הרַב נגד תקשורת חושפת
הריבוי של מכתבי רבנים ורבניות מגלה דפוס חשיבה מסוכן שתכליתו לתקוף את עמודי היסוד של הדמוקרטיה. מכתב התמיכה בנשיא לשעבר גילה את ההתנגדות לתקשורת, שמעזה לחשוף עוולות - גם אם הן במגזר הדתי
"כל העם היושב בציון נאנח ונאנק תחת עול המדיה המרעיל את חיינו, מצפה להשבת הטהרה לחיינו הציבוריים", קבעו הרבנים במכתב התמיכה שלהם בנשיא לשעבר קצב, אנס מורשע. כשהרוחות סביב גילוי הדעת הנתעב סערו, נשכחה האמירה הזאת, או שהתפרשה כגינוי אוטומטי כמעט ל"תקשורת העוינת", אבל כעת בא הרב אבינר ומחזק את האמירה, וגם בורא ממוחו יחסי כוח חדשים במוקדי ההשפעה בחברה הישראלית: בית המשפט? כמו של גויים. התקשורת? עוינת את הרבנים, את האמת ואת הצדק גם יחד.
הריבוי הבלתי טבעי של מכתבי רבנים ורבניות בעת האחרונה, יחד עם ההתבטאויות שנועדו להסביר אותם, מגלה דפוס חשיבה מסוכן שתכליתו לתקוף כל רעיון גדול, וכל מוסד שהם עמודי היסוד של הדמוקרטיה. את התקיפה חסרת התקדים על המדיה ה"מרעילה" צריך לקרוא בהקשר הזה, לקרוא בשימת לב מיוחדת – ולהשיב מלחמה.
אז מה היה לנו עד עכשיו? "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" יכול ללכת לעזאזל על-פי מכתבי הרבנים שאוסרים להשכיר דירות לערבים או לפליטים. הרעיון לפיו הכפשת ציבור שלם, וייחוס תוכנות שליליות לציבור כזה, הוא מעשה של גזענות, וגם הוא נרמס במכתב הרבניות. גילויי דעת רבים מנשוא כבר פגעו בצה"ל, והממשלה היא מזמן ממשלת הרשע. עכשיו מגיע נסיון הפגיעה במערכת המשפט, בזכותם השווה של כל אזרחי ישראל להיות בין שופטיה, ובצידה גם התלונה הבכיינית על התקשורת. מה לעשות שאין ולו מוסד דמוקרטי אחד שיכול למצוא חן בעיניהם של הרבנים?
זו תשקורת?
איני יודעת מי שמם לדבר בשמו של "כל העם" ולקבוע שהוא "נאנח ונאנק". ייתכן שזו היוהרה ההולכת ותופחת ממכתב למכתב, מגילוי דעת לפשקוויל – שכולם
עד אחד זוכים לתיעוד מהימן וציטוט נרחב באותה תקשורת מקוללת עצמה.
אם לא שמתם לב – היא כבר מזמן לא עוינת. היחסים בין התקשורת החילונית ברובה לבין המגזר הדתי והחרדי הולכים ומשתפרים עם הזמן: מה שהיה פעם תיעוד מבודח של חתונות אדמו"רים ואיזכור של פסקי הלכה משונים במיוחד, הפך להכרה מקובצת של העיתונות והטלויזיה בצורך להציג את ה"אחר" שלה באורח מכבד ומכובד. כל כלי תקשורת רציני בישראל נדרש למומחים לענייני המגזר, כל אחד מחבק בברכה כתבים דתיים ושוב אינו מתייחס אליהם כאל "דוס המחמד" של המערכת. העיסוק בנושאים יהודיים הולך ומתרחב באורח שהיה צרך לשמח את הרבנים, לצד הריבוי התוסס של נישות במדיה שמוחזקות, מופעלות ומופצות על ידי המגזר עצמו, ללא רעל חילוני.
