מחנה השמאל-מרכז סובל מעודף מועמדים ומחסור באמון המצביעים. באופן מפתיע, יכול להיות שזכייתה של מרב מיכאלי בבחירות המקדימות על ראשות מפלגת העבודה, שהתקיימו ביום ראשון האחרון, יעורר אולי את ראשי המחנה החבוט ואולי גם קצת את מצביעיו המיואשים. הבחירות המקדימות על ראשות מפלגת העבודה, העניקו למפלגה החבוטה הזו מנת חמצן והחזירה לתומכיה המועטים שעוד נשארו את הצבע ללחיים. מרב מיכאלי, אשר כזכור, הובילה קו ערכי ונשארה נאמנה להתחייבות הבחירות שלא לשבת בממשלה תחת ראש ממשלה נאשם בפלילים, הובילה מאבק קשה נגד יושב הראש לשעבר עמיר פרץ, אשר דבק (שוב) בכיסא ולאחר שהפסיד העדיף לעזוב את מפלגת העבודה ולהמשיך לכהן כשר בממשלה. מיכאלי מקבלת חורבות, אולם גם מספר אלמנטים שחסרים לאחרים. מפלגת העבודה עבור רבים היא עדיין בית. מספר חבריה, אנשים אשר רשומים ומשלמים דמי חברות שנתיים, עומד על 37,102 ישראלים.

זוהי תשתית ראשונית שלא קיימת במפלגות אחרות. מיכאלי, להבדיל מרון חולדאי, עפר שלח ואחרים, נשארה ב"בית" ונאבקה על ה"בית". מהלכיה זיכו אותה בנקודות רבות בקרב בוחרים פוטנציאליים, והדבר ניכר בסקרים, כאשר לראשונה מזה זמן רב, מפלגת העבודה עוברת את אחוז החסימה וזוכה לארבעה מנדטים בסקרים. אין ספק שהקרדיט על ריסוק מחנה השמאל שייך בראש ובראשונה לראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר בכישרון רב, הצליח פעם אחר פעם, לשטות במנהיגי המחנה, אשר גם הם מצידם הציגו עליבות רבה.

יתאחדו או יתאדו? מירב מיכאלי

שנים של אופוזיציה רפויה, מנהיגות שקרנית והונאת המצביעים על ידי מנהיגי המחנה, הובילו לריסוק אמון המצביעים ממחנה השמאל. קחו את מפלגת העבודה לדוגמא. לא רק עמיר פרץ ואבי גבאי אחראים למצבה הנוכחי. מפלגת העבודה נמצאה בסחרור ערכי מאז רצח רבין. המפלגה שהקימה את המדינה, זכתה למנהיגות אשר לא הצליחה להתנתק ממנעמי השלטון, ופעם אחר פעם, גם כאשר לא זכתה לאמון הציבור, בחרה להצטרף לממשלות ימין ולסייע לממש מדיניות, נגד רצון בוחריה. יושבי הראש תמיד זכו לתמיכת הוועידה והמרכז, אותם גופים אומרי הן, מלאי עסקנים, שחלקם הרוויח באופן ישיר (מישהו אמר ג'ובים?) מפירורי השלטון ותמורת מימוש אינטרסים צרים, פעלו כנגד האינטרס של מפלגתם, בוחרי המפלגה ויש שיאמרו הציבור הכללי ומדינת ישראל.

כיום, המחנה אשר בעבר זכה להיות מחנה השמאל, ועם השנים ואיבוד עמוד השדרה הפך למחנה השמאל-"מרכז", מפוצל יותר מתמיד – ממרצ בשמאל העמוק ועד ליאיר לפיד ב"מרכז" העמוק; עם בני גנץ (כחול-לבן), חולדאי וניסנקורן (הישראלים), עפר שלח (תנופה), מרב מיכאלי (העבודה), דני יתום (הגמלאים), ירון זליכה (הכלכלית, שכלל לא ברור אם היא שמאל או ימין) ודמוקרטית – המפלגה החדשה מבית היוצר של חלק מפעילי המחאה החברתית. ההיגיון אומר כי רסיסי המפלגות הללו ימצאו דרך לשתף פעולה ולרוץ בצורה שתמקסם את אמון הבוחרים ואת קולותיהם. הזמן דוחק וביום שני הקרוב, ארבעה בפברואר, יוגשו הרשימות הסופיות לוועדת הבחירות המרכזית.

את הזמן המועט שנותר ינצלו ראשי המפלגות למשא ומתן שכרגע מתנהל בעיקר סביב אגו – רון חולדאי, שהגיע על תקן הבטחה גדולה מטעם עצמו ומתרסק בסקרים, מבקש לשמור לעצמו את המקום הראשון בכל רשימה ומרב מיכאלי שרק נבחרה לראשות מפלגת העבודה היא זאת שבסקרים מקבלת יותר מנדטים. וישנו גם בני גנץ, שהוא כרגע הילד המנודה של החבורה, לאחר שאיבד אמון ותמיכה עם כניסתו לממשלה עם נתניהו, אולם ממשיך לקבל בסקרים 5-6 מנדטים ומגיע עם נדוניה של 22 מיליוני שקלים (חוק מימון מפלגות). לגנץ אין הרבה קונים. הרוב ישמחו לקבל את הכסף אך להשאיר את גנץ בחוץ, וכך גדל הסיכוי שכחול-לבן אכן יתמודדו לבד.

האם ימצאו את הדרך לגשר בין ה"ישראלים" לבין העבודה? האם גנץ ימצא מישהו לרוץ איתו? האם דמוקרטית, שלח, זליכה והגמלאים ירוצו עד הסוף? אני מניח שהישראלים והעבודה אכן ירוצו יחד (עם שלח ואולי עוד חברים) בסופו של יום, אולם סיכוי סביר שבמצב שכזה, חולדאי יחזור ללשכת ראש העירייה ולא ימשיך את המרוץ לכנסת. בכל מקרה, אם הם גם רוצים לשרוד, כדאי לכל רסיסי המפלגות במחנה השמאל למצוא דרך לשתף פעולה, להשאיר ליאיר לפיד את ה"מרכז" ואולי להצליח להפתיע בבחירות. במחנה הימין לעומתם, המצב, עושה רושם, בהיר יותר – הליכוד שומר על כוחו, כאשר ראש הממשלה מוביל את סדר היום, גדעון סער מצדו מתקשה לשמור על כוחו וכך גם נפתלי בנט, שבשבוע שעבר איבד את הסיכוי לתמיכת הבית היהודי, לאחר שמועמדו הפסיד לסגנית ראש עיריית ירושלים, חגית משה, מועמדת שזכתה לתמיכת ראש הממשלה שבוחש במפלגות רבות, ולתמיכתו של בצלאל סמוטריץ', אשר פרש מימינה ובונה רשימה שתהיה מורכבת מהאיחוד הלאומי, עוצמה יהודית (כך) והבית היהודי.

הסיכוי לאובדן המנדטים בימין הוא נמוך והשאלה היא רק אם סער יצליח לאתגר את נתניהו באמת. שובר השוויון במקרה הזה הוא נפתלי בנט, אולם נדמה כי הוא ימשיך לשבת על הגדר (ובשל כך גם לאבד מנדטים). בשבוע הבא, נקבל תמונה ברורה יותר כאשר נדע מי הן הרשימות המתמודדות לכנסת, אולם נכון לעכשיו ניתן לומר שבמידה ומחנה השמאל לא יתעשת, מצביעיו יישארו בבית. מה שבטוח – אין רגע דל במדינת ישראל.

נמשיך לעקוב ולעדכן. Kobi.cohen@gmail.com