חדשני, בוגר, מרתק: שבוע האופנה בלונדון

ברברי שידרו את התצוגה בתלת מימד, כריסטופר קיין המשיך לרגש, אשיש המציא את הניינטיז עם פאייטים, ויש גם לא מעט צועניות. רויטל מדר מסכמת שבוע אופנה עמוס ומעניין

רויטל מדרפורסם: 01.03.10 , 14:46

קשה להחליט מהיכן צריך להתחיל ולדבר על שבוע האופנה שהסתיים זה מכבר בלונדון. השבוע האנגלי, שמגיע היישר אחרי עמיתו הניו יורקי, היה תמיד השבוע הצבעוני ביותר מבין הרביעייה ששולטת בכיפה, אך גם הפחות רלוונטי עבור הקניינים. בעונה שעברה השתנה המצב. חגיגות 25 השנים לאירוע השיבו לחיקו שמות גדולים כמו ברברי ומתיו וויליאמסון. העונה, ככל הנראה, נמשכת המגמה הזו, ואין חיובי מכך. לא רק שהמעצבים שהשתתפו בעונה הקודמת נשארו לעונה הזו, אלא שניתן לראות כי השבוע הלונדוני הולך ומבסס את מעמדו מחדש. החדשנות שאפיינה אותו כבר לא בוסרית, אלא בוגרת יותר. זוהי חדשנות שמושכת את העין והופכת את החדש למושך ומעניין, ולא רק למפתיע.

השינוי הבולט הגיע מכיוונו של כוכב הרגע, הלא הוא כריסטופר ביילי לברברי. העונה, בעודו רוכב על ההצלחה של קולקציית האביב הנחשקת שלו, החליט ביילי לא להסתפק בשידור התצוגה בשידור ישיר באינטרנט. הוא הגדיל לעשות ושידר אותה בכמה מוקדים בטכנולוגיית תלת מימד, כך שתחושת השורה הראשונה תהיה מוחשית ככל שהיא יכולה להיות. אם לא די בכך, הרי שביילי הציע את הפריטים שנראו על המסלול למכירה מייד עם תום התצוגה. במשך שלושה ימים יכלו המעריצים לרכוש ממש מבעוד מועד את מה שחשקו. התשוקה, ככל הנראה, מעולם לא באה על סיפוקה במהירות רבה יותר מאשר בתצוגה של ברברי.

מראה קל לעיכול. כריסטופר ביילי לברברי (צילום: רויטרס)

על המסלול, אגב, הציג ביילי עשרות גרסאות למעיל הטייסים. מה שהתחיל כבר בתצוגת הגברים שהציג במילאנו, עם רוח צבאית שהייתה כרוכה בעיקר בצווארוני ענק, זלג גם לקולקציית הנשים, אם כי בהצלחה פחותה. ההבדלים נגעו בעיקר לכך שהקולקציה הגברית הייתה שלמה, ואילו הנשית נראתה כמו המשך לא גמור שלה (ויעידו על כך הדוגמנים הגבריים שעלו מידי פעם על המסלול). על שלושה מוטיבים בנה ביילי את האישה שלו לעונה: מעיל טייסים, מגפיים שמסתיימים בירך, ותחרה. בתוצאה הסופית, ניכר שביילי לא הסתכן יותר מידי ויצר מראה קל לעיכול. אין ספק שהקולקציה הזו תימכר היטב – ולמעשה, כאמור, כבר נמכרה – אבל עדיין נעדרה ממנה הרוח שלה למדנו לצפות כשהשמות "ביילי" ו"ברברי" עולים יחד לאוויר.

כוכב אנגלי נוסף הוא המעצב כריסטופר קיין, שבעונה הקודמת עיצב שמלות פסטליות ועדינות שהיו עשויות משילובי בד טרטן עם שיפון פרחוני. העונה פתח קיין את התצוגה עם חולצת תחרה צמודה ושחורה בעלת צווארון פרחוני. המראה החד גוני הזה בישר על הבאות. רקמות פרחים ליוו מחצית מהפריטים בתצוגה, אבל לא יצרו את הקונוטציה הרומנטית המקובלת. הפרחים של קיין, חיים עד כמה שהיו, שולבו בפריטים מעור שחור, שהפכו את הפן הרומנטי על פיו. אמנם לא הייתה בקולקציה הקדרות המצופה מהמעצב, אבל נעדרו ממנה גם תחושות של טבע הרמוני או רגוע. זאת במיוחד בדגמים מרובי תיפורים, שחתכו את רקמות הפרחים ומנעו מהן להתחבר לכדי תמונה שלמה. בחצי השני של הקולקציה קיין המשיך באותו הקו, אלא שכאן הוחלפו רקמות הפרחים הגדולות ברקמות אבנים קטנות יותר.

פרחים ללא הרמוניה. כריסטופר קיין (צילום: AP)

מעצב נוסף ששווה לציין הוא מייקל הרץ למותג Aquascutum. הרץ טען שמקור ההשראה שלו, והדמות הנשית שהוא יצר, הייתה של אשת סגן. סיפור המסגרת הזה שירת היטב את החיבה של הרץ לשמלות מקסי שמלטפות את הרצפה, ומייצרות צדודית צרה וישרה. הפעם, כשכל הקולקציה נשקה לאורך הזה, והמותן התייצבה בעמדה גבוהה גם כן, בעזרת ז'קטים קטנים וצמודים, נתן הרץ במה לראיית העולם שלו, מבלי לפזול לצדדים. מה שהיה יכול להצטייר כצעד מסוכן, נראה כמו הצעד הנכון שבזכותו התבדלו הרץ ו-Aquascutum מיתר הקולקציות.

