התור של דוד: מי אני ומה שמי

תקציר הפרקים הקודמים: העורך הראשי פונה לדוד הטוקבקיסט ומציע לו לכתוב טור, כדי להצטרף למגמה של תוכן מבוסס גולשים. דוד נענה בחיוב ומציע כמה תובנות משלו על תפקיד הגולשים כפועלי הבניין של עידן המידע.

אנשים תמיד אומרים לי, a1467 ואני תמיד אומר להם, מה?

הרשת מעודדת אותך להתחזות, הרשת מבוססת על הסוואה. מכריחים אותנו לקרוא לעצמנו אבו יאיא4, רק בשביל להיכנס למחשב, ולהקריץ עוד ניק מהתחת, רק בשביל לחייגן אל הרשת, ועוד אחד בשביל להזמין ויאגרה (מת על ספאם, אני) במייל וכך הלאה. אנחנו רשת של זהויות שאולות.

ולמה אני אומר את זה? בעולם האורגינל, דוד לא יבוא לראיון עבודה ויגיד, שלום, אני הטוחן27,

למה כולם יסתכלו עליו לא-טוב, יותר מכרגיל.

אלא דוד יגיד בראיון העבודה, "מה-העניינים דודים רחוקים שלו? אני דוד, ואני צריך שתרשמו לי סירוב להבטחת הכנסה. יאללה, אודרוב". אותה בלבלה תקרה, אם אני אקרא לעצמי "דוד דוד" ברשת (השם המלא שלי). כולם ירימו את הגבה שלהם או משהו אחר. וזה מה שהאשכנזים קוראים "הכללה גסה", למרות שעוד לא אמרתי קוס.

קשה להבדיל בין אמת ושקר

מצד אחד, אנשים מתלוננים כל הזמן על שאין פרטיות ברשת, וזה נכון. אנחנו יודעים הרבה על אחרים, ואחרים יודעים עלינו הרבה, כולם מנסים לדעת מה נעשה אצלנו בתוך המוח. חברות מסחריות, בוש מחטט

במייספייס בגוגל ובמה לא. מצד שני, מה שאנחנו כן יודעים, מי יודע אם זה נכון?

למה אני אומר את זה? כי בתור הראשון אנשים פה פיקפקו אם אני דוד האורגינל, ואני לא אוהב שמפקפקים, כי זו מילה שעושה לי רעש לא נעים באוזן. אמרו עלי כל מיני דברים, שאני, דוד, זה לא דוד, וגם האשימו אותי פה שאני זונת רייטינג. דבר ראשון, נבהלתי ובדקתי טוב טוב בראי. אם אני לא אני, אז מי אני? מייק בורשטיין?

כולנו זונות רייטינג

ודבר שני, כולנו זונות רייטינג באינטרנט. אני, אתם, ליטל מייזל, חרמוני הקטן ובת אחי משה, ניקול, שהיא בת 10, ויש לה בלוב פקצות בישראבלוג (בחיאת, קנו לה פרו, כי הוורוד של הבלוב עושה לי תיק עצבני בעין).

כולנו בוחרים כותרות משגשגעות ורוצים להיות כוכבי רשת ב"אתה צינור". אנחנו רוצים גם להיחשף וגם לשמור על הפרטיות שלנו, אם אפשר, ולהשתרלל במצלמת רשת באחד מאתרי התועבה האלה שנכנסתי אליהם בטעות. טוב, אולי נסחפתי קצת. העניין הוא: מי יכול להסתפק היום ב-15 דקות של תהילה אם אפשר

 לקבל 15 שעות, ימים או שנים?

כולכם טומטומים

אני אומר לכם כבל עם ועדה (מרוקנית) שכולכם טומטומים בטוקבקיה, גם אתה, 9, וגם את, 17. כאילו, מה זה בכלל משנה אם אני דוד המקורי, או שהחיקוי שהגיב כאן לפני הוא הדוד האמיתי. ומיד אחורי זה, אני אגיד לכם, שדוד בחיים לא משקר. שדוד הוא גם המקורי, וגם התחליף. דוד הוא גם העונש וגם חטאו, דוד הוא גם הבן של דוד, ואישתו, ואחותו, ואמתו ומה שתרצו.

