"איך אין לך קונדום? אתה לא נמשך אליי?"
כשהייתי "שובב" בנות נפרדו ממני כיוון שלא סיפקתי מספיק אהבה, או לא נתתי הרגשה של ביחד. עכשיו, כשאני כביכול למוד ניסיון, אני מקבל את ההרגשה שעולם הבנות השתנה, ודווקא כשאני מחפש אהבה רצינית, הן הפכו לשובבות
בעיה אחת שנוצרה מאז שחזרתי היא שהגישה שלי השתנתה ונוצר קונפליקט ביני לבין עצמי. הייתי רגיל לבלות בלי לעשות חשבון יותר מדי, לא מתקשר אחרי לילה של סקס, מזגזג בין אחת לשנייה, לא חושב פעמיים, מאמין שעדיף בוקר אחד של מבוכה מלילה אחד של בדידות.
האמת שהיה לי כיף לשנות את האווירה להכיר בנות אחרות כל פעם, לגוון. אבל בשלב מסוים הבנתי שזה מספיק לי, וכעת, בארץ היפה שלנו, אני רוצה מישהי אחת לאהוב אותה!
אני מרגיש מה שבטח המון אחרים מרגישים, חוק מרפי קטן כזה שאומר שכשיש לך חברה פתאום כל הבנות בבר מסתכלות עליך ורוצות לחטוף אותך לחפוז בשירותים, אבל כשאתה רווק נראה לך פתאום שכל הבנות האלה לא זורקות מבט לכיוונך.
אז מצד אחד אני מאמין ורוצה למצוא את האחת שלי שאיתה אמשיך הלאה, ומצד שני אני נתקל במצבים שבחורה אומרת לי "אני איתך רק בגלל משיכה מינית". הלו, בנות, איפה הכבוד שאתן רוצות כל הזמן? איפה הפרחים שנשלח אליכן, איפה המכתבים שאתן רוצות, המילה הטובה, החיבוק, הנשיקה? פשוט מוסר כפול, מה שקורה כאן.
הכרתי מישהי מאוד נחמדה, לצורך העניין נקרא לה דניאל. הרושם הראשוני היה טוב, משכילה, אינטליגנטית, נראית טוב. חיזרתי, שלחתי מכתב, הזמנתי לסרט, לקחתי לחוף הים. אתם יודעים, כל הדברים שגבר אמור לעשות. בערב שבת אחד כשהזמינה אותי לביתה אפילו בישלתי ארוחת ערב מושקעת עם ורד וכוס יין.
אחרי קצת אלכוהול וראש טוב היא חטפה אותי לחדר ורצתה ש"נעשה משהו מעניין". לא היה ברשותי אמצעי מניעה, והיא, לתדהמתי, חטפה שיגעון. "איך אין לך, אתה משוגע? מה חשבת שיקרה? אתה לא נמשך אליי?" וכו'.
האמת? הייתי בהלם. חוויתי דברים מסוג כזה בעבר ונהניתי, אבל עכשיו מספיק, לא רוצה עוד! רציתי שתגיד תודה שתעריך שתפרגן על ארוחת הערב שהשקעתי והכנתי עבורה, אבל נדמה היה שזה עבר כאילו כלום, וכל מטרת הערב מבחינתה היה הסקס.
יום אחרי זה כבר נגמר. הודעתי לה שלא קיבלתי ממנה אנרגיות חיוביות לגבינו. אז אני יושב בפאב השכונתי עם חבריי ומקבל תגובות של: "מה אכפת לך, היית זורם" וגם כאלה שמבינים אותי ואומרים "עזוב, היא לא מעריכה, היא לא שווה את זה". אז וואלה, מה קורה כאן?
טוב, נאמר שזה היה מקרה אחד יוצא מן הכלל, הרי רוב הבנות בטוח לא עם גישה כזאת. אמרתי לעצמי והמשכתי באופטימיות. את מריאן הכרתי כשטיילתי בחוף הצוק בתל אביב יחד עם כלבי ארמאני, הנאמן היחיד שעוד נותר. בחורה נבונה, עורכת דין, אחת כזאת שלאחר מספר שיחות איתה חשבתי לעצמי סוף סוף הנה זה מגיע.
.
שוב צ'ייסרים עפים להם בשולחן, ואני מתחיל לראות קולות ולשמוע צבעים. נהנים, צוחקים, מסיימים את הערב אצלי בדירה ומשתוללים כל הלילה. בוקר מגיע, אני פותח עיניים, מריאן מתלבשת.
"היי יפהפיה, לאן את הולכת כל כך מוקדם?" אני שואל.
"אני זזה לעבודה".
"חבל, חשבתי להכין לך ארוחת בוקר מפנקת, אבל פעם אחרת".
"אתה לא נראה לי בחור של לקוחות חוזרים"
"אממ, לא נראה לי שתהיה פעם אחרת, אתה לא נראה לי בחור של לקוחות חוזרים", אמרה.
מה, למה, איך, מה המסקנה הזאת? לא היה לי זמן אפילו להגיב לאמירה המוזרה שלה, היא פשוט לקחה את התיק ויצאה.
שישי, אני בפאב עם החברים, שותים גינס-מרפיס-טובורג וכאלה. צריך לארגן כסא נוסף. "סליחה גברתי, את יכולה לזוז כסא אחד לפנות לנו קצת מקום?" אמרתי.
"בטח, אין שום בעיה", אמרה הבחורה.
אז התיישבנו שם על יד הבנות ונוצר קשר עין. לאחר כמה דקות אני מקבל מפית מאותה בחורה. "מה אני אמור לעשות עם זה?" שאלתי.
"תקרא", ענתה לי.
"נראה לך שאתה מפנה אליי את הגב?" היה כתוב שם, בתוספת שם ומספר טלפון.
נחמד דרך מקורית. התחלנו לדבר, יצרנו קשר, נפגשנו כמה פעמים, ואז אני מגיע לצומת דרכים: או שאני זורם על זה בתור סטוץ, או שאני מודיע שלא מתאים לי וממשיך הלאה.
אפשר להמשיל את המצב לכך שאם אתה במדבר ואין מה לאכול, אז בהתחלה אתה מסתדר ומנסה לא לאכול דברים מוזרים, אבל כמה אפשר להמשיך, בסוף הרי תאכל משהו. אז הנה אני עומד שם במדבר, מתלבט אם לאכול או לא.
את הסוף אשמור לעצמי, אבל אני מקווה שהמסר עבר. בנות, אם אתן מחפשות סתם סטוצים או סתם לילה אחד, אל תשחקו בנו, הגברים. גם אם נראה לכם שאנחנו משחקים בכן, לפעמים זה הפוך, גבר הוא כמו קרמבו, קשה מבחוץ ורך מבפנים.
נמאס לי לטבוע בים של בחורות חסרות משמעות. איפה איפה הן, הבחורות ההן, עם הקוקו והסרפן? למה כבר לא רואים אותן?
