כבודה, במקומה מונח?

כשיוצאים לחופשה, לא חסרים דברים שיכולים להשתבש: הטיסה מתעכבת, המלון שהנופשים מקבלים שונה מזה שהוזמן ומהרמה שסוכן הנסיעות הבטיח, הצנרת מתפוצצת במשך השיט באונייה ועוד כהנה וכהנה תקלות שיכולות להעיב על החופשה, ואף להרוס אותה כליל.

אחד הדברים המרגיזים ביותר שיכולים לקרות לנו לאחר שנחתנו בשעה טובה בשדה התעופה של היעד הנכסף הוא לגלות שמזוודותינו לא הגיעו עמנו. נשכחו? נעלמו? נהרסו? כל אחת מהאפשרויות אינה טובה ומרגיעה יותר מרעותה.

אימה נוספת עשויה לאחוז בנו כאשר אנו שבים לביתנו לאחר חופשה מענגת, ובבואנו לפרוק את תכולת המזוודות, לסדר, לארגן ולנוח מהטיסה המפרכת, אנו מגלים כי פריטים יקרי ערך נעלמו או נשברו.

מה עושים? למי פונים? האם בתי-המשפט מפצים בגין אובדן כבודה או עיכוב בהגעתה? ננסה להשיב בסקירה זו.

מה קובע החוק?

אמנת ורשה - האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בינלאומית באוויר, שנחתמה בבירת פולין ב-1929 - מסדירה את אחריותו של המוביל האווירי לנזקי גוף או מוות של הנוסעים, ולנזקים הנגרמים לכבודה או למטען.

במרבית המקרים מגבילה האמנה את אחריותן של חברות התעופה. כך למשל, האמנה מגבילה את אחריות המוביל לגבי אובדן מטען או איחור בהגעתו; הפיצוי המירבי הינו כ-20 דולר לכל ק"ג מטען. האמנה קובעת, בין היתר, את אופן הדיווח הנדרש על אובדן מזוודה. חוק התובלה האווירית, התש"ם-1980, מחיל את אמנת ורשה כחלק מהדין בישראל.

המצלמה הדיגיטלית נגנבה

בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים פסק פיצוי של יותר מ-3,000 שקל לתום אלסברג, שהמצלמה הדיגיטלית שלו נגנבה ממזוודתו בטיסה מוורשה לנתב"ג. הטיסה בוצעה במטוס של חברת התעופה הפולנית לוט, במסגרת הסכם "קוד שייר" עם אל-על.

בעת ביצוע הבידוק (CHECK-IN) בנמל התעופה בוורשה, חייב פקיד הבידוק מטעם לוט את התובע להיפרד מהמצלמה ולהעבירה למזוודתו, אשר הועברה לתא המטען במטוס, על אף שהתובע התעקש כי מדובר בפריט יקר-ערך, וביקש לקחת אותה עמו לתא הנוסעים. לטענת התובע, הפקיד לא הציע כל רישום מיוחד.

השופט מוריס בן-עטר קבע שפקיד הבידוק היה חייב להודיע לתובע על האפשרות למסור הצהרה מיוחדת על עניינו בהגעת המצלמה ליעדו - בין בצירוף תשלום נוסף, ובין ללא תשלום נוסף.

עוד נקבע, כי בתור שולחת של חברת לוט, אל-על נושאת באחריות למעשיה ולמחדליה של לוט.

בית המשפט קבע כי מעשה או מחדל רשלני אשר בוצע לפני קבלת הכבודה מהנוסע לא יזכה את המוביל בהגבלת האחריות לפי אמנת ורשה. נפסק כי אל-על תשלם לתובע 3,010 שקל בגין המצלמה וכרטיס הזיכרון שנגנבו, בתוספת 87 שקל בגין אגרת משפט ו-500 שקל בגין ביטול זמנו של התובע בכל הקשור והכרוך בתביעה.

מצלמת הווידאו נשברה

האם כאשר המצלמה לא אובדת או נגנבת, אלא "רק" נסדקת או נשברת המצב טוב יותר? כנראה שלא. בני הזוג קנר אשר טסו מאיטליה לישראל נדרשו להעביר את מצלמת הווידאו שלהם - שהוחזקה בתיק יד - למזוודות שנשלחו לבטן המטוס. כאשר שבו לביתם ופרקו את המזוודות, הם גילו כי המצלמה מרוסקת כליל.

ביהמ"ש לתביעות קטנות בנתניה קבע כי אל-על אחראית, ולפיכך תפצה את בני הזוג ב-2,625 שקל. השופט רפי ארניה נתן אמון בגירסת התובע, שלפיה הוא לא נדרש להצהיר על המצלמה, ואף לא ידע שניתן לעשות זאת.

