כבולות
אישה ישראלית מתאהבת בגבר אמריקאי, הם מתחתנים, מקימים בית ובהתאם לסטטיסטיקה, רבים מהם מעוניינים בשלב מסוים להתגרש. אם האישה תרצה לקחת את ילדיה לישראל, בן זוגה לשעבר יכול למנוע זאת בקלות ובאכזריות כשהחוק היבש לצידו. עדויות קשות של כמה מהנשים שכלואות בארה״ב עם ילדיהן ומה הן בכל זאת יכולות לעשות? תחקיר מיוחד
רבים בינינו הגיעו לארה״ב, התאהבו בבן או בת זוג אמריקאים ובחסות הרומנטיקה, נישאו בלי לדאוג יותר מדי מהאתגרים שבאופן טבעי שזורים בחיבור שכזה. בעיקר בימים אלו, ימי קורונה, אנחנו עדים להשלכות הקשות. זו הפכה לתופעה מוכרת וכואבת כאשר נשים ישראליות, אמהות, חלקן נשואות וחלקן גרושות, מתגוררות במדינה זרה, מבקשות לשוב לחיק משפחתן בישראל ביחד עם ילדיהן, אלא שהבעלים או הגרושים שלהן, מונעים מהן לעשות זאת.
לעיתים מדובר בבני זוג אלימים, פיזית או נפשית, מה שמותיר את אותן הנשים בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית. הן שרויות בסביבה אלימה במדינה זרה, חלקן, במקרים רבים, ללא אישור עבודה או חשבון בנק. הן סובלות מתחושת הניכור והבדידות כשידיהן כבולות והן כמעט שלא יכולות לעשות דבר; גם אם תבחרנה אותן נשים לקום וללכת - על פי אמנת האג, הן תיחשבנה לחוטפות. אמנת האג קובעת כי מעבר עם ילד קטין שטרם מלאו לו 18 למדינה זרה ללא אישורם המפורש של שני ההורים, פירושו חטיפה של הילד. האמנה אינה מביאה בחשבון מקרים של התעללות במשפחה. בתי המשפט בישראל נמנעים מלעסוק בנושא, משום שלטענתם, המדינה אינה מחויבת לילדים שאינם נולדו בה, ובמדינה הזרה - אם אינך בעלת אמצעים להשגת ייצוג משפטי הולם, היכולת שלך להוביל שינוי היא כמעט אפסית. עבור מי שכבר נקלעה למצב הזה, החדשות הן לא אופטימיות במיוחד, אך יש דרכים להימנע מכך וחשוב מאוד להכיר אותן.
מיכל מילמן. "לבד, במדינה זרה עם שני ילדים".
לפני כ-15 שנה נסעה מיכל מילמן לחופשה בארצות הברית, שם הכירה את הגבר שלימים הפך לבעלה ולאבי ילדיה: "הכרתי את הגרוש דרך ידיד משותף״ היא מספרת. ״ב-2006 התחתנו בעיריית ניו יורק וב-2008 ערכנו חתונה יהודית כדת וכדין בישראל. הוא אמריקאי-יהודי, אני ישראלית,״ היא מסבירה, "אך בתוך כל החלום האמריקאי הזה שהיינו בו", טוענת מיכל, "הוא תמיד ידע שבסופו של דבר המטרה היא לשוב לישראל ולחיות לצד משפחתי". למרות תיאום הציפיות שעשה הזוג המאושר ברגעים הטובים של הזוגיות, המציאות הייתה שונה: "הבאנו ילד, ולאחר כשנה נכנסתי שוב להריון. במהלך השנה הזו הוא "התהפך", התחיל להיות אלים מילולית ופיזית,״ היא טוענת. ״משם העניינים החלו להתדרדר: הוא היה מזמין הביתה משטרה פעם אחר פעם, מנסה להוכיח בפני השוטרים שאני אינני בריאה בנפשי ושאיני כשירה להיות אם. מספר ימים אחרי לידת בננו השני הוא הגיע לביתנו אחרי שלא היה בו יומיים, ומיד כשהגיע יצאתי החוצה לנשום אוויר. בדקות הספורות שלא הייתי בבית הוא הספיק לקרוא לשוטרים, ולטעון בפניהם שהשארתי שני ילדים רכים לבדם בבית. המשטרה מיד רצתה לעצור אותי. בתחנונים הסברתי להם שהוא מנסה להפליל אותי. לאחר בירור קצר שהם ערכו עם השכנים, הם ראו שאני דוברת אמת, והניחו לי. הניצול מצידו של מצבי כמהגרת במדינה זרה היה כה בוטה. בניגוד אליו, אני זו שנמצאת בסביבה זרה. אמנם כבר גרנו שלוש שנים בניו יורק, אך אינני דוברת את השפה ברהיטות כמותו, וחווית החיכוך עם השוטרים הייתה עבורי טראומטית וקשה".
