כוכב נולד
דקל בר מדורג במקום השלישי בעולם במשחק הפיקלבול. יש לו עשרות אלפי מעריצים בארה״ב, ספונסר מפורסם, תחרויות מסביב לשעון ועדיין, רוב הישראלים מעולם לא שמעו עליו או על הספורט בעל השם המוזר. ראיון מיוחד עם הכוכב שלנו בפלורידה
ברחבי ארה״ב מתגבש בשנים האחרונות טרנד מפתיע. משחק ספורטיבי ואינטנסיבי שנראה כמו מיש-מש יצירתי של סקווש, טניס, בדמינגטון ומטקות. מיליוני האמריקאים שכבר משחקים אותו באופן קבוע עושים את זה על מגרש הדומה בגודלו לזה של מגרש בדמינגטון, ואם אין כזה, מאלתרים מגרש טניס רגיל ומחלקים אותו לארבע.
רונן נאוטרה מלונג איילנד מגדיר את עצמו כספורטאי מושבע. יום אחד, בביקור שגרתי בחדר הכושר השכונתי נחשף למשחק שנראה בתחילה מעט משונה. ״זה נראה היה ספורט מאוד חברותי. משחקים כמה אנשים ביחד, עוזרים זה לזה ומתחרים עם חיוך״. החיוך אולי היה שם כששם המשחק נחשף. זה אולי נשמע כמו מלפפון חמוץ ומהווה פוטנציאל לשפע של בדיחות, אבל האמת היא שמדובר בספורט רציני ביותר. הפיקלבול הומצא אי שם בשנות השישים, בביתו של ג'ואל פריצ׳ארד, חבר קונגרס וסגן מושל מדינת וושינגטון לשעבר.
המשחק, כך אומרות השמועות, נקרא על שמו של פיקלבול, הכלב של משפחת פריצ'ארד שיכול מאוד להיות שלא באשמתו היה מעורב ביצירת המשחק החדש. במקור תכנן הפוליטיקאי המקומי לשחק עם מחבריו במשחק הבדמינגטון אך דבר הוביל לדבר ונולד שם, על המגרש בוושינגטון, משחק חדש.
״זה משחק שמאוד מתאים לנו, הישראלים״, מסביר נאוטרה. ״מאוד מזכיר את מטקות כי אלו רקטות קשות יותר. מאוד קל גם להתחיל להתנסות בזה, כי להבדיל מטניס שדורש אימון, ופרטים שונים, דורש כל מיני מיומניות שצריך לסגל ולאמץ, כאן אפשר מהר מאוד להבין את המשחק ולהיכנס לזה״. משחק קלאסי של פיקלבול יארך 15 דקות בלבד כך שגם הכושר יכול לעלות בהדרגה. עם המחבטים, שנראים כמו שילוב של מטקות ורקטות של סקווש, משחקים בכדור קל למדי, עשוי פלסטיק ושלא כמו כדור פינג פונג, הוא מחורר. הציוד הנדרש אגב, זול בהרבה מזה של טניס, וזה כולל גם את השכרת המגרשים. ״לכאורה״, מסביר רונן, ״אנשים מבוגרים יותר משחקים את המשחק אבל זה ממש לא מה שקורה בשטח, בטח בשנים האחרונות.הספורט הזה מתחיל לתפוס תאוצה״.
בעשר השנים האחרונות המשחק צבר עוד ועוד אוהדים, בתחילה אכן מקרב האוכלוסיה המבוגרת יותר, בעיקר על המגרשים בפלורידה, אך על פי הנתונים זכה המשחק לאהדה גוברת בקרב קהלים רבים. על פי הנתונים מספר השחקנים על המגרשים השונים ברחבי ארה״ב בשנה האחרונה כבר קרוב לארבעה מיליון, כאשר בשנים האחרונות המספר הזה גדל בלא פחות ממאות אחוזים עם אלפי מגרשים שמפוזרים באיזורים החמים והקרים של המדינה, מגרשים סגורים ופתוחים.
לאורך שנים הוגדר המשחק כ״חברותי״ יותר ותחרותי פחות כפי שמעיד נאוטרה, אך נראה שבשנים האחרונות התגבשו ליגות, הקהל התרחב, הכסף החל ליזרום והתחרויות הופכות רציניות יותר ויותר. נאוטרה הפך להיות אוהד מושבע ולא האמין כשגילה שמי שמדורג היום במקום השלישי בעולם בפיקלבול הוא דקל בר, בחור ישראלי צעיר, שתוך כמה חודשים בלבד הפך לאלוף מוערך ואהוד. ״מאוד פשוט להתחיל לשחק פיקלבול״, הוא אומר, ״אבל להגיע לטופ זה כבר סיםור אחר והסיפור של דקל בלתי נתפס״.
