תחנה פחמית עולה יותר. אז למה לנדאו תומך בה?

הממשלה אמורה לקיים מחר (א') בישיבתה השבועית דיון דרמטי: האם לחדש את "תוכנית D" - התוכנית השנויה במחלוקת של חברת החשמל להקמת תחנת כוח פחמית שנייה באשקלון? לוויכוח הסוער בין שר התשתיות עוזי לנדאו וחברת החשמל, לבין ארגוני הסביבה, יש גם צד כלכלי: כמה תעלה הקמת התחנה, וכמה תעלה החלופה שמציעים ארגוני הסביבה - הקמת טורבינות נוספות לייצור חשמל מגז טבעי ומאנרגיה סולרית?

תוכנית D - הרחבת תחנת הכוח "רוטנברג" בשתי טורבינות שייצרו כ-1,200 מגה-וואט חשמל - אושרה בממשלה כבר ב-2002, אך התעכבה שנים בוועדות התכנוניות, בשל התנגדויות של ארגוני הסביבה ותושבי אשקלון. ארגוני הסביבה והתושבים מתנגדים לתוכנית בלהט, בשל זיהום האוויר שגורמת שריפת הפחם. לטענתם, תחנה באותו אזור ובאותו היקף, שתייצר חשמל מגז טבעי, תזהם את האוויר האשקלוני הרבה פחות.

התוכנית שונתה בלחץ התושבים, וכעת מדובר על הקמת טורבינות דו-תכליתיות, שיוכלו לייצר חשמל גם מגז טבעי וגם מפחם. אבל גם לטורבינות הקיימות ברוטנברג ובתחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה יש אופציה להסבה לגז, והן מופעלות בפחם. יתרה מזאת: שר התשתיות לנדאו מתעקש להעביר את התוכנית הישנה, הפחמית, כדי לא לחכות שוב לוועדות התכנון עם תוכנית חדשה. הטורבינות, מבטיח השר, יופעלו מגז טבעי, אבל פעילי הסביבה לא ממש מאמינים לו.

נראה שהציבור תומך בפעילי הסביבה. העמדה הירוקה עקבית, פשוטה, ומקבלת במה יפה בתקשורת, ואילו לנדאו וחברת החשמל לא כל כך מצליחים להסביר את עמדתם.

מדוע מתעקשים על תחנה פחמית?

לקראת הדיון, החל גם לנדאו להעלות את הטונים. השבוע הוא הצהיר בכל כלי התקשורת כי "ב-2013 ניקלע ל'בצורת חשמל' - לא יהיה מספיק חשמל לצרכי המשק". אכן, רוב המומחים מסכימים שייצור החשמל בישראל קטן מדי, ושצריך להקים טורבינות נוספות. צריכת החשמל מגיעה בימים קרים וחמים במיוחד - כמו בשבוע האחרון - לכ-11 אלף מגה-וואט. זוהי, בערך, הכמות שחברת החשמל יכולה לייצר, בנוסף לכ-600 מגה וואט שמיוצרים באופן פרטי בגנרטורים של מפעלים, שכונות חרדיות ויישובים בגולן.

לישראל, בניגוד למדינות אחרות, אין גיבוי של חשמל ממדינות שכנות. עובדי חברת חשמל הם מהמיומנים בעולם - אבל טורבינה היא מפלצת טכנולוגית שתמיד קורות בה תקלות. הרזרבה - ההפרש בין הביקוש ליכולת הייצור, היא 7% בלבד - מעט מדי. בשאר מדינות ה-OECD, הרזרבה עומדת על 18% לפחות, לא כולל גיבוי ממדינות שכנות.

אלא שאיש אינו מתכוון לשבת ולחכות לבצורת. צריכת החשמל גדלה בכ-400 מגה-וואט בשנה, אבל לחברת החשמל יש תוכנית להקים מדי שנה טורבינות חדשות שייצרו כ-500 מגה-וואט חשמל מגז טבעי -  לא כולל הטורבינות באשקלון. למרות שהחברה נמצאת בפיגור של כ-600 מגה-וואט ביחס לתוכניות של עצמה, הטורבינות ממשיכות לקום.

