משרד התשתיות - הרבה אחריות, מעט השפעה

בשבועות האחרונים הם כל הזמן בכותרות: מחלקים רשיונות לחיפושי נפט וגז, מתכננים היכן יעבור צינור הגז הטבעי, מאשרים הקמת תחנות כוח ומפעלי התפלה וקובעים את מחיר הדלק. לכאורה, אין כמעט נושא כלכלי שפקידי משרד התשתיות אינם מעורבים בו.  מי הם האנשים הללו, שעושים כל כך הרבה בשבילנו? מדוע אנחנו לא יודעים עליהם דבר, בשעה שהתקשורת מפרטת כל פיפס שכל אחד מ"נערי האוצר" אומר או עושה?

בראש משרד התשתיות עומדים המנכ"ל, שאול צמח; אלכסנדר קושניר, סמנכ"ל אנרגיה ומים; ד"ר יהודה ניב, מנהל מינהל החשמל;  ד"ר אבי שפירא, יו"ר הוועדה הבין-משרדית להיערכות לרעידות אדמה; נופיה בכר, מנהלת אגף תכנון וכלכלה; ד"ר יעקב מימרן, הממונה על ענייני הנפט; שוקי שטרן, מנהל רשות הגז הטבעי; חן בר יוסף, מנהל מינהל הדלק; מאיר מרקוביץ, מנהל מינהל המחקר למדעי האדמה והים; דרורה ליפשיץ, היועצת המשפטית; אורה שובע-גינדין, מנהלת משאבי האנוש; וד"ר שלמה ולד, המדען הראשי של המשרד.

מדובר במנהלים מנוסים, שנמצאים בתפקידם תקופה ארוכה למדי. גילם הממוצע גבוה מזה של בכירי האוצר והרזומה של רובם מרשים יותר. צמח שימש בעבר כמנכ"ל משרד התיירות, כסגן הממונה על התקציבים באוצר וכדירקטור בחברת החשמל, ברשות שדות התעופה, ברכבת, בבתי הזיקוק לנפט ובאפרידר. קושניר היה המהנדס הראשי של רשות המים ומהנדס בכיר בחברת תה"ל, ולפני שעלה ארצה הקים מפעלי ענק בברית המועצות. יהודה ניב שימש כמנכ"ל חברת סטארט-אפ. שפירא שימש כמנהל המכון הגיאופיסי ונשיא החברה הגיאולוגית בישראל וכסגן הנשיא של החברה הגיאולוגית האירופית.

לא באמת קובעים את מחיר הדלק

"מדובר בחבורת אנשים מקצועיים ביותר", אמר ל-ynet שר התשתיות לשעבר, יוסף פריצקי. "נורא נהניתי לעבוד אתם. הם אינטליגנטים, פרפקציוניסטים, משקיענים, עוזרים בכל מה שצריך".

דבריו של פריצקי לא נאמרו לשם חנופה. לצורך הכנת הכתבה שוחחנו עם אנשים נוספים ששימשו בתפקידים בכירים במשרד התשתיות, חברת החשמל וחברות הדלק. איש מהם לא דיבר לייחוס - אבל כולם אמרו דברים דומים: פקידי המשרד הם רציניים, מקצוענים, חרוצים, עם רצון עז לשרת את הציבור היטב. אך נראה כי חריצות ומקצוענות לא מספיקים כדי להגיע לעמדת כוח בישראל. כל המרואיינים לכתבה טענו כי לפקידים המוכשרים הללו אין שום עמדת השפעה אמיתית.

ייתכן שלציבור הרחב נדמה שלפקידי ממשלה יש השפעה גדולה מזו שיש להם במציאות. פקיד במדינה דמוקרטית אינו עושה מה שמתחשק לו אלא כפוף, למרבה המזל, לאינספור כללים ותקנות. יו"ר מינהל הדלק, חן בר-יוסף, למשל, נחשב בטעות לאחד האנשים החזקים במדינה, כיוון שהוא מפרסם את מחיר הבנזין. למעשה, הוא קובע את המחיר לפי נוסחה קבועה, המבוססת על מחירי הדלק באירופה. "אני בעצמי נוסע ברכב שמונע על סולר", הוא מספר. "הפיקוח על סולר בוטל ולכן אני משלם יותר. אם הייתי קובע את מחיר הדלק לפי מה שנוח לי, הייתי מחזיר את הפיקוח, אבל זה ממש ממש לא עובד כך".

אבל המגבלות על פקידי משרד התשתיות הן הרבה מעבר למה שמחייבים כללי המינהל התקין. לפקידי משרד הביטחון, האוצר והפנים יש השפעה עצומה על קביעת המדיניות במשק. פקידי משרד התשתיות, לעומת זאת, נאלצים לקבל תכתיבים רבים מגורמים אחרים, חזקים יותר. 

"רפרנט באוצר חזק משר התשתיות"

"התרבות הפוליטית במדינה מכפיפה את כל ההחלטות למשרד האוצר", אומר פריצקי. "גם במשרד החינוך והבריאות יושבים אנשים טובים וגם להם אין השפעה. לרפרנט באוצר יש יותר כוח מאשר לשר. האוצר מדבר על הזמן על הבירוקרטיה, אבל הוא הבירוקרטיה האמיתית".

