האמנם טובת הילד?

שום טובה לא עשו שופטי העליון ל"תינוק המריבה", שנגזר עליו להיות קרוע במשך כל חייו. הם קבעו שמותר לקחת ילדים מעניי הארץ ולמוסרם לחזקים, לעשירים וכמובן ליהודים שומרי מסורת, המגיירים ומגדלים ילדים יהודים כשרים, וכל זאת במקום לעזור לעניים ולאנשים שבמצוקה. יסלחו לי שופטי בית המשפט העליון, אם החלטתם היא תקדים - הרי זה תקדים מסוכן, שנוגד את דרך הטבע ואת הצדק הטבעי.

סיקור נרחב על הכרעת בית המשפט העליון:

• הפסיקה הדרמטית: העליון הפך את החלטת המחוזי
• ההורים המאמצים: "שמחה אמיתית לקראת פסח"
• פרשנות: השופטים בחרו בטובת הילד
• פנינה רוזנבלום, אם מאמצת, "קופצת משמחה"
  

פסק-הדין של בית-המשפט העליון מעלה הרבה שאלות קשות: איך זה שהשופטים לא שאלו את העובדים הסוציאליים ואת הגברת הממונה על גורלם של יולדות וילדיהם - זו היושבת על תקן של אלוהים ומצילה ילדים מאימותיהן בזריזות מופלאה מהר ומיד תוך פחות מ-10 ימים לאחר הלידה, ומעבירה אותם למשפחות מועדפות בעיניה - כיצד זה לא שאלו ולא בדקו מדוע אין משקיעים בעזרה בטיפוח האם היולדת וילדיה, על מנת שתוכל לגדלם בתנאים סבירים וללא מצוקה?

ובכלל, איך זה שהשופטים בודקים יחס אב לילדיו לפי קריטריונים סובייקטיביים? כידוע, לא כל אב נוהג כמו השופט חשין. כדאי שהשופטים, וכל המתפעלים מהעתקת ילד מאימו מיד לאחר הלידה בעת מצוקתה, יקראו את ספרו החדש של סמי מיכאל, "יונים בטרפלגר". אולי הם יבינו את משמעות הקשר הטבעי של אם לילדיה ושל ילדים לאימותיהם הבילוגיות.

אם אמנם פסיקתם ראויה, משמע שגניבת ילדי תימן בימי ראשית המדינה ומסירתם לאימוץ היתה לגיטימית. האין הם מתפלאים שהורי הילדים שנלקחו מהם והיו כלא היו אינם מוצאים מנוח למרות שכל זה נעשה, לפי פרשנות העליון, "לטובת הילד"? האמנם?!

למען האמת, שלא לזכות העליון מתגנב חשד נוסף ללב: זמן רב מדי לקח עד שבית-המשפט דן בנושא, כאשר הילד נמצא בבית המשפחה המאמצת כדרישת "הסוציאלית". כנראה שזה איפשר לו, לבית-המשפט, לתמוך בגברת הממונה, שעמדה על כך שהילד התרגל למשפחה המאמצת וכך ניתן לדקלם: טובת הילד, טובת הילד, שהרי כבר התרגל.

יחשוב כל אחד לעצמו האמנם היה מרגיש בטוב, שמח ומאושר כאשר הוא יודע שהוריו לא הוריו, וכי הגנים שירש הם של הוריו הביולוגיים, וכי ניתקו אותו מהם מפני ש"הסוציאלית" והשופטים החליטו שהם הורים לא ראויים. יש לי חשד נוסף ביחס לשופטים שפסקו כפי שפסקו ועשו יד אחת עם הגברת הסוציאלית. הם שכחו שהילד, את טובתו הם דורשים, יגדל, יתבגר ויהיה אדם. האמנם החלטתם תרמה במשהו לאדם זה? האם לא נכון יותר היה לתבוע מתן עזרה והדרכה להוריו הביולוגיים? מן הראוי לבחון עניין זה, לבל תהיה החלטתם תקדים.