ואם זה לא מספיק, מיכל מספרת שלא כאן תמה ההתעללות לכאורה מצד הבעל: "הוא היה לוקח לי את כרטיסי האשראי, נועל אותי מחוץ לבית, והדובדבן שבקצפת: הוא היה מגיע בלילה הביתה ומשתמש בסמים קשים,״ היא טוענת. ״הטחתי בו שאינני מוכנה שיתקרב ככה לילד. בתגובה הוא הטיח בי 'את זונה', 'את זבל'. בלילה ההוא היכה אותי. הוא נתן לי אגרופים ואז הרים טלפון למשטרה וטען בפניהם 'שאשתי אחרי לידה, היא חולת נפש, היא מכה אותי ואת הילדים'. הייתי בהלם. שוק מוחלט. תוך דקות הגיעו אליי הביתה כ-15 שוטרים. הם מיד בדקו את הילדים, ראו שהם בסדר, ואז הבחינו שאני מדממת מהמכות שנתן לי. הייתי בת 27, ילדה שפחדה מהצל של עצמה. מאז אותו היום הוצאתי נגדו צו הרחקה. אחר כך הגיעו ההתנצלויות: 'אני מצטער', הוא היה אומר. 'עשיתי טעות'. ואני הייתי מקבלת אותו בחזרה. מאז הוא היה מאיים שירצח אותי, שיקחו לי את הילדים - מה שהפחיד אותי יותר מכל", היא אומרת. "לאחר חודשיים הבנתי שאם לא אשים לזה סוף משהו רע יקרה. כמו תקליט שבור צלצלתי למשטרה. הוא צחק לי בפנים. לשוטרים כבר הייתה היסטוריה של קריאות מהכתובת הידועה לשמצה שלנו. לא הייתי מסוגלת לשאת את המצב הזה יותר - לבד במדינה זרה עם שני ילדים. כדי למרר לי את החיים עוד יותר, הוא הלך לבית המשפט כדי למנוע ממני לחזור איתם לארץ. היו לי ראיות נגדו שהצגתי בבית המשפט של שימוש בסמים ושל האלימות לכאורה שנהג בה. משום שלא היו בידי האמצעים, יוצגתי באמצעות הסנגוריה הציבורית. הייתי לבד בארה"ב, עם שני ילדים בני שנתיים, בלי עבודה, כמו עלה נידף ברוח", היא מודה בכאב. ״הודעתי לו שאני רוצה לחזור לישראל, והוא אמר לי 'שלא תעזי לנסות אפילו'. כיום אני נמצאת בסיטואציה שרק ייצוג משפטי הולם יכול לעזור לי. אני בטוחה שאם היו לי את האמצעים להיות מיוצגת כראוי, הכל היה נראה אחרת ובית המשפט היה פוסק לטובתי.