אלא שבמדיה החילונית עדיין טמונה בעיה שהרבנים הללו אינם מסוגלים להתמודד עימה, ולכן הם בוחרים לקלל. כמו כמה מן המוסדות הדמוקרטיים האחרים בישראל, גם המדיה המקומית אינה מוכנה להבחין בין סתם אדם שחטא לבין דתי שחטא, בין פורע חוק שהוא בור ועם הארץ לבין פורע חוק שהוא רב, או תלמיד חכם, או כל מה שהרבנים מקדשים כערכים שבגללם מגיע לבעליהם יחס מיוחד, מתחטא ומפלה, מגונן ומסתיר.
אפילו רבנים הם בני אדם
המדיה המקומית, יצור חפץ חיים שכמותה, אינה יכולה להתעלם מאם מרעיבה שהיא גם חרדית, מרב מתעלל בילדים, מרב שנחשד בניצול מיני, מרב שגנב כספי ציבור, מרב שהוא נוכל ומעלים מס סדרתי. היא לא נוהגת בעוולות הללו ובאחרות מן המגזר בחומרה יתרה. אם היא מבליטה את שייכותם למגזר, זה מפני שרבנים כמו אלה שכתבו את המכתב המתועב מצהירים השכם והערב על טוהר המחנה שלהם ועליונותו המוסרית על העולם החילוני. המדיה, בעינה הצינית והמפוכחת, פשוט מוכיחה להם שהם טועים.
התקשורת איננה תמיד המרחב היעיל והנכון ביותר לבירור האמת. היא לא חפה מטעויות, כשלים ובורות, אלא שהיא עומדת במבחן מתמיד של ציבור צרכניה – בדיוק מה שהרבנים מנסים למנוע: מבחן מתמיד של מעשיהם ומחדליהם.
לרוב מנסה התקשורת להבהיר שאפילו רבנים הם בני אדם, ואם הם ראויים לכבוד – יתכבדו נא ויוכיחו את זכאותם זו במעשים, משום שלא תיתכן בתקשורת דמוקרטית הדרת-כבוד והילת-הגנה כלפי איש - מראש הממשלה עד אחרון החשודים, מן הנשיא לשעבר ועד למגלגלי-עיניים-לשמיים דקה אחרי המעצר. כל עוד היא יכולה, תמשיך התקשורת לדווח עליהם ללא אותו משוא פנים שהרבנים כמהים לו, והעם היושב בציון ימשיך לצרוך אותה כמקור מידע על האמת בחיים הציבוריים בישראל.
כאן רדיו עין חרוד
"השבת הטהרה לחיינו הציבוריים" היא אכן משאלת לב נאה, אבל את החיים האלה לא ניתן לטהר: הנה, יש בישראל אנשים כמו הרב אבינר שמוכנים לבעוט בבית המשפט, לקבוע שאנס מורשע הוא איש חף מפשע, ששופט לא-יהודי אינו יודע דיני ראיות מהם, שהמתלוננות שנאנקו תחת עולו של המורשע משקרות - ולעשות את כל זה מבלי להציץ לרגע בראיות, תוך
זריקת רפש במי שתיעד את הפרשה הזאת. איפה הטהרה כאן? ומה באמת רוצים הרבנים מן התקשורת, חוץ ממריחה, הסתרה וכיסוי של האמת?
בחזיונות הפסימיים ביותר של חילונים מושבעים, הדרך שמתווים הרבנים במכתביהם עוד תנצח. במדינה הטהורה שהם מבקשים לראות, איש לא יידע מה באמת מתרחש מתחת לאפו, ויום יבוא ובכוחות מאוחדים של קדושי המגזר הדתי עוד ייכבשו מעוזי החילונות הגדולים, בדרך למדינת הלכה פשיסטית. בימים שאחרי מכתב הרבנים האחרון, לפתע נראה החזון בספר "הדרך לעין חרוד" קרוב מאי פעם: התקשורת המקומית צריכה להיות ערה לקרבתו ולסכנותיו של עתיד בו רבנים שולטים במידע, ורק רדיו עין חרוד החופשית עוד משדר הכל, למי שמוכן לשמוע.
לפנייה לכתב/ת 