אתה זוכר מקרה שבו אתה והפקידים במשרדך רציתם משהו ופקיד באוצר כפה עליכם משהו אחר?

"כן, היו מקרים כאלה, והמדינה שילמה עליהם ביוקר. כשהייתי שר תשתיות, הפקידים שלנו ואנשי המקצוע המליצו להגדיל את מתקני ההתפלה ל-550 ממ"ק מים (מיליון מטר מעוקב), אבל באוצר התעקשו להוריד את זה ל-350. אחר כך מתברר שיש מחסור במים, ומאשימים בכך את משרד התשתיות. 

"בתקופה שלי גם החל השימוש בגז טבעי, והיה צריך להקים מערכת להולכת הגז. אנשי המקצוע שלנו המליצו להקים חברה ממשלתית שתקים את המערכת, כדי לא להיות תלויים בחברות פרטיות ובחברת החשמל. כמובן שבאוצר התנגדו, ואם לא הייתי לוחץ כמשוגע, חברת נתיבי גז לא הייתה קמה ולא היה לנו גז טבעי".

למה פקידי משרד התשתיות מוותרים? 

"ראשית, זה עניין של אופי. הם אנשים מקצועיים, חרוצים, שעסוקים בעבודה ולא בפוליטיקה. שנית, הם לא המשרד היחיד שמתכופף מול האוצר. שלישית, לפקידים במשרד התשתיות יש בעיות שאין במשרדים אחרים. ובעיקר, חברת החשמל.

"ועד עובדי חברת החשמל הם כוח ארגוני עם השפעה פוליטית. אנחנו יודעים על שר שפקד את עובדי חברת החשמל למפלגתו (הכוונה לשר התשתיות הקודם, בנימין בן אליעזר - ת"ג), אז אתה מצפה שהפקידים שכפופים לשר יצאו נגדם? אחד הדברים האיומים שקיימים אצלנו זה ראשי ועדי עובדים שהם חברי כנסת, כמו יו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית, חיים כץ. אז אתה באמת חושב שהכנסת תעז לצאת נגדם? ואם הכנסת לא, אז משרד התשתיות כן? כוחם לא עומד מול הוועד הזה".

מה לגבי ההשפעה של חברות האנרגיה?

"גם זה קיים, בהחלט. לפקידים ממילא יש תפישת עולם שמיישרת קו עם הטייקונים, והם ממילא לא מעזים לצאת נגדם. תראה מה קורה עכשיו עם הגז: איזה פקיד במשרד התשתיות יכול להתמודד עם צבא הלוביסטים שיצחק תשובה מעסיק? באוצר אולי יכולים, בתשתיות זה פשוט גדול עליהם".

הפקידה לא הוזמנה לישיבת התקציב של עצמה

עובד בכיר לשעבד במשרד התשתיות מספר דוגמאות להדרה של פקידי משרד התשתיות מהעניינים שאותם הם אמורים לנהל: "נופיה בכר, ראש אגף כלכלה במשרד התשתיות, אפילו לא מוזמנת לישיבות שמתקיימות באוצר על תקציבי משרדה. הם מחליטים כמה כסף המשרד שלה יקבל - בלעדיה.

"זאב גרוס הוא אחד המומחים הכי גדולים בארץ, אם לא בעולם, להתייעלות אנרגטית. כבר 20 שנה שהוא נוסע ממקום למקום, לומד את הנושא, מכין וכותב תוכניות טובות איך המדינה צריכה להתייעל. ואיפה ההתייעלות? על הנייר, בתוכניות, בדיבורים. וזה לא שהוא לא מתכוון ברצינות. הוא מאוד רוצה את זה ומאמין בזה. פשוט לא סופרים אותם".

"גם מול חברת החשמל אין להם שום כוח. עקרונית, משרד התשתיות אמור לשלוט על חברת החשמל, הוא יכול לבטל לה את הרשיונות, הוא אמור לכפות עליה להתייעל. בפועל, הפעולה הדרמטית הכי דרמטית שהם עשו הייתה לנסות להדיח את יו"ר הרשות לחשמל, אמנון שפירה, דווקא בגלל שהוא פעל נגד חברת החשמל - וגם זה לא קרה בפועל. ולגבי חברות האנרגיה - הם לא מעזים לעמוד מולם. לאחרונה הם ניסו להפגין כוח כשהתערבו בחלוקת הרשיונות לחיפושי גז ונפט, אבל זה ממש חריג". 

האוצר מדלג על משרד התשתיות (ומיקו מדלג על האוצר)

"האוצר יושב על הברז אז הוא שולט בכל", אומר בכיר לשעבר בחברת החשמל. "הוא יושב בדירקטוריון של רשות המים ורשות החשמל, ושתיהן משפיעות על משק המים ומשק החשמל יותר מאשר המשרד.

