יזכור אלוקים - ויסלח לנו

תפילת "יזכור" שנושאים לעילוי נשמת חללי מערכות ישראל הפכה השבוע נושא המשמש להטחת עלבונות כלפי אלוקים ואדם, לסגירת חשבונות היסטוריים של פובליציסטים, לעצומות בפייסבוק, ויאללה בלגן. עוד דקה צביקה הדר יקרא לנו לסמס – איזו ביצוע אתם מעדיפים: "יזכור אלוקים" או "יזכור ישראל"?

2. כאילו חסרות לנו מחלוקות אמיתיות, נראה לי שבמקרה הזה פשוט המצאנו מחלוקת. הרי לא שמעתי על אזכרות ש"פוצצו" סביב שאלת נוסח

ה"יזכור". אני מניח שבקיבוץ השומר הצעיר מחליטים על הנוסח המתאים להם, ובישיבת מרכז הרב מחליטים על הנוסח המתאים להם.

לא נעים לומר, אבל אני אפילו מתקשה לזכור באיזה נוסח השתמשו ברוב הטקסים הציבוריים בהם השתתפתי בחיי (בצבא, במושב שבו גדלתי, בעיר שבה אני גר ובאירועים ממלכתיים בהם השתתפתי). אבל אל דאגה, מאז הפולמוס המיותר הזה אני אשים לב היטב. הרי לא יהיה רגע טעון יותר בכל הטקס.

3. נער דוס הייתי וגם זקנתי, ואני מתקשה להבין עדיין על מה הוויכוח. הרי לא מדובר בשינוי ב"קדיש" או בתפילת "אל מלא רחמים", אלא בטקסט שכתב ברל כצנלסון ב-1920. גם אם בעבר הטקסט נכתב בהתרסה (נגד תפילת ה"יזכור" המסורתית הנאמרת עד היום בחגים בבתי הכנסת), ברור שהיום העוקץ ניטל. אין לאף אחד מושג על פולמוסי הסוציאליזם והחילוניות של תחילת המאה הקודמת, וכל שנשאר הוא טקסט יפה ומרגש, שמזכיר לדור ה"פחחח" את "זיו העלומים" ו"חמדת הגבורה".

הרי גם הנוסח המטכ"לי המקובל היום, של "יזכור אלוקים", כולל כעבור שלוש שורות את המילים "יזכור ישראל". אז מי בכלל מתנגד כאן, ולמה? לא משנה, העיקר שאפשר לשסות משפחות שכולות אלה באלה ולהבעיר אש מיותרת.

הוויכוח הציבורי הער לא נפסק כבר שבוע, הרמטכ"ל גנץ כבר הודיע שצה"ל יגבש נוסח פשרה משולב, ואני מפחד שעוד רגע נגיע לנקודת האל-חזור של כל סערה תקשורתית אצלנו: זה יקרה כשמבקר המדינה לינדנשטראוס יודיע שהוא בודק את ההתנהלות בסוגית ה"יזכור", וכשעמיר בניון יכתוב בנושא שיר מחאה.

4. לא באתי למכור פה אחדות בשקל ודגלי צו-פיוס. יש מחלוקות נוקבות בעם הזה. פשוט זאת לא אחת מהן. כדתי, אני גם נורא נעלב שמרדדים את הוויכוח האמוני לשאלה כה קטנה – אם להחליף את המילה "אלוקים" ב"ישראל". יו, תראו, אלוקים 

לא שם לב שנייה, והנה הוא כבר לא זה שזוכר. עם ישראל זוכר במקומו. נו, באמת.

הקרב הנוקב בין "אלוקים" ל"ישראל" הזכיר לי השבוע את המשפט המפורסם מספר הזוהר: "אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל – חד הוא" (התורה, והקדוש ברוך הוא, ועם ישראל – הם אחד). כלומר, הגילוי המלא של הבורא בעולם לא יכול להיעשות בלי התורה, והתורה לא יכולה להתממש בעולם בלי עם ישראל. בעומק הדברים יש באמת אחדות בין נותן התורה, לבין התורה, לבין מקבלי התורה. קל לשכוח את זה פה, בין מבזק למבזק, אבל אלפי נשמות הקדושים שנפלו במערכות ישראל כבר יודעות זאת היטב, והן מסתכלות עלינו מתקוטטים מלמעלה, ומחייכות בחמלה.