תכנון ובנייה בישראל: 10 המכות שלנו

"המקרקעין הם נכס יחיד במינו מבין נכסיה של המדינה, וקשה להפריז בחשיבותם לחברה ולמדינה. אם האומה ומפעלה התרבותי הם ה'נשמה' של העם, הרי שמקרקעיה הם ה'גוף" שלו'", כך קבע בג"ץ (244/00) לפני תשע שנים בדיון בשינוי ייעוד הקרקעות החקלאיות.

• מכה שלא כתובה בטאבו: המרור של רוכשי דירות
• דיירים מהגיהנום: 10 המכות של משכירי הדירות
• צרות עם השכנים: 10 מכות בבית משותף
  

למרות השנים הרבות שחלפו מאז פסיקה חשובה זו, ואף שעתודות הקרקע בארץ מצומצמות ביותר - הניהול שלהן ממשיך להתנהל באופן בלתי אחראי. הבשורות הרעות הן שלצד הבעיה הזו ניצבות מכות נוספות, לא פחות חמורות. הנה עשר המכות של התכנון והבנייה בישראל.

מצוקת דיור

הזכות לקורת גג בסיסית. עם זאת מצוקת הדיור הקיימת מוכיחה, כי ההנחות שלפיהן כוחות השוק יובילו לאספקת דיור הולם לכולם וכי אין המדינה צריכה להיות אחראית על שוק הדיור - שגויות מיסודן. הבעיה המרכזית בתחום הדיור היא התנערות המדינה מאחריותה. העדר בנייה חדשה של דיור ציבורי, תקצוב הולם והקצאת חלק מהבנייה חדשה לפרויקטים של דיור בר השגה - גורמים להדרתן הקבועה של אוכלוסיות מהמעמד הנמוך והבינוני משוק הדיור.  

תכנון מהיר וחסר אחריות

על פי הצעתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, צפויות לקום ועדות לדיור לאומי (וד"ל), שיוסמכו לאשר בהליך מזורז תכניות ל-50 אלף יחידות דיור. המשמעות המעשית של ועדות אלה היא מתן אפשרות לעקוף את הליכי התכנון התקינים. החשש הוא כי מעקף זה יאפשר ייצירת תוכניות פגומות, שלא יבטיחו לתושבים איכות חיים מינימלית, פגיעה בסביבה וכן כרסום בזכות הציבור להשמיע את עמדתו.

אמנם הגדלת היצע יחידות הדיור היא מטרה ראויה, ואין ספק שראוי לבחון דרכים לקיצור משך הזמן הנדרש לאישור תוכניות בישראל - בעיקר באמצעות תוספות כוח אדם. עם זאת, יש לעשות זאת תוך הקפדה על שיקולים תכנוניים, רמה מקצועית גבוהה ושיתוף הציבור.

אלפי נחלות פנויות מחכות לאיוש

אלפי נחלות בלתי מאוישות, מנוהלות כיום ללא סדר, כך שגם לגורמים המוסמכים אין מידע מדויק על מספרן. במינהל מקרקעי ישראל מעוניינים לשווק אותן במכרז, בעוד שמשרד החקלאות והמגזר החקלאי מתנגדים לכך בתוקף. בינתיים, מצוקת הדיור גדלה ועובדות ממשיכות להיווצר בשטח. 

הכשרת בנייה לא חוקית

בנייה בלתי חוקית הוכרה ב-2008 על ידי מבקר המדינה כ"מכת מדינה". היא מתאפשרת פעמים רבות בשל העדר מדיניות ברורה או בשל הקושי לאכוף את החוק.

חלק מהבנייה הזו זוכה להכשר מהרשויות השונות וחלקה לא. כך למשל, קיימת בנייה בלתי חוקית במגזר העירוני, החקלאי, במגזרי מיעוטים ועוד, לכל אחת מאוכלוסיות אלה מאפיינים שונים וסיבות שונות. המצב הנוכחי פוגע בשיווין החוק, בסביבה ובעקרונות הצדק החלוקתי. לפיכך, יש צורך לגבש מדיניות שתוכל להתמודד בצורה שוויונית ויעילה עם תופעת הבנייה בלתי חוקית ולמנוע את הישנותה.

בנייה לא חוקית בבית אל‏ (באדיבות שלום עכשיו)

1

2

3

הרפורמה בתכנון ובבניה

הרפורמה הצפויה בתכנון ובבנייה, אינה נותנת מקום ראוי לשיקולים של מדיניות חברתית. לעובדה הזו עלולות להיות השלכות הרסניות על החברה בישראל. הימנעות מאימוץ שיקולים חברתיים בתחום התכנון עלולה להוביל להחרפת הפערים בחברה הישראלית, ליצור ריכוזי עוני, להחליש עוד יותר את הפריפריה, לפגוע בסביבה ובנוף וכן להגדיל את מצוקת הדיור והעוני בישראל.

הפרטה מסיבית

הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל אפשר לבצע הליך מסבי של הפטת קרקעות, שעד היום היו בידיים ציבוריות. הענקת נכסים ציבוריים בחינם או בתשלום שאינו משקף את ערכם האמיתי, מיטיבה באופן בלתי סביר עם קבוצה מצומצמת ביותר של חוכרים ומשאירה בחוץ קבוצות מוחלשות. כך זוכים רק מעטים מבין האזרחים, לקבל נתחים גדולים מעתודות הקרקע, באופן שיגדיל עוד יותר את הפערים הכלכלים והחברתיים במדינה. בסופו של יום, מי שעתידים להרוויח מההפרטה יהיו באופן בלתי מפתיע - בעלי ההון. 

מסחור הקרקע החקלאית

בשנים האחרונות התקבלו החלטות המעניקות תמריצים לחוכרים, המעוניינים למסחר את הקרקע הציבורית, שהופקדה בידיהם למטרות חקלאיות. באופן אבסורדי, אין בהחלטות אלה ולו תמריץ אחד שנועד לשמר את החקלאות ולהעצימה. להפך - החלטות אלה דווקא מתמרצות את החקלאים לזנוח את החקלאות ולהפיק רווח ממסחור הקרקע. 

חקלאות? משתלם יותר למסחר את הקרקע

קרקע לשחיתות

חלק גדול מההחלטות והדיונים של מינהל מקרקעי ישראל אינם נחשפים לציבור. כתוצאה מכך אלא נותרים באפלה מבלי שהציבור יכול להתנגד להם. לעתים מדובר בחלטות חשובות, שעוסקות במגזרים שלמים בחברה או שמעניקות הטבות בקרקעות הציבור לבעלי הון ולמוקדי כוח בחברה הישראלית. חוסר השקיפות עלול להוביל לקבלת החלטות פגומות מבחינה חברתית וסביבתית, ולהישנותן של פרשיות שחיתות בקרקעות ציבוריות.

מגורים בכפוף לסלקציה

חוק ועדות הקבלה שהתקבל לאחרונה, מאפשר ליישובים קהילתיים לסנן מתיישבים המעוניינים לגור בתחומם ולהחליט מי יוכל לרכוש דירה ולהתגורר במקום לפי קריטריונים מעומעמים של "התאמה חברתית". ניסיון העבר מלמד כי מנגנון זה עלול להפלות קבוצות מסוימות באוכלוסייה, לפגוע בזכויות אדם בסיסיות ובמקרים מסוימים אף לאפשר ספסור והפקת רווחים מהקרקעות הציבוריות, בניגוד לדין.

העדר מדיניות

לזכויות בקרקע ובמשאביה, כמו מים, גז, מחצבים ודיור - יש ערך כלכלי וחברתי ניכר, במיוחד בישראל בה המשאבים מצומצמים. משום כך, המדיניות הקובעת את מערך הזכויות על משאבים אלו משפיעה באופן מרחיק לכת על החברה, הסביבה, הכלכלה והמשפט.

הכותבת היא רכזת האגודה לצדק חלוקתי 

חלוקת משאבים הוגנת היא אחד התנאים הבסיסיים לשוויון הזדמנויות בכל תחומי החיים. חרף זאת, מדיניות המשאבים בישראל - בה כ-92% מהקרקעות הן בבעלות ציבורית - מנוהלת ונקבעת באופן שאינו שקוף, אינו דמוקרטי ואינו נגיש לציבור. כתוצאה מכך מועברים לעתים משאבי קרקע וסביבה - כלומר נכסים ציבוריים - לבעלי הון או לקבוצות אינטרסים וננקטת מדיניות מפלה.