סיפורים מג'ונגל העבודה: כשלבוס יש פיתרון

הייתי כלכלן והיום אני קופירייטר. יש לי קורות חיים בעובי של ספר טלפונים. התגלגלתי בין עבודות שונות, פגשתי טיפוסים משונים וצברתי סיפורים משעשעים. אני אחלוק אותם כאן עמכם כדי שתעלו חיוך על פניכם. אם זו לא הייתה הקריירה שלי, גם אני הייתי צוחק - פרק שלישי בסדרה.

• רוצים להתקדם? קיראו בערוץ קריירה
• פרק שני בסדרה: היום הראשון במשרד
• פרק ראשון בסדרה: אחים לקיצוץ
  

תשע בבוקר. המנכ"ל מסתובב עצבני במסדרונות השוממים. הוא נתקל בי ובעוד חבר שהשכים קום. "מה זה צריך להיות?! לא, תגידו לי, מה זה צריך להיות?!" אני מריץ בראש את כל הפאשלות שאולי עשיתי ב-24 שעות האחרונות, בודק את מצב התגלחת, מסתכל על מסך המחשב אם מתארחת שם אורחת לא רצויה, אבל כלום, הכל תקין.

"מה זה צריך להיות?! איפה כולם? כל אחד מגיע מתי שמתחשק לו?!", הוא ספק שואל ספק צועק. אנחנו מנסים להצטדק בשביל אלו שאינם "אולי היו פקקים, שמעתי שמשאית התהפכה בכביש החוף, עבדנו אתמול עד מאוחר, הם בטח פה למטה מחפשים חניה..."

ההסברים שלנו רק מחממים אותו עוד יותר. "זה לא מעניין אותי" הוא חותך אותנו ומוסיף "אתם יודעים מה הבעיה שלכם? האטיטיוד שלכם, הגישה לעבודה, הכל מתחיל בלהגיע בזמן!". "אבל..." אנחנו ממלמלים "אנחנו אלו שכן הגיעו בזמן..." מאוחר מידי. המנכ"ל מתרחק מאתנו, אנחנו נותרים נזופים מאחור והוא, כנראה שהשטיפה עשתה לו רק טוב - כעת מגיעים כל המאחרים ומוצאים אותו במצב רוח מרומם, תוך שהוא מחלק להם "בוקר טוב" מתובל בצ'אפחות ידידותיות.

אל דאגה - השיפור במצב הרוח של ידידנו היה זמני בלבד. שעתיים מאוחר יותר מתברר לו ששוב לא זכינו במכרז גדול. הוא מכנס אותנו לשיחת מוטיבציה דחופה בחדר הישיבות. "חברים, המצב הזה לא יכול להימשך, אנחנו חייבים לברר למה שוב לא זכינו במכרז. אולי הפתרונות שלנו לא היו מספיק יצירתיים?"

בלי אצבעות מאשימות?

מנהל הקריאייטיב מחכך בגרונו "אבל... הרי אתה פסלת כמה כיוונים שנראו לך יצירתיים מידי". המנכ"ל בולע את רוקו ומנסה "כנראה שהמצגת לא היתה חזקה מספיק?". כאן מופתע מנהל האסטרטגיה "אתה התלהבת ממנה והראית אותה בגאווה לכל מי שרצה או לא, עכשיו היא פתאום לא חזקה?!".

המנכ"ל מהנהן בראשו "כנראה שהמחירים שנתנו לא היו אטרקטיביים מספיק". העוזרת ממלמלת בצד ש"אתה הכתבת לי את המחירים למכרז". הוא עוצר לרגע. נראה שהוא משקיע מאמץ רב בהורדת לחץ הדם שלו."חברים" הוא אומר בקול שקט "עם התירוצים והסברים והאשמות הדדיות לא נגיע לשום מקום, אנחנו פשוט חייבים להתאמץ יותר!".

"רעיונות משוגעים יותר?" שואל אחד הקולגות. "מחירים אטרקטיביים יותר?" שואלת אחרת. "לא יודע" אומר המנכ"ל "מה שאני יודע זה שאנחנו צריכים להתאמץ יותר.

ניכר על פניו שהוא מתאמץ לחשוב כיצד למנוע כשלונות עתידיים, ואז הופיע חיוך על פניו כתוצאה מהארה כלשהי. כולנו ממתינים למוצא פיו; הוא קם ואומר בקול רם: "ממחר אנחנו מתחילים את יום העבודה בשעה 7 וחצי בבוקר".