צריך כוח לשלטון המקומי ותוכנית דיור לאומית

מחאת הדיור, מחאת האימהות, מחאת הסטודנטים, מחאת הרופאים - העם התעורר! הוא התעורר כי הוא הבין שמדינה שלמה רוכבת על גבו, הוא התעורר כי הוא הבין שלהתגייס לצבא, להתאמץ בלימודים גבוהים ולצאת לעבודה זה פיקציה.

הוא התעורר כי הוא הבין שממעוף הציפור ישראל 2011 אולי פורחת, אך כשנוחתים ובודקים מה קורה על הקרקע מגלים שבשטח המצב לא טוב. האבטלה בירידה, אבל העוני בעלייה, הכלכלה הלאומית משגשגת, אבל תחושות האזרחים קשות.

הכתבות הקודמות בסדרה:

• ראש העיר מודיעין מציע לתת צ'אנס לווד"לים, לשרון זה עבד
• ראש העיר רמלה קורא להיאבק בקצב "הצב הגוסס"
• "תנו חלקה, בעל הקרקע יבנה". הפיתרון של ראש העיר ר"ג
  

וכשבודקים היטב, מוצאים שהכל שזור היטב אחד בשני: אין תחבורה ציבורית נגישה וטובה - ולכן צריך לגור קרוב לעבודה, רוב התעסוקה נמצאת במרכז הארץ - כך שחייבים לגור במרכז, קבלת האישורים לבנייה נמשכת שנים, ואלה רק כמה מהדברים שיוצרים את מעגל הקסמים שבמסגרתו הביקוש עולה, המחירים מאמירים, והרצון להתקיים הופך כמעט בלתי אפשרי למימוש.

המחאה הזו, שפעם קראו למארגניה "לא-נחמדים" ושזוהתה בעבר רק עם אנשי עדות המזרח, מאחדת כיום את השורות. לזהות הפוליטית אין משמעות, לאזור הגיאוגרפי אין חשיבות, ואפילו צבע העור נשכח כאילו מעולם לא היה סוגייה בישראל. יש כאן אנשים שרוצים לחיות בכבוד, וכבר לא מוכנים לשמוע שהם "מעמד הביניים" שנושא את הנטל.

ולא משנה מה נעשה, עד כמה טוב נלמד, עד כמה קרביים נהיה בצבא - אנחנו לא נכללים בשורות החשובות בספר התקציב. למה? כי מדיניות הממשלה בשנים האחרונות קובעת שחיזוק העשירון העליון בהכרח ימשוך את מעמד הביניים מעלה. מדיניות זו מוכיחה כבר זמן רב כישלון חרוץ. זה הזמן לשנות. להגיד באומץ 'ניסינו, זה לא עבד', ולעשות מהפכה חשיבתית. לשקוד על תכניות חדשות, כוללות, ארוכות טווח, שנותנות מענה לליבת החוזק החברתי בישראל.

זה הזמן להתכנס אל חוזה חברתי-כלכלי חדש בין הציבור בישראל לבין מוסדותיה, ולהישען על שני עקרונות מנחים: האחד - מחליטים שמשנים סדרי עדיפויות ברמה הלאומית, ועושים זאת מהותית ולא בצורה של תוכניות שנתפרו כטלאי על טלאי. שנית - נותנים כוח לשלטון המקומי, כגוף שנמצא בקשר ישיר עם האזרחים במדינת ישראל ואמון על מרבית השירותים שלהם נזקק האזרח ביום יום.

ברמה האופרטיבית יותר, יש להפחית את המיסוי העקיף ולהגדיל את המיסוי הישיר, לאפשר בנייה על קרקעות מדינה באזורי הפריפריה בחינם, להאיץ תכניות תחבורתיות שיחברו את הפריפריה למרכז, ולהחיש תוכניות תעסוקה בצפון הארץ ובדרומה, כדי לווסת את הצורך התעסוקתי באמצעות מגורים במרכז הארץ.

יש גם לבנות תוכנית תמריצים איכותית וישימה לסטודנטים, להעביר סמכויות בנייה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה כדי להאיץ אישור של תוכניות בינוי ופיתוח, ולפעול ליישום תוכנית לאומית לדיור בר-השגה, קרי דיור במחיר אפשרי וסביר,

במקום מוצלח מבחינת נגישות והשירותים העירוניים שהוא מציע. יש גם להגדיר את גבולות הקבע של מדינת ישראל ולחתור להסכם שלום.

היעדר המשילות בישראל משפיע על השפיות החברתית בארץ, וכנראה הצורך בה הוא כה אקוטי, עד שאת תפקיד המבוגר האחראי קיבלו אלפי משתכני האוהלים במטרה אחת - להחזיר לממשלה את השפיות. החברה דורשת פעולה מדינית מקיפה, שתחזיר את האמון הציבורי ביכולת של הממשלה לפעול למענם. לכן, חובה להמשיך עד שיושג שינוי אמיתי, תפישתי, יסודי ועמוק, לטובת המעמד המרכזי, לטובת המדינה.