אלוהים מעדיף ציונים
מי שיבדוק בספרי ההיסטוריה, יגלה כי כל עם משוכנע שהאל לצדו. אבל תקדימים היסטוריים מצביעים על העדפה אלוהית ברורה לצד שאינו מגלה עצלות נפשית. לתשומת לבו של מי שבטוח שאלוהים עובד אצל אבא שלו
הזרם הציוני התאפיין במעבר הזה בין האחריות החיצונית, לזו האישית. דרכי ההתמודדות היהודית שינו צורה: בעוד הדרך הישנה הורכבה בעיקר מהמצאת בדיחות משעשעות ומתקרבנות ביידיש על המצב הקשה - הדרך החדשה שהציעה הציונות, לקחה את הגורל היהודי בידיים.
משוואה ציונית פשוטה
הדרך הישנה נכשלה כליל במבחן התוצאה ההיסטורי. שישה מיליונים מבני עמנו נטבחו, כשהמתנגדים
(הכמעט) יחידים לטבח, היו ארגונים ציוניים כמו זה שבגטו ורשה. גם בפלשתינה תוכננה שואה ליהודים, כזו שתטביע את ארץ ישראל בנהרות של דם.
אך לפתע התרחשה תקלה ברצף האירועים ההיסטורי המוכר: על פי הסדר הקודם נטבחו היהודים בחפץ לב, ותוך תודעה שירותית גבוהה, כשלאורך הדורות הקפידו אבותינו לקרוא תהילים עד למותם - מות קדושים מפואר. אלא שהציונות הביאה ברשלנותה הפושעת למקרים רבים של אי-הבנה, כמו ב-48' וב-67', ואלה הסתיימו, לא אחת, במפח נפש עבור הטובחים.
עד כאן עובדות היסטוריות: אין ציונות – יש שואה. יש ציונות – אין שואה. כמה פשוט. מן הסתם, היינו מצפים שלאור עובדות אלו, איש לא יתווכח עם ההצלחה. אך מסתבר שלא כולם רואים כך את העובדות. לראיה, דווקא המחנה האנטי-ציוני גדל מיום ליום. נראה כי ישנם לא מעטים בינינו הרואים במאורעות קישינב, או בנסיעה צפופה ברכבת בהמות - ריגושי ספורט אתגרי שכדאי להתרענן בהם מפעם לפעם.
מעניין לשים לב כי גם בתוך המחנה הציוני עצמו, הולכת ומתפוגגת אחריותו של הפרט לגורלו. המחנה שהוביל את הציונות בעבר, הגיע לרוב מתוך ההתיישבות העובדת. מחנה זה חינך ל"אהבת הארץ". הזרם שהחליף אותו בהובלה - הדתי-לאומי - מחנך ל"קדושת הארץ", לכך ש"אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים". אין זה הבדל של מה בכך.
קו אלוהי ברור
הכנסתו של אלוהים למשוואת הציונות, מורידה חלק ניכר מאחריות הפרט לגורלו. הרי אם יש גורם חיצוני שאפשר להישען עליו, ניתן לקחת סיכונים גבוהים יותר. לא פעם אני שומע מול הערכות מצב, את הטיעון "נכון, אבל אלוהים אתנו".
מי שיבדוק בספרי ההיסטוריה, יגלה כי כל עם משוכנע שהאל לצדו, אפילו הרומנים. גם חיפוש בגוגל אחר המשפט gott mit uns ("האל אתנו", בגרמנית) - יניב תוצאות מעוררות חלחלה.
אז באיזה צד אלוהים? ובכן, תקדימים היסטוריים מצביעים על קו אלוהי ברור. במידה שקטטות בני האדם מעסיקות אותו עד כדי נקיטת צד, הרי שבחירותיו עקביות. האל מעדיף את הצד שאינו מגלה עצלות נפשית, זה המותיר לזרועו האלוהית והנטויה כמה שפחות משימות. הוא אף מראה חיבה יתרה לאלה המתכננים היטב את צעדיהם, ומעזים לנקוט בפעולה בעצמם.
זה שאינו נוהג כך, עלול למצוא עצמו נתקל בשאלות תיאולוגיות, בסגנון "אבל אבא, למה?"
לפנייה לכתב/ת 