מהגבר האידיאלי שהכרתי - הוא הפך למפלצת
נעמה (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), מספרת בראיון ל"ידיעות אמריקה": "הגעתי לארה"ב, במקור מבלי כוונה להישאר, אך הכרתי את אבי ילדיי דרך אתר הכרויות, ונישאנו בחתונה אזרחית. דרכו לליבי עברה דרך הבטחות שהוא בעיצומו של הליך גיור; הוא חשף בפניי את שם בית הכנסת בו הוא נוהג להתפלל, את שם הרב שלו, ועשה רושם של אדם מאוד אמין", היא מספרת. "אחרי מספר חודשים נכנסתי להריון עם הבן שלי. כשהייתי סביב חודש רביעי הוא השתנה: הוא הפך מהגבר האידיאלי שהכרתי למפלצת. מה לא היה שם", היא מספרת: "מאלימות מילולית ופסיכולוגית, דרך אלימות כלכלית ועד לאלימות פיזית כלפיי וכלפיי בני. באותה התקופה לא הייתי בקשר עם משפחתי בארץ. הייתי לגמרי לבד ולא הייתה לי אפשרות או דרך לצאת מזה", היא טוענת. "לא הייתה לי אשרת עבודה, משום שהייתי בעיצומו של התהליך הוצאת הגרין-קארד ולא רציתי להסתכן בלעבוד באופן בלתי חוקי. מכיוון שבעלי היה היחיד שעבד ופרנס, הוא שלט בי כלכלית בצורה מוחלטת. לא היה לי כסף לאוכל למלא את המקרר, גם כשהייתי בהריון. לא היה לי אפילו כסף לפורמולה. החשמל והמים היו מנותקים בבית דרך קבע - לא היה לי נתיב מילוט. זמן קצר לאחר לידת בני חזרתי להיות בקשר עם אמא שלי מישראל. היא סייעה לי בכך שרכשה עבורי בית בארצות הברית על מנת שאוכל להתרחק ממנו ולנסות לקום על הרגלים. עברתי לבית החדש, אך הוא לא הניח לי: הוא החל לעקוב אחריי ולאיים עליי. הוצאתי נגדו צו הרחקה. עם כל ההוכחות שהיו לי על אלימות נגדו וצווי הרחקה, את המלחמה על קבלת המשמורת על בני ניהלתי בבית המשפט במשך שנה. אמא שלי הפצירה בי לחזור לישראל, אך האבא של הילד כמובן לא מוכן לשחרר. בארץ יש לי כמובן את התמיכה מאמי, אך זה עדיין זה נמנע ממני. כיום אני גרה ביוסטון טקסס. בית המשפט אישר מעבר של עד מרחק של 350 ק"מ מהבעל המתעלל - ברחתי 'הכי רחוק שאפשר', תרתי משמע. גם אם ברשותי המשמורת המלאה על הילד, בלי אישורו של האב אני עדיין לא יכולה לנסוע לחופשות. על ביקור בארץ אני רק יכולה לחלום. לאב יש זכות ביקורים, והודות לקורונה הוא לא יכול לבוא לבקר כעת, ויש לנו לפחות קצת שקט ממנו״.
א'. "אין לך מושג לאיזה מלכוד את נכנסת ומה מחכה לך".
תלויה בחסדיו
״אני והגרוש התחתנו בארץ, הוא עשה עלייה ושנינו רצינו ילדים", מספרת א' (השם המלא שמור במערכת). הילדה הראשונה שלנו נולדה בישראל. החלו להתעורר חילוקי דעות במערכת היחסים ביננו. ביום הולדת שנה לילדתינו, הוא קם ועזב לארה"ב. בעקבות העזיבה התחלנו תהליך של גירושים בארץ", היא מספרת. "לקראת סוף התהליך הוא חזר לארץ והחלטנו לחזור למען 'לשלום בית'. היה בנינו הסכם גירושין שהיה תקף לחצי שנה, על מנת שנבחן איך הקשר הולך. בהמשך נכנסתי שוב להריון, והחלטנו לעבור לארה"ב. המעבר למעבר לים הביא איתו רוח של שינוי מרענן ליחסים, ואני הייתי אופטימית", היא אומרת. "רציתי להחתים אותו על מסמך שאוכל לחזור לארץ, אך הוא דיבר יפה והניא אותי מלעשות זאת. כשאת בשיא של הקשר, את לא חושבת בכלל על הגרוע מכל. אין לך מושג לאיזה מלכוד את נכנסת ומה מחכה לך. אחרי שהילד השני נולד הכל הפך גרוע יותר. נפרדנו אחרי שנה וחצי. הייתי תלויה בו כלכלית, הייתי