המשך ביצוע תוכנית החירום תקוע בגלל ויכוחים בין חברת החשמל לרשות לחשמל על המימון - אבל לנדאו מתכנן להביא לאישור הממשלה תוכנית שתחייב להקים את הטורבינות בכל מקרה, ותוכנית נוספת להקמת עוד שתי טורבינות שייצרו 800 מגה-וואט מגז טבעי. שתי התוכניות הללו צפויות לעבור בכל מקרה, בלא קשר לגורל הטורבינות באשקלון.

סיוע נוסף יגיע מצד חברות פרטיות המתכננות להקים כ-15 תחנות כוח משלהן, שייצרו כ-3,000 מגה-וואט נוספים. גם תוכניות אלה מתעכבות, מסיבות פיננסיות בירוקרטיות, אבל גם צפויות להתממש מתישהו.

"אני מאוד מקווה שהתחנות הפרטיות יקומו", אומר לנדאו ל-ynet, "אבל אי אפשר לבנות על זה. אם כל התחנות של תוכנית החירום יקומו, 'בצורת החשמל' תידחה ל-2016. כדי למנוע את ה'בצורת' צריך לבצע גם את כל תוכניות החירום, גם להקים תחנות פרטיות וגם להקים את פרוייקט D".

לאלה יש להוסיף את התחנה באשקלון - שרוב פעילי הסביבה אינם מתנגדים להקמתה, אלא רק דורשים שתופעל בגז. יתרה מכך: הקמת טורבינה לייצור חשמל מגז (מחז"מ)- אורכת פחות משנתיים, כלומר, עד 2012, ואילו הקמת תחנה פחמית אורכת כחמש שנים, כלומר, עד 2015. מה הוא, אם כך, המניע להתעקשות של לנדאו וחברת החשמל על תחנה עם אופציה פחמית?

הגז (בדרך כלל) זול יותר

אם נשאל את "האדם מהרחוב" היא יגיד, כנראה, שמדובר בכסף. השרים, הפקידים והטייקונים מצטיירים אצלנו כמי שמוכנים לחנוק אותנו בעשן בשביל לחסוך או להרוויח כסף. אבל האמת היא שהתחנה הפחמית דווקא יקרה יותר מתחנה שתופעל בגז.

מנתוני משרד התשתיות עולה שהקמת טורבינה עם אופציה לייצור חשמל מפחם עולה כ-2,000 דולר לקילוואט, שהם כ-2 מיליארד דולר לפרוייקט כולו, והקמת מחז"ם לייצור בגז עולה כ-1,300 דולר לקילוואט, כלומר, כ-1.3 מיליארד דולר לפרוייקט. הבדל "קטן" של 700 מיליון דולר.

גם הפעלת תחנה פחמית אינה זולה יותר. מחיר הגז הטבעי בשווקים גבוה, כרגע, בכ-20% ממחיר הפחם. אבל מחיר הגז משתנה מעת לעת ועד לאחרונה הוא היה דווקא זול יותר. בחברת החשמל טוענים שהסבת הטורבינות הקיימות להפעלה בגז חסכה עד כה 25 מיליארד דולר.

גם לפגיעה בסביבה יש מחיר: אוויר מזוהם גורם לאנשים לחלות במחלות לב וריאות, שהטיפול בהן עולה הרבה כסף. מתחשיב שערך המשרד לאיכות הסביבה, עולה כי הטיפול בזיהום שתיצור תחנה פחמית יעלה כ-116 מיליון דולר בשנה יותר מהטיפול בזיהום שיגרום הגז.

מצעד התירוצים: אין מספיק גז; הסתמכות על הגז מסוכנת

אז מדוע פחם? עד לאחרונה טענו בחברת החשמל ובמשרד התשתיות שאם לא יוקמו טורבינות פחם, ייווצר מחסור בגז. למרבה המזל, התגלה לאחרונה בארץ מצבור גז ענק, שיספק, עם הייבוא ממצרים, גז שיספיק ליותר מ-30 שנה. כעת טוענים: יש מספיק גז, אבל צריך עוד מקורות אנרגיה.