השופט קבע כי יש מקום לקבוע שמחדלהּ של אל-על מלהעמיד את התובע על זכות ההצהרה וזכות התשלום מהווה רשלנות, אשר בגינה היא נושאת באחריות לנזקי התובעים. עם זאת נקבע כי יש לייחס לתובעים אשם תורם בשיעור של 25%, שכן הם בחרו שלא לקרוא את טופס התנאים הכלליים ותקנון הטיסה, שלפיהם חל איסור מוחלט להעלות לקבינה בשדה התעופה בעיר ורונה מכשירי חשמל, למעט טלפון נייד.

פריטים רבים אבדו

נראה שגורלה של הנוסעת רחל עמיאל שפר עליה עוד פחות מגורלם של אלסברג ובני הזוג קנר. ביהמ"ש לתביעות קטנות בנתניה דן בתביעה שהגישה עמיאל בגין אובדנם של פריטים מסוימים מתוך כבודתה במשך טיסת איבריה מישראל לבואנוס-איירס, בירת ארגנטינה, אשר כללה חניית ביניים והחלפת מטוס במדריד, בירת בספרד.

לטענת התובעת, בעת שעמדה לעלות לטיסת ההמשך במדריד, פנה אליה נציג של איבריה, ביקש ממנה להמתין בצד בעת שנוסעים רבים אחרים עלו למטוס, ולבסוף אסר עליה להעלות לתא הנוסעים את מזוודת היד שלה. נציג איבריה נטל מידי התובעת את המזוודה ומסר לה בתמורה תג ידני בדבר הפקדת כבודה. משנמסרה המזוודה לידי התובעת בארגנטינה התברר, כך לדבריה, כי פריטים מסוימים - ובהם מכשיר טלפון ייעודי לחו"ל, מצלמה דיגיטלית, מכשיר הקלטה וסוודר קשמיר - נעלמו, וככל הנראה נגנבו מהמזוודה.

השופט חגי טרסי קבע כי מכוח הוראת סעיף 18 לאמנת ורשה, איבריה אחראית אחריות מלאה לנזק שנגרם לתובעת בשל אובדנם של הפריטים מתוך כבודתה, ואין היא זכאית ליהנות מהגבלת האחריות המעוגנת בסעיף 22(2) לאמנה.

נזקיה של התובעת בשל אובדן המצלמה, מכשיר ההקלטה והסוודר נאמדו ב-1,200 שקל, וסך נזקיה הישירים הועמד על 2,980 שקל. לסכום זה התווסף פיצוי בסך 1,500 שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת לנוכח אובדנם של הפריטים, אשר היו אמורים לשמשהּ בשהייתה בארגנטינה, וכן הוצאות משפט בסך 500 שקל. בסך הכל חויבה איבריה לשלם לתובעת 4,980 שקל.

המזוודות הגיעו באיחור (ואיתן הבגדים לחתונה)

להגיע לחו"ל ולגלות שהמזוודות לא הגיעו זו צרה צרורה. להגיע לחו"ל במיוחד לרגל אירוע, ולגלות שהמזוודות שבהן נארזו הבגדים החגיגיים שנקנו בארץ ונבחרו בקפידה לרגל האירוע המשמח אינן - זה כבר עלול להוביל להתמוטטות עצבים לא קטנה.

לדברי שרי אלמוג, היא הגיעה למילאנו שבאיטליה במיוחד לרגל החתונה של חברתה הטובה שהתקיימה באוגוסט אשתקד. לדברי אלמוג, מזוודותיה - שבהן ארזה ציוד אישי ובגדים לחתונה - לא הגיעו, והן הוחזרו לה רק כעבור 5 ימים. היא טענה שהאירוע גרם לה עוגמת נפש רבה, ותבעה פיצוי בסך 4,000 שקל. אל-על טענה מנגד להגבלת אחריותה בהתאם לכללי אמנת ורשה.

השופטת אנה שניידר מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קיבלה את התביעה באופן חלקי, וקבעה כי מדובר בשתי מזוודות אשר בסופו של דבר הוחזרו לתובעת, ולפיכך סכום של 300 דולר הינו פיצוי הולם בנסיבות העניין.

גם בני הזוג בקשי נסעו לחו"ל לרגל אירוע משפחתי משמח, וגילו כי לא כל המזוודות שלהם הגיעו ליעדן. הם רכשו כרטיסים באל-על לצורך טיסה לטורונטו שבקנדה לחתונת אחיו של התובע, וכשהגיעו התברר להם כי 6 מ-9 המזוודות שלהם לא הגיעו ליעד במועד, אלא רק כמה שעות לאחר הנחיתה. מזוודה אחרת, השביעית, הגיעה ליעד, אך ורק יום לפני חזרתם ארצהּ.

השופט זכריה ימיני מבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה קבע כי אמנם נגרמה לתובעים עוגמת נפש רבה, ואולם יש לקחת בחשבון את העובדה שרוב הציוד הגיע לידי התובעים בסופו של יום. נקבע כי הפיצוי הנאות בנסיבות העניין יהיה 4,000 שקל.

המזוודות הגיעו באיחור של 4 ימים (ועמן התרופות)

אלי וברכה בן-בשט רכשו כרטיסי טיסה מחברת אליטליה, וטסו בנובמבר 2007 למיאמי דרך מילאנו. כשהגיעו לארצות-הברית התברר להם, כי 4 מזוודות שעלו עמם למטוס לא הגיעו. התובעים פנו מיד אל נציגות אליטליה, והובטח להם כי המזוודות יגיעו למחרת. חלף יום ועוד יום - אך המזוודות לא הגיעו. רק כעבור ארבע ימים ממועד הגעתם למיאמי זכו בני הזוג לקבל את כבודתם.

התובעים טענו עוד כי בהיותם זקוקים לתרופות רבות, נטלו עמם בתיק האישי אך את מנת התרופות ליום הראשון, ואת שאר התרופות והאביזרים הרפואיים ארזו במזוודות שעוכבו, ובכך נגרם להם נזק.

אליטליה טענה כי אכן, 4 המזוודות עוכבו ונמסרו לתובעים באיחור, אלא שלטענתה,את הכבודה הזו עיכבו גורמי ביטחון מוסמכים בנמל התעופה של מילאנו, ולה לא הייתה כל אפשרות להתערב בשיקול דעת זה.

כן ביקשה אליטליה להטיל אשם תורם על כתפי התובעים, בכך שנטלו עמם תרופות אך ליום אחד.

השופטת אתי באום-ניקוטרה מבית-המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבעה כי אליטליה לא הצליחה לשכנע אותה, שסיבת העיכוב הייתה בשל שיקוליהם של גורמי ביטחון במילאנו.

כן נקבע, כי אין להטיל על התובעים אשם תורם בשל כך שלא נטלו עמם תרופות ליותר מיום אחד, שכן: "מדובר באיחור בן ארבעה ימים, ואין לדרוש מן הנוסעים לשאת עמם למטוס כל הדרוש להם במשך הנסיעה". נפסק כי אליטליה תפצה את התובעים ב-3,500 שקל.

הגרוע מכל - המזוודה אבדה

לפעמים אובדן פריטים מתוך המזוודה או הגעת הכבודה באיחור יכולים להיראות לא כל-כך נוראיים, לעומת אובדן המזוודה.

בית-המשפט לתביעות קטנות בירושלים חייב את איבריה לפצות נוסע ב-3,745 שקל בגין אובדן מזוודתו. בספטמבר 2006 טס חזי בינה לארצות-הברית דרך מדריד. עם שובו לישראל הסתבר לו כי שתי מזוודותיו לא הגיעו. בינה פנה מיד לנציגי איבריה בשדה התעופה, ודיווח על אי-קבלת המזוודות. בהמשך נשלח לביתו, ולאחר יום נודע לו כי נמצאה רק אחת מהמזוודות.

איבריה ביקשה לדחות את התביעה נגדה על הסף, הואיל ולטענתה התובע לא דיווח על אובדן המזוודה באופן ובמועד הקבועים באמנת ורשה.

השופט אברהם טננבוים מבית-המשפט לתביעות קטנות בירושלים דחה את טענת איבריה, וקבע כי הנזק שנגרם למזוודתו של התובע מצוי באחריותה הבלעדית. נקבע כי התובע ניזוק מאובדן המזוודה, ועל איבריה לפצות אותו ב-2,245 שקל בגין אובדנהּ וכן ב-1,500 שקל בגין הוצאות משפט ועוגמת נפש.

להתראות בחופשה הבאה

אין ספק שהפיצוי שנפסק בגין אובדן המזוודה או העיכוב בהגעתה לא יוכל למחוק בנקל את אי-הנוחות, עוגמת הנפש וביזבוז הזמן היקר בנסיון להשיג ולרכוש חפצים מתאימים חילופיים.

עם זאת, חשוב לדעת כי בתי-המשפט מתייחסים בכובד ראש לתביעות המוגשות נגד חברות התעופה השונות בגין אובדן כבודה או עיכוב בהגעתה,

 ולא ממהרים לפטור אותן מאחריותן, כאשר אלו מנסות לטעון חדשות לבקרים לתחולתו של פטור או להגבלת אחריותן, בהתאם לפרשנות שלהן לאמנת ורשה.

אז אם נכוויתם פעם אחת, ונאלצתם לנפוש ולטייל ללא חפציכם האישיים, לא נותר אלא לקוות ולהתפלל שהפעם הבאה תהיה אחרת, ושהברק לא יכה שנית...

• עו"ד אורנית אבני-גורטלר, ממשרד עוה"ד אלטשולר-ולנר, היא מנהלת התכנים באתר המשפט הישראלי פסק דין
  

• כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.