עם שני ילדים קטנים, בדיכאון. אבא שלי היה במצב קשה בבית חולים והוא לא נתן לי לבקר אותו עם הילדים בארץ. ניסיתי לפנות לעורך דין, אך הוא אמר לי לוותר. אמר שזה קרב אבוד מראש שיעלה לי הרבה כסף, ושאני צריכה להוכיח תמיכה בארץ. בינתיים אבי נפטר. הייתי מרוסקת נפשית ופשוט התייאשתי. כדי לעמוד על הרגליים חתמנו על הסכם שאני מוותרת על החזרה לארץ, וויתרתי על נכס שהיה ברשותנו בתמורה לאיזו קצבה. הסכמתי לזה בלב שבור, כי באמת רציתי להשתקם" היא מסבירה. ״באמצעות הסכם עם עורך דין סיכמנו שנסדיר ביקורים בארץ למשפחה פעם בשנתיים, לשלושה שבועות. אך לפני שנתיים גם בזה הוא לא התחשב והחרים לילדים את הדרכונים. השנה כשהיינו אמורים לטוס שוב - הגיעה הקורונה ושיבשה הכל. הוא סירב לחדש דרכונים למרות שהיה בנינו הסכם. זו פשוט נקמנות בי. עוד פעם סחבת של בית משפט, כספים, עוד פעם עוגמת נפש, תשו כוחותיי. גם כשיש לי אישור לטוס לחופשה, אני תלויה בחסדיו. יש לי מזל שאמא שלי, בת ה-78 עדיין עולה על טיסות. אני פשוט כלואה. לשמחתי הכרתי בן זוג ישראלי וזה מאוד עוזר לי פה. גם מצאתי עבודה וכלכלית הרמתי את עצמי.. בן הזוג שוקל עכשיו לחזור לארץ, ואני שוב נמצאת בבעיה רצינית".
פרשנות קרה
אמנת האג אשר נחתמה ב 198- בדבר משמורת ילדים, קובעת כי המשמורת על הילד צריכה להיקבע על פי מקום מגוריו הקבוע ואוסרת על העברת ילד ממדינה למדינה ללא הסכמת הוריו או האפוטרופוס. אם הוברח הילד לארץ אחרת, ניתן להגיש בקשה להחזרתו והמדינות החתומות על האמנה מתחייבות להשיבו למדינה ממנה נחטף, שם תיקבע המשמורת החוקית. ברוב המקרים, נועדה אמנה זו להילחם בתופעה של לקיחת המשמורת בכוח על ידי אחד ההורים אחרי סכסוך או גירושין.
״אמנת האג נכתבה מתוך פרספקטיבה של אבות שחוטפים את הילדים", מסבירה לנו פרופ' דפנה הקר, ראשת התכנית ללימודי נשים ומגדר, וחברת סגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. "דווקא הנתונים האמפיריים מצביעים כל כך שברוב המקרים, מי שחוטפת את הילדים זו דווקא האם. לפני כ-20 שנה, האם הייתה זו שמקבלת את המשמורת ובאופן טבעי, החטיפה הייתה של האב. מכיוון שיש כיום משמורת משותפת, אם שסובלת מאלימות, אין לה ברירה, אלא לחטוף והאמנה עצמה בפרשנותה הקרה, לא מתייחסת למקרים כאלה", היא מסבירה.
פרופ' רות הלפרין קדרי, ראשת מרכז רקמן לקידום מעמד האשה באוניברסיטת בר-אילן מוסיפה: "בקרב מי שעסקו בניסוח האמנה המקורית, התפיסה הייתה שתפקידה הוא להגן על נשים מידיי חטיפת ילדים, אך ישנה מגמה המראה כי האמנה הפכה להיות כלי נשק נגד נשים בידיי גברים מתעללים".
עו״ד שמואל מורן, מומחה לדיני משפחה, מומחה לאמנת האג, מסביר: "מדובר בסוגייה מאוד מורכבת מבחינה משפטית, לא רק בארה"ב, אלא בכלל. החוק הבינלאומי קובע כי מקום מגוריו של ילד, הוא לרוב זה שיכריע מבחינה משפטית היכן תוכל להתבצע המשמורת המשותפת. במקרה המתואר, מבלי ההסכמה של הבעל, החוק אומר שהאישה אמנם תוכל לשוב לביתה, אך ללא הילד. היא לא תוכל לקחת אותו איתה אפילו במחיר של בעל אלים או לא מפרנס, או אפילו אם היא חסרת אשרת שהייה או חשבון בנק. בית המשפט בישראל, על פי חוק אמנת האג, מחויב להחזיר את הילד אוטומטית, והבקשה תתבצע מול בית המשפט בארה"ב.