גם אשיש חובב הפאייטים לא ויתר על כתב היד האישי שלו, ואף הצליח להמציא את עצמו ואת הפאייט מחדש. אחרי חורף עמוס נוצצים, מפנה כעת עולם האופנה את גבו לבלינג-בלינג הזול, ומעדיף חומרים עמידים ומסורתיים יותר, כמו הזהב שנראה בכל פינה. בתוך כך בחר אשיש בהשראה בדמותה של נערה צוענית שראה ברחוב, שיכלל את מלאכת הפאייטים שלו, ושילב אותם בסוודרים ובגזרות גדולות ולא זוהרות במיוחד. המעצב, שפריטיו דורשים תמיד מבט מקרוב, יצר העונה מראה כמעט יומיומי. הדגימה זאת היטב חולצת פלנל משובצת ללא פלנל, מחופה כולה בפאייטים. שנות התשעים מעולם לא היו זוהרות יותר.

המציא מחדש את הפאייטים. אשיש (צילום: Gettyimages Imagebank)

שינוי בולט בהלך הרוח הגיע גם מצדה של אקנה. מי שידועה בסגנון הרחוב הנקי שלה, שמאפיין את התעשייה הסקנדינבית, נשטפה בלוק ששואב את מקורותיו מסרטים מצוירים. המראה הכללי הפך לאבסטרקטי יותר, והדוגמניות עוטרו בעיגול במרכז המצח. מבט מפורט בקולקציה העלה פריטים נחשקים שמשתלבים בכל זאת ברוח הקרירה והנכונה של המותג. בלטו במיוחד זוג מכנסיים רחבים ונינוחים שנהיים צרים יותר באזור השוק הקדמי בעזרת רוכסן, והסטיילינג שהעמיס צמידים רחבים על ידיהן של הדוגמניות.

סרט דוקומנטרי על צוענים משך את עיניהם של אד מידהאם ובן קירשוף, ומשך את צמד המעצבים לעבר מקורות הצוענים, מספרד ועד הודו. הקולקציה הצבעונית שהציגו הלכה על הקו הדק שבין בגד לתחפושת. הסטיילינג משך לעבר הדימוי המוכר של הצוענייה, על מראה השכבות הצבעוני שלה ועל מראה הכלה הייחודי. בלט במיוחד ז'קט עור צבוע בהדפסי פרחים כחולים, שליווה שמלה דמוית-כלה בלבן.

חלום צועני. אד מידהאם ובן קירשוף (צילום: AP)

המעצב ג'ונתן סונדרס הציג קז'ואל מעניין. עוד לפני שנפנה לבגדים, בלטו הנעליים שלו, שמרי פופינס והאסופית היו רבות עליהן, ושככל הנראה יהפכו להיסטריה החדשה, כמו המגפונים של קלואה. מעבר לכך הייתה הקולקציה חיוורת למדי, עם

הדפסים רכים ועדינים של פרחים, ותוך שימוש בבד רשת אפור-כחול שהצליח להוציא את הניקיון הזה לרחוב, מבלי להתלכלך או להיות בוהק מדי. האפיל הצבאי נכח בתרגום מובהק יותר של מראה שימושי, אבל המעצב לא נמנע גם מהצגת הצד הרך של המגמה הזו. כמו כן, הבחירה באפור-כחול הפכה את הקולקציה הבהירה למעשית יותר עבור האירופאים, שנוהגים ללבוש הרבה שחור בחורף. לצד המראה הצנוע הזה, הפתיע הקז'ואל של קלמנטס ריביירו ביכולתו לשלב אבנים נוצצות, על סף הנובורישיות, מבלי לשדר התאמצות יתר. סממנים של יוקרה עתיקת יומין נכחו בעבודת החייטות הגבוהה כמו גם בשיבוצי האבנים, אבל במקום שאלה יהפכו את המראה הכללי לכבד יותר, הם זכו לטשטש את הקו המטושטש גם כך בין האופנה המוכנה ללבישה לבין האופנת העלית.

חייטות גבוהה הציגו גם ב-Erdem, שכאילו חשפו את התמהיל הנכון של האנגליות. רבות מהשמלות שאבו את גזרותיהן משנות ה-60 העליזות, חשפו בעיקר את הרגליים והציעו צווארון עגול וסגור. לגזרות אלה נוספו ההדפסים המרהיבים, שעצרו את המבט, והפכו את כל התצוגה לסוג של כוס תה מפתיעה. ארדם הציג קוקטיות נכונה ורגועה, שיש לה פינות אדג'יות שלא פוגעות במעמדה, אלא רק הופכות אותה למעניינת יותר. הוסיף לכך מקום התצוגה, שבמרכזו עמד גרם מדרגות גבוה שממנו באו וירדו הדוגמניות והדגמים.