עולמם הווירטואלי של קצב ונתניהו

שני אירועים מטלטלים ומסעירים את הציבור הישראלי. האירוע הראשון הוא גזר הדין החמור שבית המשפט המחוזי הטיל על משה קצב ושמו של האירוע השני הוא "ביביטורס" (או אולי "מסעות המלך בנימין הראשון") - הגילויים החדשים-ישנים על התנהגותו של "ראש הממשלה המעופף". לכאורה, יש הבדל תהומי בין מעמד השניים: הראשון היה נשיא המדינה כשהיום הוא עבריין מורשע שדינו נגזר ואילו השני הוא ראש ממשלה נבחר ומכהן. יש הבדל לא פעוט ביניהם: הטענות נגד נתניהו הן במישור האתי והציבורי ולא במישור הפלילי. אך למרות ההבדלים ניתן לראות שלוש נקודות דמיון ביניהם ובין התנהגותם.

הנקודה הראשונה היא כי דפוסי ההתנהגות של השניים היו ידועים לכל שנים רבות, למרות זאת, הם הצליחו להעפיל לצמרת המדינה. ב-2000, כשקצב התמודד על נשיאות המדינה, העדיפו אנשי יריבו שמעון פרס לא להשתמש במידע שקצב מטריד מיני לא קטן, למרות שידעו את זה וכך הגיע לכס הבכיר ביותר. הסיפור לגבי נתניהו דומה למדי: השמועות כי לא מצא את ארנקו כשצריך לשלם, שעלו כבר בתקופה ששירת כשגריר באו"ם, ומנהגו לחיות "על חשבון הלורדים", שידוע היטב בשנים האחרונות, לא מנעו ממנו להגיע לכס השלטון בפעם השנייה.

הנקודה השנייה היא כי שניהם לא הביעו אפילו פעם אחת דברי חרטה ויצרו עולם שניתן להגדירו כהזוי. נתניהו טוען שוב ושוב כי הוא מתנהג לפי הסטנדרטים המקובלים של ראשי ממשלה בעבר, בלי להתייחס לעובדה שהיו ראשי ממשלה שעשו הכל כדי לשמור הקופה הציבורית ולא ראו אותה כפרה חולבת.

יצחק רבין דרש לחזור מחו"ל לארץ מיד רק כדי לחסוך דמי לינה בחדר במלון ופה יש לציין במיוחד את יצחק שמיר - שהוא גיבורו של נתניהו. הוא לא נסע בקורקינט, לא אכל במסטינג ולא לן בגן הציבורי, אך ראה בכסף ציבורי כמשהו כמעט קדוש. הוא כנראה חלק מדור שנעלם שראה בפוריטניות ובצניעות כדרך חיים מחייבת - כששמיר ראה את המדינה כעין בית-מקדש נתניהו רואה אותה כעין עטין. לגבי קצב יש לציין כי דיבר בלי למצמץ על "הזוגיות המופלאה" שלו ושל רעייתו בשעה שהטריד אך ורק נשים שהיו כפופות לו.

הנקודה השלישית היא ששניהם רואים את עצמם כקורבנות של התקשורת, של המערכת הפוליטית ובעצם של העולם כולו. כולם-כולם הם לא בסדר ורק הם זכאים וטהורים. משה קצב הביע את זה במהלך תקופת משפטו באופן הכי בוטה - הנשים שהטריד אותן כביכול העלילו עליו עלילות שווא; המערכת הפוליטית קינאה בהצלחתו האדירה וחששה מחזרתו אליה ולכן אנשיה התחילו להפריח דברי זדון נגדו. חלק מטענות נתניהו דומות לטענות קצב - כל הסיפורים נגדו הם סיפורי כזב, שנובעים מהרצון לפגוע במעמדו וביוקרתו של ראש ממשלה נבחר. הרי המעלילים ידועים היטב כי מנהיגים דגולים כמוהו הפסיקו מזמן לנסוע בטרמפים ומטרתו היחידה בנסיעותיו היא טובת המדינה והציבור. הרי מדובר בעבודת פרך ולא בנסיעת תענוגות ואולי הוא ראוי לקבל פרס ישראל על הקרבתו.

מעבר לזה יש לשאול שאלה מטרידה: האם שניהם מסוגלים בכלל להבחין בין טוב לרע?

פרופ' יחיעם ויץ, החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה