ניסים מפורסמים

אז איך אתם אוהבים את הנס שלכם? מציל חיים כמו של חנן יובל? מעניק משמעות כמו של עובדיה חממה? מעורר השתאות כמו של פרופ' רפי קרסו? או מתווה דרך כמו של דורית שדה ואורן סמדג'ה? פרויקט על הניסים של ynet, עם הניסים שלהם:

חשמל זורם בכפות ידיו/ חנן יובל

נס, מזל, השתלשלות עניינים - תחליטו אתם. אני רק יודע שהסיפור שיסופר כאן העניק לי יותר יחסי ציבור ופרסום, בזמנו, יותר מכל פרויקט אמנותי, אלבום, מופע או לחן טוב שיצרתי. אני גם יודע שבסופו הרווחתי את חיי.

ב-1971 הייתי חבר בשלישיית "שובבי ציון" עם קובי רכט וקובי אושרת, ויחד - הוזמנו להופיע בערב הפתיחה של "צעדת שלשת הימים" - אירוע שהתרחש באמפיתאטרון טבעי באחד ההרים שליד עפרה. באותם ימים הייתי איש של רוקנ'רול והגיטרה עליה נגנתי הייתה חשמלית (גיבסון - "לס פול"!). הבמה אותה הכשיר צה"ל למופע

היתה ענקית, ומאחר שהכבל החשמלי של מגבר ה"פנדר" שלי היה באורך שלושה מטרים בלבד, חיברו לו מאריך. אלא שהמחברים לא בדקו היטב את החיבורים של הפאזה/ פלוס/ מינוס, וכך יצא שאלמלא במת העץ המבודדת, הייתי מתחשמל בנגיעה הראשונה בגיטרה.

ואולם, הפעולה הראשונה שעושה זמר בבואו לקדמת הבמה היא התאמת גובה המיקרופון לפיו. כך עשיתי, ובנגיעה הראשונה בעמוד שלפני - נסגר מעגל של 220 וולט ואני התחלתי במחול עוויתות של איש מתחשמל. שש או שבע השניות שבהן הייתי מחובר לרשת החשמל המרכזית של יהודה ושומרון נראו לי כסרט אחד ארוך; בתחילתו - התובנה "התחשמלתי", בהמשכו "למה לא מגיעה עזרה", ובסופו, כמו באגדות, "חיי חולפים על פניי, ואני - ברוגע - משלים עם המצב".

הגוף, כנראה, הגיב אחרת ומרוב השתוללות פיזית הותרה רצועת הגיטרה וזו צנחה על הבמה. כך השתחררתי ממחזור החשמל, וכחיה פצועה ומפוחדת נסתי לירכתי הבמה (מאוחר יותר - חזרתי להופיע). ה"נס" הזה אירע מול כעשרת אלפים צופים, מה שנתן לו תוקף אמיתי, והפך לסיפור שחצה את הארץ לאורכה ולרוחבה, אם כי היו שסברו שכל החיזיון הזה היה חלק מההצגה המובטחת. הנס האמיתי הוא זה שזכיתי לעבור כל-כך הרבה שנים בריאות ומוצלחות מאז, ולזכות לספר לכם את הסיפור.

• חנן יובל היה חבר ב"השלושרים", "כיף התקווה הטובה" ו"שובבי ציון". הוא הוציא כמה אלבומי סולו והשתתף בהפקות מוזיקליות רבות. בקרוב ישיק את הפרויקט "הסידור שלי".
  

נס גורר נס/ עובדיה חממה

סיפורנו מתחיל, איך לא, ב"אנא בכח" (הנס הגדול שלי). לפני כחצי שנה נתבקשתי על-ידי כבוד הרב שמואל אליהו לשיר את "אנא בכח" לאביו - כבוד הרב הראשי לשעבר מרדכי אליהו - שאושפז בבית החולים "שערי צדק" בירושלים. השיר, כך קיווה, יסייע להחלמתו.

הגעתי באמצע יוני עם חבריי החב"דניקים גיל עקיביוב וניסים מולגן, ואכן שרנו לרב במיטתו את "אנא בכח", "אל נא רפא נא לה", ועוד. נדמה שהרב התרגש, אך הדבר השפיע לרעה על תחושתו והמוניטור הראה סימני מצוקה. נדרשנו להפסיק ולצאת מהחדר להמשך טיפול ברב. לאחר זמן מה נתבקשנו לחזור, והרבנית - רעיית הרב - ביקשה מאיתנו שיר על ירושלים. לנו עוד אין שיר על ירושלים, אז שרנו את "שבחי ירושלים" ו"למען אחי ורעי", והאווירה התחממה. גיל ביקש לנגן ניגון חב"ד והחל את "ופרצת", ואז ניתן האות: כל המסובים החלו לרקוד, והרב בעצמו התרומם והחל להניף את ידו לשמחה בקצב הניגון. היה זה חזיון מופלא.

למחרת, יום שישי, אושפז אביה של אשתי במצב קריטי, לאחר שלקה באירוע מוחי קשה. אברהם דיין היה מחוסר הכרה ומונשם ולא היה הרבה מה לעשות מלבד להתפלל לנס. כל בני המשפחה התחלקו במשמרות 24 שעות סביב מיטתו. בשבת היתה משמרתי ובאופן ספונטני, ולראשונה בחיי, התחלתי לקרוא "תהלים לשבת". כשהגעתי לפסוק "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" נזכרתי ברבנית שביקשה ממני שיר על ירושלים וחזרתי לפסוקים, הפעם עם ניגון לב שקיבלתי באותו הרגע. חמימות עטפה אותי. ידעתי שקיבלתי שיר במתנה.

אך מה עושים? אינני מלחין בשבת, והניגון עלול להשתכח.כך שרתי בלב כל השבת את המשפטים המופלאים של דוד המלך. למחרת התחלתי במלאכת הקלטת השיר שבער בי, יחד עם ארז לב ארי. כך נולד השיר האחרון שנכתב לאלבום שבדרך "כשהנשמה מאירה"- שניתן לכם כאן להשמעת בכורה.

בינתיים, חמי היקר - בניגוד למצופה, יצא מכלל סכנה והחל לנהל את הקרב האחרון של חייו. הוא החל שיקום והיה נדמה שהוא מתקדם אט-אט. זכינו להיות לצידו עוד כמה חודשים, אך רק כדי להיפרד ממנו כמו שצריך, ולהתרגל לעובדות החיים והמוות. עם הזמן חלה החמרה במצבו עד שבי"ח כסלו, לפני קצת יותר משבוע, ליווינו אותו בדרכו האחרונה לקבורת עולמים. ביום שקמנו מהשבעה, הדלקנו נר ראשון של חנוכה, ואף ציינו את יום הולדתה העברי של עליזה אשתי. אין בכך מקרה, כי אם עורמת התבונה האלהית (ה' רקם) שזכיתי להכיר בה.

אני מבקש להקדיש את השיר לעילוי נשמתו של חמי האהוב, אברהם דיין ז"ל (1931-2008)

• עובדיה חממה הוא מוזיקאי ישראלי שהוציא כבר שישה אלבומי סולו. להיטו הגדול "אנא בכוח" הוביל את הדיסק "שמים וארץ" למעמד של אלבום זהב. בקרוב ייצא אלבומו השביעי.
  

הרב אמר/ פרופ' רפי קרסו

פעם הגיעה אליי אשה מבני ברק שהופנתה על-ידי הרבי מגור. איבחנתי שהיא סובלת מלחץ קשה על שורש כף היד וניוון שרירים. הדבר היחיד שהיה אפשר לעשות הוא ניתוח, וגם אז לא היה הרבה סיכוי להציל את מה שכבר ניזוק. אמרתי לה שאיני יכול לעזור לה, אבל היא התעקשה ואמרה שהרבי אמר שאני יכול. ניסיתי שוב ושוב להסביר לה שאין לי דרך לסייע, אבל היא בשלה.

התקשרתי לרבי וסיפרתי לעוזר שלו את כל הסיפור. העוזר אמר שהרבי אומר שאני אטפל, ואני הסברתי לו שאני לא יכול לקחת אחריות. הרבי לקח את הטלפון ושאל 'אם היא תנותח, אתה יכול לקחת אחריות?'

