחרות בספטמבר 2020.

אין מדובר פה ב"ניצחון ענק" ברמות של 1996 כפי שהיטיב לתאר זאת בנימין נתניהו. אין ספק שעבור נתניהו מדובר בהישג ואולם חשוב להכניס את הדברים לפרופורציות מאחר ובסופו של יום, ארבעת המנדטים הללו הם מנדטים שאכן שבו הביתה.

בנימין נתניהו ורעייתו שרה(צילום: טל שחר)

אין ספק שמפלגות כחול לבן ואיחוד העבודה-מרצ הן המפסידות הגדולות של הבחירות שכן כשלו בלשמר את כוחן. כחול לבן שסיימה את הבחירות לכנסת ה-21 כסיעה הגדולה ביותר עם 33 מנדטים, אמנם שמרה על מספר המנדטים אך היה זה על חשבון גוש השמאל. כחול לבן איבדו הרבה מצביעי ימין רך לטובת הליכוד בעיקר בערים של מעמד הביניים. בטור קודם כבר כתבתי כי נדמה היה שכחול לבן נדמים לקבוצת כדורגל שבאה להוציא "תיקו" מול קבוצה המובלת על-ידי ז'ו'זה מוריניו, מאמן שידוע בטקטיקות המלוכלכות שלו ושעושה הכל כדי לנצח. ובכן, זה מה שהם קיבלו. הקמפיין של כחול לבן היה תגובתי, אנמי ובעל מסרים מבולבלים בעוד נתניהו תקף בכל הכח ובכל הכיוונים. והתוצאות בהתאם.

איחוד העבודה-מרצ נשחק בחמישה מנדטים. ניתן לומר כי גם בלי האיחוד ככל הנראה לפחות אחת מהמפלגות הייתה נעלמת מהכנסת ואולם, אף אחד שם לא דמיין כי אילו יהיו התוצאות. מה שקרה שם הוא די פשוט להסבר – מצביעי עבודה בעלי עמדות ניציות יותר בחרו בכחול לבן בעוד שאנשי שמאל רבים, שביקשו לשמר את דעותיהם בחרו לעבור מהמפלגה ה"מתמרכזת" לטעמם ולבחור ברשימה המשותפת. בשתי המפלגות יצטרכו לחשב מסלול מחדש. השינוי חייב להיות מהשור ולכלול טיפול במוסדות הרקובים של שתי המפלגות.

המנצחים הגדולים של הבחירות

ונסיים בשני המנצחים הגדולים של הבחירות לכנסת ה-23 – איימן עודה ואריה דרעי.

איימן עודה, עד לפני עשור פוליטיקאי אנונימי מחיפה, הפך ביחד עם שותפו לדרך, הד"ר אחמד טיבי, לקול המוביל של אזרחי ישראל הערבים. במתינות ובעקביות הוביל עודה את הרשימה המשותפת למצע שמדבר על דו-קיום שמטיף לשילוב במדינת ישראל ולשוויון אזרחי אמיתי. אט-אט הוא הצליח להשקיט את הקולות הלאומניים במפלגתו ולמרות שמדי פעם הקולות האלו צפים ועולים – הוא הצליח להוביל קו מתון שהוכיח את עצמו גם בקרב המצביעים. רוב ערביי ישראל לא שואפים כיום לבדלנות, אלא להשתלבות בחברה.

בפועל ערביי ישראל משתלבים בעסקים ובמרקם החיים של מדינת ישראל ואולי עודה יצליח לעשות את השינוי ובאמת לשלבם בצורה בה תהיה יותר הבנה והכלה של היהודים הערבים. בזכות דרכו של עודה, ובעזרתו האדיבה של ראש הממשלה נתניהו, אשר הוביל מסע הסתה ודה-לגיטימציה של הקול הערבי, הפכה הרשימה המשותפת לסיעה השלישית בגודלה בכנסת. לפני עודה עוד דרך ארוכה שכן הדבר היחידי שמאחד את הרשימה הוא מוצאם של חבריה, ואולם אם ימשיך כך יתכן ועל שמו ירשם השינוי שחל לטובה ביחסי היהודים והערבים אזרחי מדינת ישראל.

אריה דרעי, המנצח השני, רכב על סוס אחר. דרעי, שועל פוליטי, בחר כבר בסבב הבחירות הקודם לחבק את נתניהו – הוא הוביל את רעיון ה"בלוק" וההתחייבות של סיעות הימין לתמיכה בליכוד ודאג לתחזק את ה"בלוק" הזה גם לקראת הבחירות לכנסת ה-23. גם בקמפיין הייתה מפלגת ש"ס היחידה שבריש גלי איתרגה את נתניהו. לא ברור האם היה זה בגלל אחוות ה"נאשמים בפלילים" (כזכור, אריה דרעי הורשע בפלילים ואף ריצה עונש מאסר, בעוד שבנימין נתניהו נאשם בשלושה סעיפי אישום – שוחד, מרמה והפרת אמונים ומשפטו אמור להיפתח בתאריך ה-17 במרץ) או שדרעי בעל החושים הפוליטיים המחודדים פשוט ידע מה ציבור הבוחרים שלו רוצה. ניתן להמר כי התשובה כוללת בתוכה את מרכיבי שתי האפשרויות שהעליתי כאן. בסופו של יום, ש"ס הגדילה את כוחה.

אז מה הלאה?

עם תום ספירת הקולות יעבור הכדור אל נשיא המדינה ראובן ריבלין, אשר עשוי לוותר על סבב "המלצות" נוסף ולהעביר את ההכרעה אל הכנסת ישירות.

בינתיים, מנסים מספר חברי כנסת להעביר חקיקת בזק שתמנע מנאשם בפלילים את היכולת לכהן כראש ממשלה. את ניסיון החקיקה מובילים חבר הכנסת עופר שלח (כחול לבן) ואיציק שמולי (העבודה-מרצ). קשה להאמין שהם יצליחו להעביר את החוק בוועדת הכנסת. אחמד טיבי מהרשימה המשותפת כבר הצהיר כי יתכן ויתמכו בהצעת חוק שכזו והשאלה היא האם אביגדור ליברמן יתמוך בהצעה שכזו במידה והרשימה המשותפת אכן תתמוך בהצעת החוק.

ימים מעניינים עוברים על מדינת ישראל והדרך להקמת ממשלה עוד ארוכה.

נמשיך לעקוב ולעדכן.

Kobi.cohen@gmail.com