דטרויט, עיר תעשייתית עם עתיד חקלאי?

דטרויט, העיר שהפכה לענקית תעשייתית במהלך המאה ה-20, עוברת כעת תוכנית חידוש רדיקלית שקוראת להפיכת שטחים נרחבים, שבשנים האחרונות הפכו לתילי הריסות מעלי חלודה בפאתי העיר, לשדות ושטחי חקלאות; כפי שהיו לפני מהפכת תעשיית הרכב בתחילת המאה הקודמת.

העיר, שעובדת על תכנית בקנה מידה שמעולם לא נוסה לפני כן בארה"ב, תהרוס בתים בכמה מהחלקים הנטושים ביותר של דטרויט ותפנה את התושבים שעוד נותרו בהם לשכונות חזקות יותר. בערך רבע מ-360 הקילומטרים הרבועים של העיר צפויים להפוך משטח אורבאני לשטח חצי כפרי.

• זה רשמי: הטנדר האמריקני גוסס
  
  

קרוב למרכז העיר, עצי פרי וחוות חקלאיות שיגדלו ירקות יחליפו את הנוף המפחיד של בניינים נטושים וחניוני ענק ריקים, והשכונות השורדות במקום בו נולדה תעשיית הרכב, יהפכו לכיסי מגורים בין מרחבים ירוקים. הגורמים הרשמיים בעיר העלו את התכנית לראשונה כבר בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כשמצבה של דטרויט החל להתדרדר. אבל כעת, עם המיתון הנוכחי שדרדר את העיר עמוק יותר אל תוך המשבר, ההחלטה כיצד להתקדם הלאה הגיעה.

"פאר העבר לא יחזור"

דייב בינג, ראש העיר שנכנס לתפקידו בשנה שעברה, צפוי לחשוף פרטים מהתכנית בנאומו לתושבי העיר בהמשך החודש. "דברים שלא הועלו על הדעת הופכים עכשיו לבאים בחשבון", אומר ג'יימס היואז, דיקן בית הספר לתכנון ולמדיניות ציבורית באוניברסיטת רטגרס, שהוא אחד מהמומחים לתכנון אורבאני שצופים בניסיון החדש בעניין רב. "יש כעת הבנה שפאר העבר לא יחזור עוד לעולם. ישנם אנשים שכנראה לא מקבלים את זה, אבל זו המציאות".

ההשלכות של מה שמתרחש נחשפות ברחבי העיר. "אנשים מפחדים", אומרת דבורה יונגר, לשעבר מנכ"לית קבוצה שנקראת 'איגוד התמיכה של היוזמות המקומיות בדטרויט' שפועל להחיות מחדש חמישה מאזורי העיר. "כשאתה קורא ששכונות עלולות לא להתקיים יותר, זה מעלה פחדים". ולמרות שהרצון לצמצם את שטח העיר קיים, הדרך לעשות זאת עדיין לא ברורה ומלאה בעיות.

החלטות טעונות מבחינה פוליטית חייבות להתקבל, בנוגע לאיזה שכונות צריכות להיהרס ואיזה שכונות לשקם. מאות מיליוני דולרים פדראליים ידרשו כדי לרכוש את האדמה, להקים בנייני מגורים חדשים ולמקם מחדש את הדיירים, מאחר ולעיר עצמה אין את המשאבים לעשות זאת ללא עזרה. לא ידוע עדיין כמה אנשים בעיר, שרוב תושביה שחורים עובדי צווארון כחול (עובדים מקצועיים), צפויים להתפנות, אבל כנראה שמדובר באלפים, שחלקם אולי לא יעזבו ברצון.

גר לבד ברחוב - וטוב לו

"אני אוהב את הדברים כמו שהם", אומר דיוויד הרדין בן 60, שהבונגלו שלו הוא אחד משלושת הבתים המאוכלסים בבלוק שלם של בניינים ריקים בצמוד לשדה התעופה של העיר. הוא גר במקום משנת 1976, אז כל בית ברחוב היה מאוכלס, והוא אומר כי הוא נהנה מהשקט והשלווה.

במהלך רובה של המאה ה-20, דטרויט היוותה 'תחנת כוח תעשייתית' – היא הייתה העיר שהעלתה את המדינה כולה על גלגלים. עובדי מפעלים חיו בשכונות של בתים פשוטים בני שתי קומות והלכו לעבודה ברגל. אבל אז החלו המפעלים להיסגר בזה אחר זה. המהומות של 1967 האיצו את ההגירה ההמונית של לבנים אל הפרברים, ואחריהם יצאו שחורים ממעמד הביניים.

כעת, עיר שאכלסה כמעט 2 מיליון תושבים בשנות ה-50 של המאה הקודמת הצטמצמה לקצת פחות ממיליון תושבים. בבלוקים מסוימים, נותרו רק בית או שניים מאוכלסים, מוקפים בחלקות מלאות זבל ובתים נטושים שעלו באש, ומהבניינים נעקר ונתלש כל מה שהיה בעל ערך. על פי הערכה נוכחית, בדטרויט 33,500 בתים ריקים ו-91 אלף חלקות מגורים ריקות.

ראש העיר שעומד מול גרעון של 300 מיליון דולר ובסיס גביית מס הולך ומתדלדל, טוען שהעיר לא יכולה להמשיך לשלם עבור סיורים משטרתיים, שירותי כיבוי אש ושירותים נוספים, עבור כל האיזורים. התכנית הנוכחית תהרוס כ-10 אלפים בתים ובניינים ריקים במשך שלוש שנים ותזרים השקעות חדשות לשכונות מגורים מאוכלסות. בשכונות שיפונו, העיר תציע לתושבים להתפנות לשכונות אחרות או תקנה מהם את הבתים. העירייה גם יכולה להשתמש בעיקולי מס להחרמות של נכסים נטושים והטלת קנסות על אלה שיסרבו להתפנות, כמו שעיריות רבות פועלות כיום כשהן מבקשות לפנות תושבים מאזורים בהם מתוכננים לעבור כבישים מהירים.

"מתכון לאסון"?

מגי דה-סנטיס, חברת ועד מנהל של ארגון הסינגור הקהילתי לפיתוח דטרויט אומרת שהיא חוששת כי הריסת שכונות בלי חלופות תכנוניות מוכנות היא "מתכון לאסון", שיזמין פשע והשלכת פסולת בלתי חוקית. הקבוצה שלה הציעה להפוך את האזורים לשכונות בסגנון שכונות הפרברים ופארקים ציבוריים.

למרות הביקורת, עבור רבים, תכניתו של בינד מציעה דרך מוצא מהעוני והבדידות. ווילי מיאה פיקנס מתגוררת בביתה בפאתי צידה המזרחי של העיר מאז 1960 והייתה עדה לעזיבת החברים והשכנים לאורך השנים. ביתה הוא היחידי שנותר עומד בצד של הרחוב בו היא גרה. "הם יכולים לקנות אותו היום. בכל יום" אומרת פיקנס בת ה-87, כשהיא מכוונת את דבריה לאנשי העירייה, "אני אקח כל מה שייתנו לי עבור הבית. כי אני רוצה לעזוב".

דייב בינג כבר החל במלאכת השידול הנדרשת עבור התכנית בוושינגטון, ובינואר דטרויט קיבלה 40.8 מיליון דולר לעבודות חידוש. ועדת הדיור של העיר, הממומנת על ידי הממשל תומכת בתכניתו של בינג. "נדרשת פה שותפות אמיתית, כי אנחנו לא רוצים להשקיע בשכונה שהעיר לא הולכת להשקיע בה", מסביר יוג'ין ג'ונס, מנכ"ל הוועדה.

לא ידוע עדיין גם מי צפוי לקבל את האדמה שתתפנה, אבל עם סיכויים נמוכים מאוד למשוך פרויקטים תעשייתיים, המתכננים בוחנים שימושים חקלאיים לקרקע. העיר גם יכולה להציע שטחים גדולים למכירה או השכרה, או להפוך חלקים קטנים יותר לשימושם של ארגונים קהילתיים.