ועניתי שלא. אז הרבי אמר לי תטפל בה. הוא שאל "כמה זמן היא חיכתה לתור אצלך?". אמרתי לו כחודש. "ואם לא הייתי מטלפן ומבקש שתקדים את תורה, כמה זמן היא היתה מחכה?", הוא הוסיף, ועניתי שקרוב לוודאי שכשנה. אז הוא אמר "טפל בה בחודש אחד, ואם הטיפול לא יצליח אז ננתח".

התחלנו בטיפול. אחרי חודש ניכרו כבר סימנים של החלמה. ואחרי שלושה חודשים היא כבר סרגה מפה ביד שהחלימה. אפשר לקרוא לזה בכל מיני שמות, אבל אני אומר שבמצב שבו לאשה היו ביד חלקים שלא רק ניזוקו אלא מתו, והיא הצליחה להבריא, לחלוטין זה נס. 

• פרופ' רפי קרסו הוא מנהל המחלקה הנוירולוגית ומרפאת הכאב בבית חולים הלל יפה בחדרה. מוסמך בנוירולוגיה וחוקר בתחום תהליכי ההזדקנות ועיכובם.
  

ארבע שנים חייתי בלונדון, וחזרתי לארץ בגיל 30. הייתי זמרת במקצועי, אבל ידעתי שאני לא רוצה לעסוק בזה, כך שלמעשה חזרתי לארץ בלי מקצוע. הדבר היחיד שהיה לי ברור הוא שאני אוהבת בגדים, ושאני רוצה להמשיך לנהוג כפי שעשיתי כשגרתי בלונדון - ולטוס פעם בשנה לפריז לקנות בגדים.

אחרי קצת יותר מחצי שנה בישראל פנתה אליי אשה שלא היה לי מושג מי היא. לא הכרנו. היא אמרה ששמעה מחברות שלי שיש לי טעם טוב, והציעה לי להתחיל למכור אצלי בבית את הבגדים שהיא מעצבת. מכיוון שלא היה לי שום כיוון אחר, והייתי בדיוק אחרי לידה, הלכתי על זה. במשך הזמן גיליתי שכל מיני רעיונות שנתתי לה הצליחו, אז אחרי שנה התחלתי לעשות את הדברים בעצמי.

המפגש המקרי הזה עם אותה אשה הוביל אותי בסופו של דבר למקצוע שמתאים לי ואני אוהבת, ולא פחות חשוב, מקצוע שבמסגרתו אני פשוט מוכרחה לנסוע ארבע פעמים בשנה לפריז.

• דורית שדה היא מעצבת אופנה, בעלת רשת חנויות הנושאות את שמה.
  

מישהו שומר עליי/ אורן סמדג'ה

אפשר לומר שאני אדם הישגי, שמאוד אוהב להצליח ומוכן להשקיע המון כדי להגיע לאן שאני רוצה. בכל תחום, לא רק בספורט. והאמת, שלעולם אני לא יכול לדעת אם אני עושה את הדברים

נכון, לפני שאני מגיע לתוצאה הסופית. פשוט כי יש דברים בחיים שאין לנו עליהם שליטה, שקשה להסביר אותם, שהם כמו ניסים.

חנוכה תמיד מזכיר לי את מה שקרה לי באולימפיאדה ב-1992, שזה מבחינתי, היה כמו נס. אני זוכר, שבמשך כל התחרות הרגשתי שליווה אותי מעין כוח עליון. חשתי שיש מעליי הילה, שאיזו יד מכוונת אותי בכל הקרבות, כמו כוח ששומר עליי ועוזר לי להגיע לאן שהגעתי. השבוע כשצפיתי באחת התוכניות בערוץ הקבלה בלווין דיברו על כך שלפעמים אדם מקבל איזשהו קשר עם הכוח העליון, לזמן קצר, כדי לעורר אותו. אח"כ זה כבר תלוי באדם עד כמה הוא חותר אל הקשר הזה בעצמו, כדי להבין את ה"נס" שכביכול קרה לו. אני מאוד מקווה שאצליח לעשות את זה.

• הג'ודוקא אורן סמדג'ה זכה במדליית ארד באולימפיאדת ברצלונה, 1992. יחד עם יעל ארד, היו לישראלים הראשונים שזכו המדליה אולימפית.
  

קרה לכם נס שאתם רוצים לספר לנו עליו? לחצו כאן