"אנחנו חייבים גיוון במקורות ייצור החשמל שלנו", אומר לנדאו, "ברוב מדינות המערב הולכים על שילוב של פחם, גז, אנרגיה גרעינית, מים, רוח ושמש. אף מדינה לא מסתמכת על מקור אחר. זה חוסר אחריות לאומי. כיום מיוצר כ-45% מהחשמל במדינה מגז. עד 2014, אמור הגז לייצר 60% מהחשמל, גם בלא פרוייקט D, ואם פרוייקט אשקלון יוסב לגז - נגיע ל-70% גז".

"אני לא אוהב פחם", אומר לנדאו, "אני מקווה שהתחנה תפעל בכל מקרה בחומר הזול והנקי יותר, שזה גז. אבל גז, גם הגז שלנו וגם זה שמגיע ממצרים, תלוי במערכת הולכה. כל תקלה קטנה במערכת הזאת תשאיר את המדינה בחושך. אנחנו המבוגר האחראי בסיפור הזה. זה קל ופופוליסטי להגיד שתחנה פחמית זה לא טוב. גם אני ירוק, אבל אני אחראי שיהיה כאן חשמל, ושלגז יהיה גיבוי, והגיבוי הוא פחם".

לתחנות מחז"מ יש גיבוי בסולר, למקרה של תקלה במערכת הגז.

"הגיבוי של הסולר מספיק ל-100 שעות בלבד. תקלה במערכת הגז יכולה לקחת שבועות. מה תעשה עד שהיא תתוקן? תשב בחושך?".

אין גרעין, אין מים, אין רוח. ומה עם השמש?

מה לגבי מקורות אנרגיה אחרים? בישראל אין, כידוע, הרבה מים ורוח. ולטוב ולרע, ישראל פשוט לא יכולה להקים כור גרעיני אזרחי: הקמת כור דורשת שיתוף פעולה עם חברות בינלאומיות, ואלה לא יעבדו עם ישראל כל עוד היא מסרבת לחתום על האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני. בצדק, כי חתימה על האמנה משמעותה פקחים זרים שיסתובבו בקמ"ג בדימונה. "אני אעשה את כל המאמצים שתהיה אפשרות להקים תחנת כוח גרעינית, אבל זה לא בטוח", אומר לנדאו.

מרבית המומחים - גם מומחים "ירוקים" - מסכימים שלא ניתן לייצר מאור השמש את כל החשמל, בגלל עלות ההקמה הגבוהה של המערכות הסולריות, הצורך במרחבים גדולים להצבת הקולטנים והחושך בלילה ובחורף. מנכ"ל חברת החשמל, עמוס לסקר, מצהיר שהשמש יכולה לייצר 10% מהחשמל במדינה, לעומת 1% כיום (לא כולל דודי שמש).  גם לנדאו אומר: "אני מאוד מאוד בעד שמש. היעד שלנו הוא לייצר של חשמל מאנרגיית השמש עד 2020. אבל זה לא מספיק".

לנדאו נכנס לתפקיד רק לפני שנה וחצי, ואכן, הוא מקדם במרץ את פיתוח האנרגיות המתחדשות. אבל הנושא הזה תקוע כבר עשרות שנים. גם אם ניתן לייצר מאנרגיה סולרית רק 10% מהחשמל, זה בערך מה שפרוייקט D אמור לייצר בפחם.

כמה ג'ובים תספק התחנה?

חברת החשמל יכלה, איפוא, לחסוך את פרוייקט D כולו, ולהציל אותנו גם מהפחם המזהם וגם מהתלות המוגזמת בגז טבעי, אם היא הייתה יוזמת הקמה של תחנות סולריות. אבל בחברה האנרגטית ממש לא מתעניינים בנושא, ומשאירים אותו ליזמים הפרטיים. ומה הפלא? הפעלת תחנה סולרית כמעט ואינה מצריכה עבודה.