באמא, מתי תבינו שבאינטרנט אין יותר מקור ואין יותר העתק. זה נגמר. כמו שכל ביטורנט שאתה מוריד, זהה בול לזה שמוריד ממך.

זה לא מהיום. אתמול ראיתי תוכנית בערוץ החננות על שייקספיר, ונחשו מי הוא היה? עד היום לא בטוחים שהתמונת הפספורט שהשאיר אחריו היא שלו. מומחים אומרים ששייקספיר האורגינל זה לא שייקספיר האמיתי, אלא אחד שקרא לעצמו שייקספיר, ואשתו הכתיבה לו את כל המחזות. תגידו, זה בכלל משנה?

פה אצלנו, היה פעם אחד, שחף פילוביץ, משתתף ידוע בפורומים של רוטר, מחרטט ומקנספר (רצח רבין, ילדי תימן), שיום אחד פשוט נעלם מהרשת, והוליד קונספירציות על חטיפה של השב"כ וכו'. כל עוד לא ידעת עליו שהוא איזה משולם מאילת, התענגת על שתול בשב"כ.

או מוזטל, סוטה מין, ישתבח שמו, איזה בלוב היה לו, כתב בונבונירה, יום אחד סגר את הסוכנות והותיר קוראים שבורי לב. לא התגלה מעולם.

האנונימיות משחררת את הדימיון ונותנת לנו חופש

יש גם אחת פלצנית, מחתרת הקטיפה, כותבת בלוב משגשג, בו היא משתינה על

 התקשורת מתוך האוהל. ברור שהיא איזה פרילנסרית או עורכת סמי סמי משנה זוטרה, שבעולם האורגינל אף אחד לא היה משתין לכיוון שלה, אבל כשהיא אנונימית ברשת, יש צ'אנס שהיא הבוס הגדול, זה שנתן לדוד את התור שלו. זה למה אנשים נכנסים.

הרשת מאפשרת לדברים כאלה לשגשג, כי אין פריצת דרך טכנולוגית שתשווה לדימיון שלנו, לעולם. יותר מזה, הרשת מעודדת את זה, כי היא בנוייה מזהויות מתחזות. זה למה הסמולנים מעוניינים לחסל את האנונימיות, שנותנת לנו חופש אמיתי. מת על האינטרנט הזה.

לארה קרופט עשוייה מפיקסלים, אז מה, היא לא מג'עג'עת לנו? מקס הדרום (עם דגש רפה בלמד), המנחה הכי מרושע בטלוויזיה, לא היה אנימציה סלבריטית? אנשים גרים על האברסט, וברשת הם מדברים כאילו הם כאן ועכשיו. מהבחינה הזו, אין יותר זן מהרשת: אתה - זה כולנו, וכולנו זה אתה.

ראי בתוך ראי

חלום בתוך חלום, ראי בתוך ראי, אמר חנוך לוין, בצל. לכו תקלפו את הבצלים האלה, ובפנים תמצאו שאני הוא דוד, ודוד זה שחף מרוטר, ושחף הוא מוזטל, ולפני שאתם שואלים, מי זה דוד, תשאלו את עצמכם כבר: למה מי אתם בכלל? אתם קיימים בכלל? מי אמר? עבד עליכם. אני נוכח און ליין, משמע אני קיים. וזו הנוכחות היחידה.

למה אני יושב עכשיו בחדר שלי בבית, האישה מקלפת במיה, ואני לא רואה אף אחד מסביב, רק את עצמי.

אז מי זה דוד? נכון, אתם זה דוד. כולנו דוד. נו, טוב, אבל אני קצת יותר ממכם, כי אני באמת דוד. ואם זה לא מוצא חן בעיניכם אתם מוזמנים למצוץ אצטרובלים.

התור של דוד מבוסס על דמותו של דוד, המגיב המיתולוגי שאוהד את בית"ר ירושלים ומרבה להתבטא בענייני ספורט ב-ynet. עוד על דיוקנו של דוד בכתבה הבאה .