מתכון ישראלי לצדק חברתי
אחד הנושאים הבוערים בבחירות הקרובות יהיה ללא ספק צדק חברתי ועם המהומות הגוברות והדעות המנוגדות נראה שאיש לא מציע פתרון אמיתי. שחר עזאני מציע לאמריקאים פתרון שנולד בישראל ומצליח כנגד כל הסיכויים
פוליטיקה היא עסק מלוכלך, כך נהוג לומר, ומבט זריז במרקעי הטלוויזיה – בישראל ובארה״ב – מלמד שיש הרבה מאחורי האמירה הזו. כאן, בארה״ב, מערכת הבחירות לנשיאות מלווה כל העת בקולות צורמים של כאוס: מהומות בפורטלנד, הפגנות ברוצ׳סטר, חשד וחשש משני צידי המתרס לטוהר הבחירות, וכמובן תחושות קשות משני הצדדים של ריחוק ומיאוס עמוקים כלפי הצד שכנגד. בעת בה הפוליטיקה צוללת למעמקי ביבים וחוסר האמון בממסד גדל, דבר אחד בטוח – ככה לא בונים חברה.
ישראל וארה״ב חולקות יחסים עמוקים ובהחלט ייחודיים בזירה הבינ״ל. ארה״ב היא בעלת הברית החזקה ביותר של ישראל, בוודאי בעשורים האחרונים, בעוד ישראל משיבה לה במטבע זהה במרחבים החשובים והאסטרטגיים של המזרח התיכון הקשוח והבוגדני. השת״פ בין שתי המדינות מגוון והביא לפיתוחים מהפכניים ומצילי חיים בתחומים שונים. כך, למשל, פיתחה ישראל תחבושת מתקדמת לעצירת דימום אשר נכנסה לשימוש במלחמה בעיראק בראשית המילניום והצילה את חייהם של אלפי חיילים אמריקאים לאורך השנים. הישג משמעותי נוסף – משותף הפעם לישראל וארה״ב - הוא ״כיפת ברזל״, אשר נותנת מענה להגנה מפני רקטות וטילים קצרי טווח ואשר פותחה במסגרת הסכם הסיוע הצבאי בין שתי המדינות. הסכם זה, אגב, מגדיר כי רוב כספי הסיוע – ולבסוף הסכום כולו – מוזרם חזרה לרכש בתעשיות הצבאיות האמריקאיות ובכך תורם לא רק לשיפור ביטחונה של ארה״ב ולהצלת חיים ברחבי העולם, אלא גם לתעסוקה במדינה.
יחד עם זאת, וכאן הנקודה: חשוב לזכור שהשת״פ בין ישראל וארה״ב לא קיים רק בחלל האסטרטגי בטחוני ואסור להותירו שם. קיים דמיון רב בין החברות הישראלית והאמריקאית, בייחוד על רקע היותן של השתיים חברות מהגרים, הדוגלות בערכים של חופש ודמוקרטיה ובמסגרתה צריכים כולם ללמוד לחיות יחדיו. ישראל התמודדה לאורך השנים, ויש שיאמרו שעודנה מתמודדת, עם משברים חברתיים לא פשוטים. כיצד ניסתה ישראל לחבר בין חלקי החברה השונים? כאן טמון המפתח.
צדק חברתי. מהומות בארה"ב
עם קום מדינת ישראל, התייחס ראש ממשלתה הראשון, דויד בן-גוריון, לצבא ההגנה לישראל כצבא העם וככור היתוך של הגלויות השונות שנקבצו בישראל, מעין ״בית ספר לחינוך לאזרחות וכעריסתו של העם הנולד מחדש״. לאורך השנים, צה״ל הפך להיות הנתיב המרכזי אל לב הקונצנזוס הישראלי, מקום בו ישראלים מכל שכבות החברה ומכל רחבי הארץ נקבצים להם יחדיו. יחד עם זאת, צה״ל כבר אינו הנתיב היחיד למימוש החיבור, עם התחזקותו לאורך השנים של מוסד השירות הלאומי האזרחי בישראל. השירות הלאומי נולד כאלטרנטיבה לגיוס לצה״ל עבור נערות דתיות והחל באמצעות ארגונים שונים בחברה האזרחית, עד לאימוצו הרשמי על ידי המדינה. לאורך השנים, התחזק מוסד השירות הלאומי והפך אבן שואבת לא רק לנערות דתיות, אלא לכל אלו הפטורים משירות צבאי ומבקשים למצוא דרך אחרת לתרום לחברה בה הם חיים. בשנת 2008 ישראל צעדה צעד משמעותי קדימה עם הקמת רשות השירות הלאומי-אזרחי, גוף רגולטורי המנהל ומווסת את עבודתם של עשרות אלפי מתנדבי השירות הלאומי האזרחי, יהודים ולא יהודים, דתיים וחילוניים, חרדים ונוער בסיכון, נוער בעל צרכים מיוחדים ועוד. במהלך שירותם של אלו, הם זכאים למלגת קיום חודשית ובסוף השירות ובהתאם למשכו, הם זכאים גם לשורה של הטבות מן המדינה בדמות תמיכה כספית לדיור, נישואין, הקמת עסק, לימודים אקדמיים ועוד כהנה וכהנה.
השירות הלאומי בישראל הוא סיפור הצלחה. ראובן פינסקי הוא מנכ״ל רשות השירות הלאומי-אזרחי וזכיתי לשוחח עימו לפני מספר שבועות במסגרת ראיון בערוץ הטלוויזיה היהודי JBS. פינסקי חולל מהפכה של ממש בתחום, כאשר במהלך כהונתו עלה משמעותית מספרם של המתנדבים לשירות ברחבי הארץ. בנוסף, מעבר לשיפור בכמות, נרשם גם שינוי באיכות, אשר המתנדבים מוכשרים לבצע משימות מורכבות יותר ויותר במסגרות השונות בהן הם מוצבים וכך גם גדלה התפוקה שלהם לאין שיעור. בנוסף לשירות בארץ, פינסקי הוא גם איש בשורות ביחס ליהדות התפוצות. הרשות שולחת בכל שנה כ-120 שליחים שעושים שנת שירות בקהילות יהודיות בגולה, ומסייעים בתחומים של עברית, חינוך, חגים ומעורבות קהילתית. השנה, בשל הקורונה, פעל פינסקי לבניית מערך דיגיטלי בשת״פ עם משרד התפוצות, במטרה להעניק לקהילות השונות את השירותים הללו, גם אם מרחוק לבינתיים. בנוסף, השירות הלאומי עומד כאופציה לכל מי שעולה לישראל ומבקש לתרום לחברה הישראלית, ופינסקי פועל כעת לאשר בחקיקה את האופציה לשרת לא רק במסגרת עלייה ארצה, אלא גם עבור צעירים יהודים המבקשים לתרום למדינה בדרך זו. כאמור, השירות הלאומי אינו מוגבל רק ליהודים. יוסף חדאד הוא צעיר ישראלי, ערבי-נוצרי, אשר התנדב לשרת בצה״ל ואף נפצע במלחמת לבנון השנייה והקים יחד עם חבריו את ארגון ״ביחד – ערבים זה לזה״, המעודד צעירים ערבים להשתלב בחברה הישראלית, בין היתר באמצעות שירות לאומי-אזרחי.
כאן, בארה״ב, ישנם מספר ארגוני מתנדבים המציעים חוויה דומה לצעירים אמריקאים, אולם דומה שמאמצים אלו לא קיבלו את מרכז הבמה בשיח הפוליטי-ציבורי ועדיין נותרים בשוליים של השיח. אכן, טבעה של הפוליטיקה להתמקד בבעיות ולא בפתרונות, דבר שבהחלט תרם למשבר החברתי החמור העומד בפנינו ואשר מסכן את עצם קיומה של ״העיר הנוצצת על הגבעה״, כפי שכונתה ארה״ב על ידי הנשיא המנוח רייגן. הגיע הזמן לקחת צעד קדימה ולממש באופן רחב וממוסד את הניסיון הישראלי המוצלח גם בארה״ב. שירות לאומי יכול להוות מנוע חזק ביותר לגיבוש חברתי, כלי לגישור פערים וקידום קשרים בין אנשים מרקעים שונים ומגוונים. זו הזדמנות לחבר בין אנשים שאחרת לעולם לא יפגשו האחד באחר, גם אם הם גרים באותה מדינה, ואפילו באותה עיר, כל חייהם. רק דמיינו בית חולים במנהטן בו עובדים מתנדבים מפארק סלופ בברוקלין ומהארלם, אשר יחד תומכים בקהילה. שירות שכזה, אם נעשה נכון, יכול לא רק לסייע בגיבוש חברתי, אלא גם לחסוך בעלויות במוסדות רפואיים וחינוכיים שונים ברחבי ארה״ב, ולהפנות חסכון תקציבי זה אל עבר ההשכלה הגבוהה, למשל. רק דמיינו שירות שכזה הפותח דרך להשכלה אקדמית עבור רבים שידם אינה משגת, וכיצד פעולה שכזו יכולה ליצור מהפכה אמיתית בארה״ב ולשפר את חייהם של כה רבים לטובה.
זכורות לנצח מילותיו של הנשיא המנוח קנדי בנאום ההכתרה שלו: ״אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך; שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך." ישראל לימדה לאורך השנים כי העשייה למען המדינה תרמה רבות לכל אחד מאזרחיה. הבחירות הקרובות בארה״ב מצביעות על צורך חיוני ממש של החברה האמריקאית במיזם אזרחי דומה. הגיע הזמן להרים את הכפפה.
שחר עזאני
יועץ אסטרטגי וסגן נשיא בכיר ברשת JBS, לשעבר דובר הקונסוליה בנ״י, אוהב ישראל
משבר חברתי לא פשוט.
מומלצים
