חניית המריבה: השטח המקורה התגלה פתוח
אדם שקנה דירה בה התגורר בשכירות, נדהם לגלות כי החנייה המקורה בה השתמש לאורך השנים - אינה מוצמדת לדירתו. הוא טען כי המוכר הטעה אותו, אך בית המשפט דחה את תביעתו וקבע כי מדובר בהתרשלות שלו
אדם שרכש דירה, תבע את המוכר בטענה כי הדירה הוצגה כבעלת חנייה מקורה המוצמדת אליה, בעוד שבפועל התברר כי לדירה מוצמדת חנייה אחרת שאינה מקורה.
התובע שכר דירה בתל אביב, כאשר לטענתו הדירה היא הוצגה לו כדירה שמוצמדת אליה חנייה מקורה המצויה בקומת המרתף של הבנין. כ-3 שנים לאחר מכן הוא רכש את הדירה ובהסכם המכר נקבע כי הצמדות הדירה הן לפי הרשום בפנקס רישום המקרקעין.
לטענת הקונה, המוכר הציג לו מצג לפיו החנייה המוצמדת לדירה היא החנייה המקורה בה השתמש. הרוכש ציין כי בנוסף להסכם המכר, צורפו תשריטי קומת המחסן וקומת המרתף בו מצויה החניה המקורה, ולא צורפו תשריטי קומת הקרקע בה קיימת בפועל החנייה המוצמדת לדירה. גם בטופס הדיווח לשלטונות המס סומנה החניה כמקורה.
התובע טען כי עשה במהלך השנים שימוש בחניה המקורה, אך כשנה וחצי לאחר הרכישה ובעקבות מכירת דירה אחרת בבניין, הוא גילה כי החנייה בה הוא משתמש מוצמדת לדירה שנמכרה. לתובע התברר כי לדירתו מוצמדת חניה לא מקורה בקומת הקרקע של הבניין, והוא נדרש להפסיק להשתמש בחנייה המקורה.
בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בת"א, דרש האיש לחייב את המוכר לשלם לו 20 אלף שקל, שהם ההפרש בין שווי החנייה המקורה לבין שווי החנייה המוצמדת לדירתו. בנוסף הוא דרש לשפותו בגין הוצאות הגשת התביעה.
המוכר טען כי לא רשם בהסכם המכר את מספר החניה או תיאורה בכוונה. לדבריו נקבע כי ההצמדות לדירה הי לפי הרישום בפנקס רישום המקרקעין, זאת עקב חוסר סדר ששרר בשאלת ההצמדות. משום כך, התובע או על עורך דינו היו7 צריכים לבדוק אילו הצמדות קיימות לפי הרישום בפועל.
עוד טען המוכר, כי הסכם המכר הוא המסמך המהותי מבחינתו, וכ הוא הניח שכל הטפסים הנלווים שצורפו אליו אינם סותרים את האמור בו. לדבריו, לאחר שהתגלתה הטעות, הוא ניסה לסייע לתובע להסדיר את העניין טרם מכירת הדירה אליה צמודה החנייה בפועל, אך הדבר לא צלח.
"לכל היותר טעות הדדית"
השופטת לימור ביבי-ממן דחתה את התביעה. בפסק הדין נקבע, כי התובע אמנם השתמש במשך זמן רב בחנייה המקורה, אך למרות זאת, סברתו כי חנייה זו שייכת לדירה שרכש, היא לכל היותר טעות הדדית אך לא הטעיה של המוכר. השופטת נימקה זאת בכך, שבהסכם המכר נקבע במפורש כי הצמדות לדירה הן בהתאם לקבוע בנסח הרישום של הדירה.
השופטת גם דחתה את טענת התובע כי הנספחים להסכם מלמדים על כך שהוצג לו מצג לפיו לדירה צמודה החניה המקורה. לקביעתה, התשריטים שצורפו להסכם המכר מלמדים במפורש כי החניה המוצמדת לדירה אינה החניה המקורה, ולא הוכח כי האמור בטופס הדיווח לשלטונות המס מקורו במידע שנמסר על ידי המוכר.
"מן האמור נובע, כי לא זו בלבד שלא התרשמתי כי התובע הוטעה על ידי הנתבע, אלא שהנני סבורה כי טעותו של התובע הינה פרי רשלנותו , אשר נבעה בין היתר מכך, שהתובע לא בחן המסמכים אשר הומצאו לעיונו אלא סמך על הנחתו הראשונית המוטעית בדבר זהות המוצמדים", כתבה השופטת.
לפיכך נקבע, כי גם אם טעה התובע, הרי שלא מדובר בטעות יסודית שלו היה יודע עליה מראש, לא היה רוכש את הדירה, ומשכך הוא אינו זכאי לפיצוי. לאור דחיית התביעה, חויב התובע לשלם למוכר הוצאות משפט של 1,000 שקל.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי פסק דין
לפנייה לכתב/ת 
