כשל מוסרי בנעלין?
כשמגדירים את הירי בעציר הכפות כהתנהגות שאינה הולמת - מכשירים קרקע להפרת חוק, או שמא מוכיחים כך הסתכלות רחבה על פעילות החיילים בשטח?
מכשירים את הקרקע להתעללות / דן יקיר
מפקד גדוד בצה"ל, סגן אלוף, אוחז בזרועו של עציר פלסטיני כפות. העציר עומד שם, מבלי ניע, עיניו מכוסות בבד. לידם עומד חייל, האוחז בנשקו. החייל יורה בעציר. זוהי התמונה שעולה מהצפייה בסרטון הווידאו שתיעד את המקרה. על פי כתב האישום שהוגש נגד הקצין והחייל, כוונת המג"ד הייתה "רק" להפחיד את העצור כך שיחשוב שעומדים לירות בו. החייל הבין אחרת.
מעשים כאלו הם התעללות בנסיבות מחמירות, עבירה שהעונש עליה הוא עד שבע שנות מאסר. ולמרות זאת, הפרקליט הצבאי הראשי בחר להגיש נגד החייל והמג"ד אישום בעוון "התנהגות בלתי הולמת", אחת העבירות הקלות ביותר בחוק השיפוט הצבאי, שאינה כרוכה אפילו ברישום פלילי.
כתב האישום המוגש לפני ההעמדה לדין מהווה פרשנות משפטית למעשים הנדונים במשפט. בשל כך, הוא צריך להתאים למידת החומרה שלהם. אחר כך נבדקות העדויות והראיות, נשקלות הנסיבות, ורק אז נקבע פסק הדין. העציר שנורה, אשרף אבו רחמה, עתר לבג"ץ יחד עם ארגוני זכויות האדם – האגודה לזכויות האזרח, בצלם, יש דין והוועד נגד עינויים, בדרישה לשנות את כתב האישום כך שיתאים למעשים המפורטים בו, ויבטא את חומרתם.
זמן מה לפני חשיפת הסרטון מנעלין, התפוצצה פרשה אחרת בצה"ל: תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, מפקד אוגדה מוערך, נתן לבנו בן ה-14 לנהוג בטרקטורון צה"לי, ולאחר שזה ביצע תאונה, ניסה לטייח את פרטי המקרה. כתב האישום נגד תמיר כלל שורה של עבירות, כשעבירת ה"התנהגות שאינה הולמת" היא רק האחרונה שבהן. אם יורשע, קידומו בדרגה של תמיר בשנים הקרובות צפוי להיעצר. הפרקליט הצבאי הראשי החליט לנקוט בצעדים מחמירים, שיפגעו באפשרויות קידומו של המפקד המהולל, ויעבירו לחיילים ולקצינים בצבא מסר ברור: ערכי הצבא אינם מתירים מעשים כאלו, ומי שעבר על החוק, בכיר ככל שיהיה, ישלם את המחיר.
ירי בעציר כפות שעיניו מכוסות והתעללות באסיר תוך שימוש בנשק, הן כנראה עבירות חמורות הרבה פחות בעיני מערכת המשפט הצה"לית. המג"ד מנעלין הועבר לתפקיד בכיר אחר, באותה דרגה. במקביל, הודיע הרמטכ"ל כי אינו פוסל את האפשרות שבעתיד הוא ישוב לתפקידים פיקודיים. מי יודע, אולי הוא עוד יפקד על חיילים באותה גזרה, בדרגה גבוהה יותר. הנימוק לכתב האישום המקל שהוגש נגד החייל, הוא שזה טעה לחשוב שקיבל פקודה לירות ופעל על פיה, כאילו שלמושג "פקודה בלתי חוקית בעליל", שחובה לסרב לה, אין כל משמעות.
כאשר הפרקליט הצבאי הראשי מחליט שהמעשים החמורים שלכאורה נעשו הם בסך הכל "התנהגות שאינה הולמת", כאשר הרמטכ"ל מצהיר שהאירוע לא יפגע בהכרח בקידומו של הקצין בעתיד, וכאשר אלופים בצה"ל נזעקים להגן על המג"ד ולטעון בבג"ץ שהכשל הוא רק כשל פיקודי, המסר הציבורי לקצינים, לחיילים ולחברה הישראלית אינו מסר של שמירת החוק, ערכי המוסר והחיים, אלא להיפך. מסר של זילות בחיי אדם. מסר כזה רק מכשיר את הקרקע לעוד מעשי התעללות של חיילים בשטחים ועוד פגיעות מיותרות בגוף, בנפש וברכוש.
עו"ד דן יקיר הוא היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, ומייצג עם עו"ד לימור יהודה את אשרף אבו רחמה וארגוני זכויות האדם שעתרו לשינוי כתב האישום נגד המג"ד והחייל.
