הקורונה בעין היהודית
המציאות הקשה שנחתה עלינו מעלה שאלות רבות ותהיות. יותר מכל ההתמודדות עם הלחץ והחששות מובילה אותנו לחפש תשובות. רבנים שונים בקהילה של ניו יורק מציעים כמה דרכים מרעננות להתמודדות
רבנים רבים פירשו בימים האחרונים את הפירוש הזה כבעל הקבלות רבות למדי למציאות של היום. אין מלך בישראל, אמרו, הכוונה לכך שאין היום ממשלה. ״יוצא הגע מארץ אשכנז״, הכוונה לכך שהנגיף החל בסין. ספירת הכתר, הכוונה אמר לנו הרב ניסי עבר, שליח חב״ד במנהטן, היא לקורונה, ״כי קורונה היא כתר בלועזית״. בהמשך אמרו, הכוונה היא למנהיגי איראן שחלו ומתו מהנגיף והמספרים הגבוהים של החולים בוותיקן, בירת הנצרות.
״שום דבר הוא לא מקרי בחיים״, טוען הרב עבר. ״בייחוד בעיות המוניות כאלו אשר משפיעות על מאות אלפים ועל היקום כולו. שום דבר איננו מקרי, רק שאנחנו לא תמיד מבינים את זה. אנשים שואלים מה היהדות אומרת על המצב הקשה הזה שכולנו שרויים בו, שכולנו נצטרך להתמודד איתו בתקופה הקרובה, ואני חושב שיש לנ כאן אפשרות, במקום לחפש את הסיבה, לספק תשובה. אני למשל, באופן אישי, מאז יום שישי ביליתי עם משפחתי יותר מאי פעם. אנחנו קרובים ומדברים ומתקרבים. קירבה וחיבור שהיו שמורים רק לחגים או מועדים מיוחדים מתרחשת היום, בלי הפסקה ואנחנו מבינים שזה הזמן שלנו להתאחד, להתקרב. בבית״, הוא מוסיף, ״אנחנו צריכים לנסות להתחבר, לקחת את ההזדמנות הזו שקיבלנו כדי להתכנס ולזכור מה חשוב לנו וכמה יש חשיבות להידוק הקשרים שבינינו. הכל מלמעלה ואנחנו נעבור את זה ונעשה את זה ביחד״.
הרב מאמין שזוהי הזדמנות עבורנו לספק לילדינו עוד שיעור חשוב לחיים, כזה שכנראה גם אנחנו לומדים תוך כדי תנועה: ״משברים יש רבים ומגוונים לאורך החיים ותמיד. יש לנו כאן את האפשרות ללמד את ילדינו כיצד לנהוד בתבונה וסבלנות ברגעי משבר. הם רואים אותנו בימים האלו מאוד בקרוב ומנהלים בתוך המציאות החדשה והלא פשוטה הזו בהתאם לאווירה שאנחנו משרים ולאינפורמציה שאנו מספקים. כאשר נראה להם את הצדדים החיוביים, נשמור על שקיפות אבל לא על פאניקה, אנחנו נספק להם את הרוגע הנדרש ואת הכלים להתמודד עם משברים בהמשך הדרך״.