בן 27 בלבד, דקל בר החיפאי חשב שנולד לטניס. מאז שהיה בן 9 הוא זוכר את עצמו על המגרש. ״את ימי בית הספר העברתי בין תחרויות בעולם, לאימונים במקומות שונים בארץ״, הוא מספר. ״גם הצבא היה גמיש איתי כספורטאי מצטיין, אבל כמו הרבה ספורטאים אחרים, גם אני עברתי לייצד את המדינה באופן מלא ועד גיל 23 זה מה שעשיתי כל יום, כל שנה״. דקל דורג 3 בארץ בטניס לבוגרים, ראשון בנוער ובעולם הגיע למקום ה-350 בזוגות ו-580 ביחידים.
הדרך הייתה ברורה לו. למעשה הוא לא ממש פיקפק בה או התלבט מאז שהיה ילד. מבחינתו להמשיך קדימה עד שמגיע לדירוג גבוה ונצחונות שמנים. אבל אז קרה הדבר שמפחיד כל ספורטאי, הוא נפצע. ״בגלל ההגשות שלי נפצעתי בשריר הבטן. בפעם הראשונה שזה קרה כמובן שהאימונים נגדעו, הפיזותרפיה הפכה למרכז החיים ואחרי כמה חודשים, כשחזרתי להתאמן בעומס גבוה, הפציעה חזרה וכך חוזר חלילה. נפשית״, הוא מודה, ״זה מאוד קשה. אתה מתייסר כמה חודשים, עושה פיזיותרפיה ולא מתאמן ואז שוב מנסה להגיע לשיא, מגיע לכושר טוב ואז שוב נפצע״.
אחרי כמה וכמה פעמים, כשהוא בן 23 בלבד, דקל מקבל החלטה קשה ומחליט לפרוש מטניס. ״ברגע שהחלטתי היה ברור שצריך תכנית חדשה. נרשמתי ללימודים במרכז הבינתחומי בישראל שם אני עדיין לומד, זו השנה השלישית, לימודי כלכלה ויזמות״. גם כשהוא על ספסל הלימודים, הקשרים עם החברים שגדל לצידם ושיחק איתם מסביב לעולם נשארו בקשר.
״אחד החברים הטובים שלי היה שחקן טניס אמריקאי ממרילנד, שהסתובבתי איתו בעולם. זמן קצר לפני שפרשתי הוא הכיר לי את אחיו, שמדורג במקום הראשון בליגת הפיקלבול. אז, לפני 5 שנים, החל לשחק והתברג גבוה מהר מאוד. הוא הציע שאגיע לארה״ב כדי להתנסות בעצמי. למעשה, רוב השחקנים היותר טובים בפיקלבול הגיעו מטניס, עם נסיון של שנים יעם מחבט, אבל הטכניקה שונה״.
נראה שבר לא יכול היה לבחור ספורט שמתאים יותר. הבעיה העיקרית שלו במשחק הטניס הייתה ההגשות שהובילו לפציעה האכזרית בבטנו, אך בפיקלבול, מסתבר, ההגשה נעשית מלמטה, הפוך מבטניס, ולכן אין חשש לפציעה. ״בפיקלבול בכלל יש יתרון כשיש פוטנציאל מאוד מצומצם לפציעות. יש בו הרבה פחות פציעות מבטניס. ההשפעה היא הרבה פחות משמעותית על הזרועות, הבטן הכתפיים וכפות הידיים״.
מגרש הפיקלבול הפך למגרש הביתי שלו. בגובה 1.91, מגרש קטן ומכות ששומרות על בריאותו, דקל הצטיין מהרגע הראשון.״אפשר כאן לנצל את כל היכולות שלי בלי נקודות החולשה. בפעם הראשונה ששיחקתי חשבתי שזה כיף וכבר אחרי חודשיים שבתי לארה״ב כדי להשתתף בתחרויות. שתי תחרויות ברצךף והפכתי למכור״, הוא מספר בחיוך״.
בליגת הפיקלבול אין עדיין כסף גדול, אך המצב משתנה במהירות. ״היום אם אתה בין העשרה המובילים אתה מרוויח בסדר. אם אתה בין השלושה הטובים אתה מרוויח כבר כסף גדול״, הוא מסביר. אחרי סבב תחרויות, כשגרף גם במשחקי הזוגות וגם בטורניר היחידים את המקום הרביעי, נאלץ לשוב ארצה. ״לא חשבתי שזה ימשיך כי אין ליגה בישראל ואני התחייבתי ללימודים וחזרתי ללמוד״.
כשכבר חזר ללימודים בבינתחומי קיבל פניה מפתיעה ממחברת פרינס היוקרתית שהציעה להיות הספונסרית שלו במשחקים.״החתימו אותי על חוזה שמחייב אותי לשחק עם המחבט שלהם. הם ידעו שאני גר בארץ ורצו שאשחק בכמה תחרויות שאני יכול כשהם ממנים את הנסיעות וההוצאות. כך נסעתי לפני שנה כשלוש פעמים לתחרויות הכי גדולות בארה״ב, בכולן זכיתי במקום הרביעי״.
