תקציב המדינה חייב להיות מאושר בכנסת עד לחצות הלילה של יום ה-24 באוגוסט, אז יחלפו 100 הימים מיום כינון הממשלה. על פי חוק יסוד הכנסת, מרגע שכוננה ממשלה חובה עליה להעביר את תקציב המדינה (במידה ולא אושר קודם לשנה הקלנדרית), תוך 100 ימים מכינון הממשלה. היה ולא אושר התקציב בכנסת, הכנסת תפוזר (וכך גם הממשלה, אשר מקבלת את אמון הכנסת) ובחירות חדשות יתקיימו.

הלוליינות של יושב ראש הקואליציה, חבר הכנסת מיקי זהר, מגיעה לדרגות חדשות כשהוא מציע הצעות יצירתיות לכינון תקציב "המשכי" שייתן לממשלה ארכת זמן להחליט על תקציב. במסגרת התקציב ההמשכי יגיש גם 25 הסתייגויות לתקציב שכל אחת מהן תכלול 10 ימים (מתוך תקופת התקציב) כך שלממשלה תינתן ארכה של סך הכל 250 ימים על מנת "שתישמר לנו האפשרות להאריך את התקופה לצורך מגעים עד שאלה יבשילו בינינו לבין כחול לבן, אם בכלל״. כלומר, זהר מודה שמטרת התקציב ההמשכי היא למשוך זמן. אך האם למדינת ישראל אשר נמצאת במשבר חמור, עם למעלה ממיליון מובטלים ואחוז נדבקים מהגבוהים בעולם (ביחס למספר התושבים) יש את הפריבילגיה למשחקים שכאלה?

תלוי את מי שואלים

יו"ר הקואליציה, ח"כ מיקי זוהר

בכחול לבן ממשיכים להתעקש על העברת תקציב דו-שנתי (מה שבפועל הופך כרגע לתקציב לשנה וארבעה חודשים). ומדוע? מהצד הפרקטי בו מצדדים גם באוצר ורוב הכלכלנים הבכירים במדינה נמצאת העובדה שלא הגיוני להגדיר תקציב לא ברור בלי מטרות ברורות ולתקופה כה קצרה. למה לנהל דיונים עכשיו ולנהל דיונים שוב בעוד שלושה חודשים (תקציב לשנת 2021 חייב לעבור בכנסת עד ליום ה-31 בדצמבר 2020).

ובצד הפוליטי ניצב עניין קיום ההסכם הקואליציוני. במידה וצריך לדון שוב בתקציב בעוד מספר חודשים, הכח נמצא בידי נתניהו והכנסת עלולה להתפזר כשנתניהו ראש ממשלה. בכחול לבן נחושים לדבוק בהסכם ולקיימו בכל מחיר, על-מנת שבני גנץ יכהן כראש ממשלה (לא חליפי) בעוד שנה.

מן הצד השני של המתרס ניצב אלוף הטריקים והשטיקים, עד לא מזמן גם חסיד התקציב הדו-שנתי, ראש הממשלה בנימין נתניהו. כבר כתבתי בעבר מדוע הוא נחוש להשאיר את המושכות בידיו – נתניהו שוקל מהו התזמון הנכון עבורו ללכת לבחירות. אמנם הליכוד נשאר המפלגה הגדולה, אולם ימינה מתחזקת ונתניהו לא רוצה את בנט עם יותר מדי כח. נתניהו והליכוד מבקשים להשתמש בתקציב גם כמנוף לחץ על כחול לבן אל מול הבחירה הממשמשת ובאה של מפכ"ל משטרה חדש ופרקליט מדינה חדש. כזכור, מדינת ישראל מתפקדת כבר שנתיים בלי מפכ"ל. כלומר יש ממלא מקום, אך אין מישהו קבוע. גם פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן סיים את תפקידו לפני כחצי שנה ומאז אין פרקליט מדינה מכהן. בליכוד חוששים כי לתפקידים יכנסו אנשים בעלי יוזמה ועצמאות ומבקשים למנות אנשים "שלא יפריעו" יותר מדי.

גם כאן כחול לבן מתעקשים על ההסכמה ההדדית שהיא ליבת ההסכם הקואליציוני. וככל הנראה לא תהיה כאן הסכמה.

מי שיכולים להיות רגועים הם כרגיל החרדים, בין אם יאושר תקציב ובין אם לאו, הכנסת אישרה מימון נוסף של 400 מיליוני שקלים לישיבות. החרדים שוב מוכיחים כי הם קבוצת הכח החזקה בישראל. נתניהו דואג לתחזק אותם לצידו וכל זמן שכך המצב, למרות ההבטחות של אריה דרעי מש"ס ומשה גפני מיהדות התורה, כי לא יתנו יד להליכה לסבב בחירות נוסף, ניתן להאמין כי ביום האמת הם ילכו עם ה"אמת" של טובת המגזר החרדי וזה יהיה השיקול היחידי שימשיך להנחות אותם.

בסופו של יום, אני מאמין שעד יום ראשון תמצא פשרה שתאריך את חיי המדף של ממשלת ישראל וכנסת ישראל במספר חודשים. זו תהיה הארכת חיים מלאכותית. הממשלה תתקיים כל זמן שלאדם אחד ולו בלבד יהיה האינטרס להמשיך לקיימה – בנימין נתניהו; ועל-כן, כל זמן שהוא חפץ בקיומה, הממשלה תמשיך להתקיים.

נמשיך לעקוב ולעדכן

Kobi.cohen@gmail.com