הפנסיה - תרומה מזרח אירופית לשפה העברית
כשם שהמילה העברית גמלאות קשורה לפועל לגמול, כך גם המילה הלועזית פנסיה קשורה לפועל הלטיני שמשמעותו לשקול ולשלם. מוצאם הרוסי והפולני של רבים ממחדשי השפה העברית, העניק לנו את צורתו הסלאבית של המונח. בלשנות
המילה העברית פנסיה באה מלטינית pension - "תשלום". הדמיון ל-compensate ("לפצות" באנגלית) ו-recompense (לִגְמוֹל למישהו על משהו) אינו מקרי. הדמיון בין "פנסיה" לבין recompense בלעז, נשמר גם בעברית בקשר שבין גִמְלָאוֹת ל-לִגְמוֹל. פנסיה, או גמלאות, הן התשלום שאנו מקבלים לא כשכר על מעשינו אלא כגמול על השנים שבהן עבדנו. לפחות בתיאוריה.
שלוש המילים הלועזיות האלה גזורות מהפועל הלטיני pendere שמשמעותו "לשקול". פנסיון בלטינית הוא משהו שנשקל, ולכן "תשלום". הקשר בין שקילה לבין תשלום הוא עתיק יומין: בעבר דיברנו כאן על המונחים לירה, שקל ו-פאונד, שמות של מטבעות שכולם קשורים למידת משקל, או לשקילה עצמה.
המילים recompense ו-compensate כוללות גם קידומת פועל שמשמעותה "יחד": לשקול יחד משמעו לעשות את שני צדי המאזניים שקולים, כלומר לאזן. בפיצוי נותנים - או אמורים לתת - סכום כסף ששקול לסכום הנזק. והנה גם בהגדרה העברית מופיעה המילה "שקול".
מילים אנגליות/צרפתיות אחרות שבאות מאותו שורש לטיני הן מילים המביעות מחשבה או הרהור: penser "לחשוב" בצרפתית, ו-pensive שהוא שם התואר "מהורהר". וגם העברית משתמשת במטפורות של שקילה להבעת מחשבה: אני שוקל את צעדיי, שיקולים בעד ונגד.
הפועל pendere בלטינית קשור גם ל-"לתלות": במאזניים של פעם, שתי כפות המאזניים היו תלויות, ועליהן היו שוקלים את הסחורה. לכן תליון באנגלית הוא pendant, מי שתלוי באחר (כלכלית או מכל בחינה אחרת) הוא dependent, ומי שאינו תלוי באחרים הוא עצמאי, כלומר independent.
"פנסיה" היא הצורה הסלאבית של אותה מילה. הסיבה שהעברית שאלה מילים לטיניות רבות בצורתן הסלאבית - כלומר כמו בפולנית וברוסית - היא שרוב מחדשי השפה העברית הגיעו ממזרח אירופה. הגיית המילים הלועזיות היא אחת מדוגמאות רבות של השפעת הסלאבית על העברית.
השפעות אלה הביאו חלק מהחוקרים לומר שעברית היא בעצם שפה סלאבית שעברה רה-לקסיפיקציה - כלומר החליפה את אוצר המילים, אבל חוץ מזה נשארה סלאבית. רוב הבלשנים העבריים מתנגדים לתיאוריה הזו.
לפני זמן מה כתבתי כאן על התיאוריה של פרופ' גלעד צוקרמן, שמנסה לגשר בין תיאוריית השפה הסלאבית לבין תיאוריית החייאת השפה העברית, והוא אומר שהשפה שאנו דוברים אינה עברית וגם אינה שפה סלאבית, אלא שפת כלאיים שהורים רבים לה.
גם לתיאוריה זו יש מתנגדים רבים. הטיעון העיקרי הוא שיש שפות רבות שאפשר להגדיר אותן כשפות כלאיים, ואף שפה אינה חַפָּה מהשפעות זרות.
הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מרצה בנושאי בלשנות, איראן הקדומה ומגילת אסתר במסגרות שונות ומשמשת כמנכ"ל מיזם המרצים מר צים וחבורתו.
לפנייה לכתב/ת 