התיאבון גדל אבל בר היה מוגבל. ״זה פתח לי את התיאבון אבל לא יכולתי לעזוב את הלימודים והאפשרות להיכנס לשגרת אימונים רצינית הייתה מאוד מוגבלת. בישראל אין מגרשים מתאימים. קניתי מכונת כדורים להתאמן לבד, פה ושם עם חברים, אבל זה לא ממש רציני וניסיתי להגיע כמה שיותר לאימונים בארה״ב״.
בחסות הקורונה
בחודש מרץ האחרון נחת דקל בפלורידה לעוד סבב תחרויות שאמור היה להימשך כחודש וחצי, רק שאז, כפי שכולנו יודעים, הגיעה הקרורונה ודקל נאלץ להישאר. ״פתאום יכולתי להתאמן כל יום עם החבר שלי שמדורג במקום הראשון, ולמרות הוירוס, היו לא מעט תחרויות מקומיות שאפשרו לי להשתפשף ולשדרג את הגירוג שלי״. היום, שמונה חודשים אחר כך, הוא נשאר כאן עם ויזת ספורטאי ומדורג במקום השלישי בעולם ביחידים וחמישי בזוגות. למעשה, רק לפני שלושה שבועות גרף את המקום השני בתחרות גדולה בפלורידה גם ביחידים, וגם במשחקי הזוגות.
בזמן הזה, כשכמו מטאור הוא נוסק לפסגת הרשימה, אלפי מעריצים כבר רודפים אחריו אחרי כל משחק לחתימות ובקרוב ייפתחו לו דפי אוהדים ברשתות החברתיות. הוא מזוהה כשחקן ישראלי וגאה בזה, אבל בישראל, איש לא מכיר אותו. ״גם מי שסיפרתי לו בישראל לא ממש הבין על מה אני מדבר וכולם צחקו ותהו מה זה השם המוזר הזה. גם אני הגבתי ככה בפעם הראשונה״.
הוא מספר שהניצנים הראשונים לאימוץ המשחק בישראל מגיעים דווקא מחבריו בעולם הטניס: ״טניסאים בהתחלה קצת פחות כיבדו את הפיקלבול, אבל ראו שיש תוצאות ולא מעט שחקנים מפורסמים משחקים כאן, ביניהם ג׳ון איסמר, אנדרה אגסי ואנדי רודיק, גם האחים בריאנט ואפילו מפורסמים כמו אלן דגנרס שהודתה שהיא מכורה. יש על זה סטיגמה״, הוא מוסיף. ״אומרים שזה ספורט לזקנים ורוב האנשים כנראה מבוגרים יותר, אבל הפיקלבול הופך צעיר יותר ואתה צריך להיות מאוד פיזי ובכושר כדי להצליח. התאהבתי בספורט הזה ולא הייתי חוזר לטניס. אני רואה את זה גודל בצורה מטורפת. בטניס מאוד קשה להצליח ורק אם אתה בין ה-100 הראשונים תרוויח כסף. כאן זה הרבה יותר הוגן ופשוט״.
מיליונים כבר התמכרו ודקל אופטימי. עד כה, המשחקים שודרו בערוץ espn3 אך בקרוב יעברו לערוצים המרכזיים של espn, מה שמעיד על הפופולאריות המתרחבת. ״אני מאמין״, הוא טוען, ״שבעוד כמה שנים זה יעקןף את הטניס״.
רונן נאוטרה מלונג איילנד, מעריץ מושבע של דקל, מספר שהוא רואה את האהדה הגוברת גם בשטח. ״אני רואה את זה באיזור שלי, כל כך הרבה מגרשים כבר זמינים לשחקני פיקלבול. יש גם כל מיני אפליקציות שמחברות אותך למגרשים ושחקנים בכל מקום בעולם. כבר שיחקתי בפלורידה, סן פרנסיסקו ניו אורלינס, רוד איילנדת בכל מקום״.
את האהבה הגוברת וההצלחה המסחררת דקל מנצל גם דרך עסק חדש שהקים עם שותפו בן ג׳ון, המגורג ראשון בעולם. ״בעזרת חברת הנסיעות שהקמנו, Pickleball Getaways, אנחנו מארגנים נסיעות מיוחדות בהן אנחנו מארגנים עבור שחקנים חובבים מארה״ב וקנדה מחנות אימונים יוקרתיים בכל מיני מקומות בעולם, בריזורטים ׳הכל כלול׳. זו סדנת אימונים שמשלבת נופש. אנחנו מארגנים הכל. בינואר כבר חוזרים לפעילות עם טיול למקסיקו״.