אמנת האג״, הוא טוען, ״לא לוקחת בחשבון מקרים פרטניים של טובת הילד, אפילו כשמדובר במקרים של התעללות במשפחה. בנוסף, היא קובעת את שמירת זכות השיפוט למקום המגורים המקורי של הילד. כלומר, ילד שנולד בארצות הברית, לדוגמא, לאב אמריקאי ואם ישראלית, זכות השיפוט לגביו תהייה בארצות הברית". השיקול המוביל בדרך כלל במדינות השיפוט הוא הנחת היסוד כי נכון יותר לגדל את הילד בנוכחות שני ההורים במדינה אחת. מרבית העתירות בנושא הזה נדחות בבית המשפט, וכמעט אין לכך פתרון״.
במציאות מעוותת שכזו, קשה שלא לתהות האם יש מקום לשינוי מדיניות האמנה בכל הנוגע למקרים של אלימות במשפחה. "הפרשנות של אמנת האג היא מאוד 'קרה', את אומרת דבר כזה - 'אני רוצה שיכניסו שיקולי טובת ילד לתוך השיקולים של אמנת האג; שזה לא יהיה טכני בלבד, אלא שיהיה פתח להפעלת שיקול דעת' ", הוא מסביר. "אך על הסוגיה הזו דנו כבר גם בכנסת, וגם בפרקליטות נרשמה התנגדות רחבה והניסיונות הללו עלו בתוהו. המחלקה המשפטית משרד המשפטים מביעה ההתנגדות משום שלמדינת ישראל יש אינטרס דו צדדי, שיושבו אליה ילדים ישראלים שנחטפו במדינות אחרות. ישראל היא מדינה שמפעילה את אמנת האג בצורה מאוד אדוקה. שוויץ למשל, היא מדינה שכן ביצעה תיקון בחוק שלה, וכן הכניסה שיקולים של טובת הילד".
פרופ' הלפרין קדרי מעדכנת כי לפני מספר חודשים נעשה ניסיון בזירה הבינלאומית לפתח את הפרשנות של האמנה, על מנת שאלמנט האלימות כן יובא בחשבון כגורם המוציא מכן הכלל, ואז אין מקום להחזרה המיידית של הילד והדבר יובא לשיקול בית המשפט לפי טובת הילד. ״לצערנו הרב, הניסיון הזה נכשל. מדובר במפח נפש של ממש להרבה נשים מסביב לעולם. כיום ברמה הבינלאומית יש פוליטיקה מגדרית מאוד סוערת וקשה, שיכולה להוות פגיעה לכאורה בנושא של זכויות נשים ושוויון מגדרי של מערכות המשפט בעולם״, מוסיפה קדרי.
הסכם הממון החדש
על דבר אחד אינם חולקים גם עו"ד מורן, וגם הנשים ששוחחנו איתן עבור הכתבה - חשוב לעשות הסכם בכתב המאפשר פתח לחזרה לארץ במקרה הצורך - "ממש כמו הסכם ממון", לדבריהם. "מגיעים אליי המון מקרים של אנשים שרוצים לעשות רילוקיישן, או לפתוח סטארטאפ. אנשים אינם מודעים לכך שכדאי להבטיח בהסכם מראש את האפשרות לחזרה", אומר עו"ד מורן. "הדבר הזה חייב להיכנס לתודעה, כמו הסכמי ממון שהם נפוצים. זה חובה. אם הייתי עושה הסכם, היום הייתי במקום אחר", מסכמת נעמה. "לנשים הבאות", מוסרת א': מומלץ לבצע בדיקה של רקע פלילי כדי להמנע ממערכת יחסים עם אדם אלים. היא מאוד פשוטה - כל שנדרש הוא מספר ביטוח לאומי (סושיאל סקיוריטי), ותצלום רישיון נהיגה, ובמחיר נגיש לכל כיס, היא חוסכת כל כך הרבה עוגמת נפש. הם שחקנים טובים ונשים ישראליות, זרות, שאינן מכירות את המנטליות יכולות ליפול בפח.״
בעקבות עריכת הכתבה, ובסיועה של הפרופ' רונה שוז, פרופסור חבר למשפטים במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, הופנו הנשים המוזכרות בכתבה לארגונים אשר מספקים סיוע משפטי חינם, לנשים עם מקרים דומים בפקולטות למשפטים באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית.
"רק ייצוג משפטי הולם יכול לעזור לי". מיכל מילמן
מומלצים
