חקירות שיתנקמו בנו בשדה הקרב
בעקבות "עופרת יצוקה" נחקרו יותר מ-500 חיילים. רובם כנראה לא יואשמו בסופו של דבר, אבל את הפגיעה בדבקות במשימה נרגיש עוד שנים קדימה, כפי שקבע גם בג"ץ. בצלם, לעיונכם
הפילוסוף ניקולו מקיאבלי, מאבות הריאליזם הפוליטי, פרסם חיבור בשם "כיצד נהגו הרומאים בשרי הצבא; לא ענשום הרבה על חטאיהם שבעבר ולא החמירו עמם, אפילו כשהמדינה ניזוקה על ידי חוסר דעתם או על ידי קלקלה אחרת". הרומאים, כתב מקיאבלי, "ידעו שאם לא יעשו כן, לא יימצא אפילו איש אחד, שיהיה לאל ידו לעשות חיל בגבורה".
דברים דומים אמר בית המשפט הגבוה לצדק בעתירת הוריו של לוחם דובדבן אלי אישה ז"ל, שביקשו מבג"ץ לחייב את הפרקליט הצבאי הראשי להגיש כתב אישום פלילי נגד מפקד היחידה שלדעתם היה אחראי למות בנם מ"ירי כוחותינו" במהלך פעילות המבצעית בכפר ברטעה ב-1992.
דברים הפוכים בתכלית אומר דו"ח בצלם שפורסם הבוקר, הטוען כי צה"ל אינו פועל דיו לחקור ולשפוט חיילים שהרגו אזרחים במהלך פעילות מבצעית.
אולם דו"ח בצלם אינו כולל את מבצע עופרת יצוקה, שבעקבותיו נפתחו עשרות חקירות ולמעלה מ-500 חיילים נחקרו. בצה"ל, כך נראה, טרם הבינו את מה שהרומאים השכילו להבין לפני 2000 שנה.
כבר לפני למעלה מ-15 שנה קבע, בג"ץ בעניינו של סמ"ר אישה ז"ל, כי מאפייניה היחודיים של הפעילות המבצעית משמשים כשיקולים השוללים קיום אינטרס ציבורי בנקיטת הליכים פליליים, אף במקום בו קיימת אחריות פלילית.
הצבא, מעצם מהותו, מעודד בנסיבות מבצעיות הסתכנות מדעת, שנועדה לקדם מטרות צבאיות. בנסיבות מבצעיות, מפקד טוב הוא על פי רוב זה שנוטל סיכונים מושכלים בחתירה לניצחון ולהשגת המטרה. זהו גם הערך הראשון ברוח צה"ל, שלאורו מחנך הצבא את הלוחמים והמפקדים. בראייה לאחור מנקודת המבט המשפטית הפלילית, רבים מהמעשים הנעשים בשדה הקרב, תחת אש, יתבררו כבלתי מוצדקים או רשלניים, המגבשים עבירות פליליות.
קיימת סתירה פנימית מובנית בין מרבית העשייה הצבאית בשדה הקרב, הנעשית בהתאם לרוח צה"ל ולערך של דבקות במשימה וחתירה לניצחון עד כדי חירוף הנפש, לבין ההסתכלות על מעשים אלה בפריזמה המשפטית הפלילית.
יש חשש אמיתי, קבע בג"ץ, ששימוש בהליך פלילי בכל הנוגע לטעות בשיקול דעת או רשלנות במהלך מבצע, יביא לפגיעה בצבא וישבש את יכולתו לפעול. "לא כל אדם ולא כל חייל", כתב השופט מישאל חשין, "מסכים ליטול על עצמו אחריות ולהפוך למפקד קרבי. אם על כל הסיכונים והאחריות המוטלים ממילא על המפקד, נוסיף גם את הסיכון להעמדה לדין בשל טעות, לא חמורה, בשיקול דעת במהלך פעילות מבצעית בה רב הסיכוי לטעות כזו, יש חשש שמספרם של כאלה המוכנים לשאת בנטל יצטמצם".
תחושת הבגידה ואובדן אמון במערכת
ריבוי החקירות הפליליות בצה"ל וריבוי הנחקרים הוא תופעה חדשה ומדאיגה שלא הכרנו בעבר. עם זאת, קשה להניח שנגד 500 הלוחמים שנחקרו בעקבות המבצע - שהיה מלחמה לכל דבר ועניין - יוגשו כתבי אישום. אם לשפוט על פי רוח הדברים שאמר באחרונה הפרקליטת הצבאי הראשי, נראה שיבול כתבי האישום שיניבו כל אותן חקירות לא יגיע לעשרה.
לכאורה אפשר לשאול, על מה המהומה? שהמשטרה הצבאית החוקרת תחקור, והפרקליטות תסגור את התיקים. אולם אלה שטוענים כך מתעלמים מההשפעה הקשה שיש לחקירות מסוג זה על הנחקרים וחבריהם.
כמי שמייצג ומלווה רבים מהם בחקירות מסוג זה המתקיימות מעת לעת, נחשפתי לעוצמת העלבון, הפגיעה במוטיבציה, תחושת הבגידה ואובדן האמון במערכת הצבאית כתוצאה מחקירות מסוג זה.
אירועי המלחמה בעזה תוחקרו על ידי המפקדים בתחקירים מבצעיים הרבה לפני דו"ח גולדסטון, כדי להפיק לקחים ולתקן ליקויים. אך בפרקליטות הצבאית כנראה שלא סומכים על תחקיריהם של המפקדים, ובמסגרת מתקפת החקירות הפליליות שנפתחה על ידי מצ"ח בעקבות דו"ח האו"ם, נבחנו מחדש כל אותם אירועים שכבר תוחקרו ואף כאלו שבהם זכו חיילים לשבחים על תפקודם.
קשה להשתחרר מהתחושה שמישהו בצה"ל סבור שפתיחה בחקירות כנגד מאות חיילים ומפקדים תפייס את דעת הקהל העולמית. די ברור שניסיון שכזה לא רק שלא ישיג את המטרה המבוקשת, אלא אף עלול להוביל לביקורת חריפה מצד "אוהבינו בעולם", שבוודאי יטענו שסגירת תיקים המונית ללא הגשת כתבי אישום, מלמדת על טיוח.
כל אותם שיקולים המצדיקים הימנעות מנקיטת הליכים פליליים ביחס למעשים שבבסיסם רשלנות או טעות בשיקול דעת במהלך לחימה, תקפים ונכונים גם ביחס לפתיחת חקירות פליליות על מעשים שכאלה.
מי שמורה על פתיחת חקירות פליליות המוניות בגין מעשים שנעשו במהלך המלחמה צריך לקחת בחשבון שגם אם נתבשר שהחקירות לא הובילו להגשת כתבי אישום ולהעמדה לדין, העלבון והפגיעה במוטיבציה של הלוחמים ייצרבו בהם והפגיעה המשמעותית תהיה ביכולתם לפעול בשדה הקרב תוך לקיחת סיכונים, מבלי לחשוב על חקירות פליליות והעמדה לדין לאחר המלחמה.
עו"ד שלמה ציפורי, סא"ל במיל' וחבר הפורום המשפטי למען ארץ ישראל