ואולי זה הסיפור? לפחות אחת מהשאלות הרבות שהצגנו למשרד התשתיות ולחברת החשמל נותרה ללא מענה ברור: כמה עובדים נדרשים להקים ולתחזק את הטורבינות באשקלון? מה ההפרש בין כוח האדם הנדרש להקמת פרוייקט D כתחנה פחמית או "דו-תכליתית", ונדרש כדי להקים מחז"מים?

מחברת החשמל נמסר בתגובה: "חברת החשמל הגישה למשרד התשתיות 3 חלופות ליישום פרוייקט D, בהיקף דומה של כוח אדם. תוכנית היישום לפרוייקט הוגשה להחלטת ואישור ממשלה עם ההחלטה לגבי המתווה הנבחר ניתן יהיה לתת מענה מדוייק לגבי היקפי כוח האדם הנדרשים .

בארגון הסביבתי "מגמה ירוקה" טוענים שהקמת תחנה פחמית תדרוש 500 עובדים יותר מהקמת תחנת גז - עובדים של חברת החשמל, כמובן, וטוענים שזה אחד המניעים לתמיכתה הנלהבת של החברה בתחנה פחמית.

טענות כאלו מוציאות את השר לנדאו מכליו. "זה קש וגבבה", הוא אומר, "קשקושים. שטויות. נכון, בתחנה פחמית צריך יותר עובדים. אבל להגיד שזה המניע? זה לא ראוי להתייחסות".

גם יו"ר ועד עובדי החברה, מיקו צרפתי, מגיב בזעם לטענות הללו: "אלה אמירות שקריות, רעות ומטומטמות. לירוקים אין מושג על מה הם מדברים".

תחנה פחמית לא תחייב תוספת כוח אדם?

"אין לי מושג. מה זה הטירוף הזה? ההחלטה על פרוייקט D היא החלטה מקצועית שאין לנו שום קשר אליה. אנחנו עובדים כמו חמורים בשביל שיהיה חשמל. מצדנו, שיהיה ירוק או שחור. אנחנו בעד ירוק ונשמח לעבוד בירוק".

ליו"ר ועד העובדים של חברת החשמל אין מושג ירוק כמה כוח אדם יידרש מפרוייקט שמתוכנן כבר משנת 2002? נותרנו ללא תשובה, בנוסף לעוד כמה שאלות שנותרו פתוחות: כמה כסף יגלגל פרוייקט פחמי לכל ספקי המשנה של חברת החשמל - המומחים, היועצים, הטכנאים החיצוניים וחברות הציוד העובדות עבורה? כמה מכרזים, תקינים או תפורים, יתבצעו למען הפרוייקט על חשבון הקופה הציבורית, ומי ירוויח מהם?

עוד מסקרן לדעת כמה כוח אדם וכסף תוסיף תחנה פחמית לחברת הפחם, המייבאת פחם לארץ ונמצאת בבעלות מלאה של חברת החשמל? האם שתי החברות - החשמל והפחם - יגייסו למען הפרוייקט עובדים חדשים, או שתסתפק בניוד של עובדים קיימים, שכיום נמצאים באבטלה סמוייה ו"מסכנים" את החברה בהתייעלות ובתוכניות פרישה?

ייתכן ששרי התשתיות לדורותיהם, שנלחמים על פרוייקט D בשיניים ובציפרניים מול שרי איכות הסביבה, תוך סיכון שמם הטוב, משוכנעים באמת ובתמים שהאופצייה הפחמית חיונית. אבל האם הם באמת אלה שהחליטו על כך?

ומי בכלל מקבל את ההחלטות ומוביל את המשק: הממשלה, הוועדות, או השליטים האמיתיים של משק האנרגיה: טייקוני הדלק והגז וכמובן, מיקו צרפתי וחבורתו, הוועד הכוחני והאלים של עובדי חברת חשמל?