"בכל צומת שבה המדינה נדרשת לקבל החלטות בנושאים של תשתיות - האוצר פשוט מדלג על המשרד. כך קרה לאחרונה כששר האוצר, יובל שטייניץ, הקים את ועדת ששינסקי, וכך קרה כששר האוצר לשעבר בנימין נתניהו, רצה להפריט את חברת החשמל, וקידם את ההפרטה למרות שמשרד התשתיות מתנגד לכך בחריפות. בסופו של דבר, מי שטירפד את ההפרטה זה לא משרד התשתיות, אלא ועד העובדים, שהוא יותר חזק מכולם".

נראה, איפוא, כי הפקידים המוכשרים של המשרד לא מצליחים להשפיע על העניינים שבאחריותם. אבל מה לגבי השר? שר התשתיות הנוכחי, עוזי לנדאו, התלונן לאחרונה בפומבי על כך שהאוצר אינו נותן לו לתפקד. "יש במדינה בעיה של משילות", אמר לנדאו. "האוצר מנהל את המדינה במקום שאר המשרדים. מי שמקבל את ההחלטות בפועל הן הרשויות, כמו רשות החשמל ורשות המים, שהן לכאורה גופים מקצועיים ולא תלויים, אבל רק לכאורה, כי בפועל האוצר מנהל אותן".

"באוצר יושבים אנשים מוכשרים ביותר, אבל הם צעירים ואין להם ניסיון, פרספקטיבה ומבט לטווח הרחוק", קבל לנדאו. "הם מובילים את המשק לפי תזרים המזומנים ולעתים זה גורם להחלטות מסוכנות. כך, לא קמו מתקני התפלה בזמן כי מישהו רצה לחסוך עליהם כסף. אם היו מחכים לאישור של אגף התקציבים גם נתיבי איילון לא היו קיימים. וכעת יש סכנה דומה לגבי תחנות הכוח, שאם לא יקומו נקלע לבצורת חשמל".

אנשים שמכירים את המערכת אומרים כי מידת ההשפעה של שר התשתיות תלויה באישיותו. "לפואד (השר הקודם, בנימין בן אליעזר - ת"ג) הייתה השפעה מסויימת", טוען בכיר לשעבר בחברת החשמל. "הוא היה מעורב, הנושאים האלה חשובים לו וכולם יודעים את הכוח שלו במערכת הפוליטית.

"אני לא חושב שזה המצב עם השר הנוכחי. הוא אפילו לא מצליח להעלות נושאים בישיבת הממשלה. תראה כמה זמן לקח לו עד שהממשלה הואילה בטובה לדון בתחנת הכוח באשקלון, או בתוכנית החירום למשק האנרגיה".

מי רוצה לגמור כמו פריצקי?

שרי התשתיות יודעים שאם הם ינסו להפגין עצמאית - הם עלולים לסיים את הקדנציה כפי שהשר פריצקי איבד אותה.

בתחילת העשור, כשחברת החשמל החלה להפעיל תחנות כוח בגז הטבעי ועדיין לא היה ידוע על מאגרי הגז הטבעי שבמים הטריטוריאליים של ישראל, התחולל ויכוח אם לייבא גז ממצרים או מחברת בריטיש גז, שמצאה אותו במים הטריטוריאליים של רצועת עזה. פריצקי תמך באופציה הבריטית, ונכנס לעימות מתוקשר עם איש העסקים יוסי מימן, שותף בחברת הגז המצרית, ועם הנהלת חברת החשמל עצמה.

פריצקי הודח בגלל טענות, שמעולם לא הוכחו, כאילו ניסה לסייע "להפיל תיק" על חברו לסיעה, אברהם פורז, בסיוע עובדי חברת החשמל, שפורז רצה לבטל להם את הטבת חשמל-חינם. הפרשה, שעוררה סערה תקשורתית והובילה לחקירות משטרה, התפוגגה בלא כלום, אבל הממשלה בחרה במסלול המצרי - ופריצקי נזרק מהמערכת הפוליטית. 

הדילמה של לנדאו: האוצר או חברות הגז

לכאורה, מנסה שר התשתיות הנוכחי, עוזי לנדאו, להפגין עצמאות מול האוצר במאבק סביב המלצות ועדת ששינסקי. לנדאו מביע בפומבי ובכל הזדמנות את דעתו בנושא, שהיא הפוכה בדיוק לזו של שטייניץ. לשכת השר ויועציו מקדישים למאבק אנרגיה רבה, ויוצרת רושם שמדובר מבחינתם בנושא עקרוני שהם לא יתפשרו עליו. באוצר, לעומת זאת, מציגים את עמדתו של לנדאו כהתכופפות מול חברות הגז. "אני מבין את חברות האנרגיה, שמנהלות קמפיין נגד העלאת התעריפים", אמר שטייניץ השבוע. "אני לא מבין את אלה שמתכופפים בפניהן".

"לנדאו נמצא בעניין הזה במילכוד", אומר בכיר לשעבר בחברת החשמל. "אם הוא היה תומך בששינסקי, הוא היה נתפש כעושה דברו של האוצר, ואילו כאשר הוא מתנגד, הוא נתפש כעושה דברן של חברות הגז. זהו המלכוד שכל משרד התשתיות נמצא בו תמיד, ובגלל זה, למרות כל הכוונות הטובות, אין לו שליטה על שום דבר".