אלמנט נוסף שכדאי להתייחס אליו במציאות הזו, הוא הערבות ההדדית: ״הרבי מילובביץ׳ ציטט את הרמב״ם וטען שבמשנה תורה, בן אדם צריך להסתכל על עצמו כאילו יש בפעולה אחת שלו להניע את המאזניים. אם בצד אחד של המאזניים מצוות ובשני עבירות, פעולה אחת שלנו יכולה לעשות את השינוי. במקרה הזה, בימי הקורונה, האחריות שלנו למאזניים האלו, של כל אחת ואחד מאיתנו, קריטית במיוחד. עלינו לחשוב מה פעולה קטנה שלו יכולה לעשות כדי להזיז את המאזניים. אם אני לא אמלא אחר הכללים ואשים מישהו בסיכון, זוהי פעולה בעלת אפקט מהדהד. בימי הקורונה אנחנו עדים לכך שכולנו מחוברים לבן אדם אחר, יהודי או לא, אין הבדל. כשאנחנו אומרים כל ישראל ערבים זה לזה, אנחנו מתייחסים לעולם כולו. זו תזכורת כמה המעשים שלנו קריטים וכמה שאנחנו קטנים, יש לנו אפקט אדיר על אחרים. כשליח של חב״ד״, הוא מוסיף, ״המטרה שלי היא לחבר בין אנשים, להיות ביחד, להשקיע באפקט הקהילה שתורם ומזין את כולנו, אבל בימים אלו אני יודע שהדבר הכי חשוב זה לא לצאת מהבית, לא להתרועע עם אחרים וזה גורם להפרדה בין כולנו. אבל המטרה שלנו היא לבדוק איך ניתן להתחבר לאנשים בימים האלו. ויש הרבה לעשות: לבדוק מה שלומם, מה קורה, לעזור לאחרים, ולהישאר, גם בשבילם, רגועים במציאות הזו״.
מי במגיפה?
הרב שמואל גרינברג מקווינס מתעקש לא לחפש הסברים: ״אנחנו כיהודים, ביום כיפור, שואלים ׳מי במגיפה׳? מי ימות במגיפה. זה אחד המשפטים המדוקלמים בכל שנה, כולנו מכירים אותו אבל כמה מאיתנו באמת עצרו לחשוב עליו? אנחנו לא ממש חושבים על המשפט הזה, כי הוא מרגיש לנו כמו משהו ממציאות רחוקה. בעיה שרלוונטית לעולם הישן, הרי מתי קרה דבר כזה גדול בימינו? היום אנחנו מבינים כמה אנחנו יכולים ללמוד. עלינו להבין שזה משהו שהוא מחוץ לשליטתנו ולפעול בדרך הטובה והראויה ביותר, כזו שתואמת את הערכים שלנו ואת הדרך שלנו.
כולנו מכירים הסיפור בחומש על משה רבנו שהגיע להר סיני ואיחר לרדת. בני ישראל לא הבינו מה קרה, נבהלו ובנו את עגל הזהב, הם נכנסו לפאניקה, הרגישו שאין תשובה, מענה או תקווה ופעלו מתוך המקום הזה. ״יהודי לא יכול להיכנס לפאניקה״, הוא מדגיש. ״כיהודים אנחנו לא יודעים תמיד את ה׳למה׳, לא משנה כמה ננסה למצוא את התשובות, אבל אנחנו מנסים לקחת את הסיטואציה הזו ולחשוב איך אנחנו יכולים להשתמש בזה כדי לגרום לעצמנו לגדול ולעשות טוב יותר, לשאול את עצמנו: מה אני יכול ללמוד מזה? במידה מסוימת, אנחנו כיהודים, מכווני קהילה. המציאות שלנו בנויה סביב הקהילה. עכשיו זה נלקח מאיתנו ועלינו להתמקד בעצמנו, לבדוק פנימה ולשאול מה אני, כאינדיבידואל יכול לעשות. ביציאת מצרים כל בית צריך היה לעשות לעצמו את קרבן פסח. עכשיו אנחנו מתקרבים לחג הפסח, ואנחנו יכולים לראות את הימים האלו כזמן להסתכל פנימה. אנחנו צריכים להבין שעלינו לשאול את עצמנו, מה אנחנו יכולים לעשות. איך אני יכול לתקשר עם המשפחה שלי טוב יותר, כמו ביציאת מצרים. אני ממליץ קודם כל לשבת, להתבודד, לזכור שיש לנו אמונה, לבדוק את עצמנו: איך אני מתנהג כבן אדם, מה אני יכול לעשות קדימה, להביט אל פנימיות הנפש שלנו, זה הזמן להסתכל עמוק יותר״.