מוציאים דברים מהקשרם / עדי מינץ
כשמביטים על תצלום הווידאו שבו נראה החייל בנעלין יורה בעצור כפות, מזדעזעים.
כשמסתכלים בסרט שבו נראה מתנחל יורה בפלסטינים חסרי ישע בחברון, רותחים מכעס.
כשרואים את תצלומי התקריב של מוחמד א-דורה בצומת נצרים כשאביו מנסה להגן על חייו נכמר הלב.
המשותף לכל הסרטים הללו הוא שהם לא כל הסיפור. עורכי הסרטים לא מראים לנו מה התרחש באזור האמור לפני הארוע המצולם ולאחריו. הם גם לא מספקים את כל ההקשר שבתוכו היה האירוע.
זה זמן רב שהפלסטינים הבינו ששדה הקרב האמיתי הוא התקשורת. כל מפגין מצטייד היום באבן ביד אחת ומצלמה ביד השניה. תפקידם של העורכים הוא לחתוך, לקצץ, לערוך ולהגיש את הקליפ המרשיע לדעת הקהל.
כך שימש הקליפ הידוע על מוחמד א-דורה, שהיום ידוע לכל שנערך ובוים באופן שקרי, ככלי הכפשה מרכזי של ישראל במהלך האינתיפאדה. כך משמש היום הקליפ של המג"ד בנעלין ככלי להכפשה של צה"ל, וכך משמש סרטון הירי בחברון ככלי נפלא להכפשת מתנחלים. אף אחד אינו מבחין שהם ירו על מנת להגן על חייהם.
נוכח כל אלה, יש לקוות שיש מי שנערך בצה"ל, במשרד החוץ ובלשכת העיתונות הממשלתית לקראת הפעולה הקרבה בעזה, ל"מלחמת הווידאו" שעד כה יצאה ממנה ישראל כשידה על התחתונה.
אבהיר ואומר מיד: מעשיהם של המג"ד והחייל היו חמורים, ובשום אופן אסור לקבל התעללות בפלסטינים או באסירים. אבל בסרטון שהוגש לא ראינו את ההקשר שבו נעשו המעשים הללו. צפינו בכל רשתות הטלוויזיה רק בירי ובנפילתו של המפגין, חוזרים על עצמם שלוש עד חמש פעמים, על מנת לחזק את הרושם אצל הצופה אודות ההתנהגות "הברברית" של חיילי צה"ל בשטחים "הכבושים".
לא ראינו שהמג"ד המופקד על האזור, אחראי גם לשלום חייליו ולשלום תושבי ישראל החיים באזור. לא ראינו את הפגיעות בחייליו שאירעו לפני ותוך כדי האירוע.
האירועים האלימים בנעלין מתרחשים במרחק חמש דקות נסיעה ממודיעין. חיילי צה"ל נמצאים שם על מנת לאפשר לתושבי מודיעין לנהל בשקט את חייהם.
לשמחתי, גם הפרקליטות הצבאית וגם המערכת הצבאית, שבדרך כלל רועדים כעלה נידף אל מול שופטות בג"ץ, הסתכלו הפעם על התמונה הכוללת.
והתמונה הכוללת היא זו שבה מגיעים בכל שבוע אנשי השמאל הקיצוני, אנרכיסטים ופלסטינים להפגנות אלימות הכוללות פגיעה חמורה בחיילי צה"ל. הפגנות בהן מיידים מטחי אבנים וההשתוללות היא בלתי מרוסנת. מדינת ישראל התרגלה לתופעה ומקבלת אותה כמובן מאליו.
התקשורת מתייחסת ב"הבנה" למעשים אלו כיוון שמיידי האבנים אינם מתנחלים. רק מדי פעם שומעים דיווח לאקוני בחדשות על חיילים שנפצעו מיידויי האבנים הללו. גם כתבי החדשות שנשלחים לסקר את האירועים באים בדרך כלל מאותו צד, וכך צה"ל מוצא עצמו נאבק בהשתוללות השמאל הקיצוני מצד אחד, ובתקשורת המגנה אותו מצד שני.
טוב עשתה הפרקליטות הצבאית שבחנה במקרה נעלין מה הביא את המג"ד לתגובה כמו שלו. מדוע מצא עצמו קצין מוכשר נאלץ לאיים על עציר ולהוציא ממנו מידע שהיה חשוב על מנת להגן על חיילי צה"ל.
טוב תעשה הפרקליטות אם תחדד את הנהלים ותיתן כלים ראויים אחרים לחקירת עצורים בשטח, שלא יהיו כרוכים במעשים לא ראויים מהסוג הזה. וטוב תעשה התקשורת אם תדרוש מכל מי שמפיץ סרטוני הסתה נגד צה"ל ומדינת ישראל את החומר הגולמי כולו לפני פרסום סרטון המצביע על "הרשעות" חיילים.
עדי מינץ, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר