תמיד המתנחלים והחרדים אשמים

עמוס עוז, אמנון אברמוביץ, נחמיה שטרסלר ורבים נוספים מצאו את האשמים במצוקה שהביאה למחאת האוהלים – המתנחלים, החרדים והטייקונים. הם מציעים לקחת את המיליארדים שניתנים לשלוש קבוצות אלו, וכך לממן את המענה למצוקות החברתיות הנוכחיות. אף אחד מהמאשימים הללו לא נדרש לגבות את האשמותיו במספרים, נתונים, או גרפים משעממים, כי לכאורה הם רק אומרים את הידוע לכול. למרבה הצער, המצב האמיתי הפוך לחלוטין ולא צריך להיות כלכלן בכיר כדי להבחין בכך.

אנשי המוסר הגדולים הללו רואים כנראה בחרדי הדלפון המגדל 10 ילדים בדירת 2.5 חדרים מוזנחת ומעופשת, או במתנחל הגר בקארוון דולף עם ששת ילדיו והולך למילואים חודשיים בשנה - טייקונים עושקי כספי המדינה כשרי אריסון ויצחק תשובה ודומיהם.

לגבי הטייקונים ניתן להתווכח האם בכלל ניתן להאשימם על הצלחתם, עד כמה ואם בכלל היא מבוססת על כספים ציבוריים, ועד כמה השיטה אכן פועלת לטובתם, אולם צריך להיות עיוור ורשע גמור כדי לכרוך בטייקונים את החרדים ולהאשימם בגזל כספם של מעמד הביניים. כידוע, החרדים, יחד עם הערבים בישראל, מוגדרים כקהילות העניות ביותר בחברה הישראלית, וככאלה הם אולי הנשדדים אבל בוודאי אינם השודדים.

האשמות חסרות בסיס

בעשרות שנות המדינה והכלכלה הישראלית נוצרו לא מעט עיוותים העולים מיליארדים רבים. קיים עיוות מובהק בפנסיות הנדיבות מאוד לגימלאי הצבא, במשכורות המופרזות בשכר עובדי המונופולים הגדולים כחברת החשמל והנמלים, בפטור הגורף של קרנות ההשתלמות ממיסוי ועוד ועוד. אכן, גם ביחס לחרדים יש תשלום יתר של קצבאות באופן ישיר, או דרך הישיבות והכוללים שלהם עקב היותם עניים מרודים ולומדי תורה שאינם עובדים. כך גם ביחס

למתנחלים, יש הוצאות יתר בגין עלויות ביטחון רבות, כמו בשאר ישובי הספר הפגיעים במדינת ישראל.

כל בחינה, אפילו שטחית, של עלויות ההוצאות על החרדים והמתנחלים וצדקתן העניינית אל מול העיוותים האחרים בכלכלה הישראלית - מעמידה את הוצאה זו במקומה הנכון. מדובר על סכומים שאינם משמעותיים בהשוואה להוצאות וההטבות אחרות, שאי-הוצאתו משול לגזר דין מוות כלכלי ואפילו לעיתים פיזי על הקהילה החרדית והמתנחלית כאחת.

נסו לדמיין מה היה קורה לו, למשל, הרב עובדיה או כל רב אחר היו אומרים כי צריך לקחת כסף עבור מעמד הביניים מהתשלומים האדירים למסוממים ולשיכורים החילונים שעולים הון. הרעש התקשורתי וההיסטריה הציבורית הייתה מגיעה עד לשמים, התלוננות במשטרה והחקירה המשפילה והמצולמת הייתה מתקיימת מיידית, שכן ברור כי מדובר בהאשמה שיקרית, חסרת בסיס כלכלי וחסרת הצדקה מוסרית.

הכרזתם של עוז וחבריו אינה שונה בהרבה מהכרזה דימיונית זו של הרבנים. מדובר בשקר דומה – מכליל, מעליב, פופוליסטי להחריד וחסר כל הצדקה מוסרית. ניתן לחלוק על נחיצותן של הישיבות וההתנחלויות, ואפילו לטעון שהן גורם שלילי והרסני, אולם מדובר בשקר גמור ובהשמצה פרועה כאשר תולים בהן את כל תחלואיה הכלכליים של החברה הישראלית.

הכל חוזר חביבי? 

בימיה האפלים של אירופה האנטישמית, היהודי והיהודים היו אשמים בכל תחלואי החברה הלא-יהודית שבה הם חיו. הם הואשמו על היותם עשירים מדי וגם על היותם עניים מדי. הם הואשמו על נבדלותם הרבה ועל מעורבותם הרבה. הם היו אשמים בכל מה שקרה קורה ויקרה, צריך היה רק למצוא את הסיבה המתאימה להשתלח ולפגוע בהם.

מתקבל הרושם כי בישראל הליברלית הנאורה והפתוחה יש יהודי חדש שאשם בכל תחלואי החברה – החרדי והמתנחל. את החרדי והמתנחל מותר להחרים, ואפילו לשנוא. על החרדי והמתנחל מותר לכתוב האשמות קולקטיביות, מה שאסור בתכלית כנגד הציבור הערבי או כל מיעוט אחר בחברה. לחרדים ולמתנחלים אין פנים, אישיות יחודית או תרבות יחודית. למרות השוני העצום בין החרדים למתנחלים (שוני שלעיתים אף גדול יותר מהשוני שבין מתנחלים לחילונים), עדיין את שתי הקהילות הללו מותר להאשים בהאשמות חסרות בסיס. הם היו, הינם ויהיו תמיד אשמים, ולעזאזל העובדות המוסר והסולידריות החברתית.

לפני פחות מ-150 שנה קרא פינסקר לאוטואמנציפציה של היהודים. הוא קרא ליהודים לשחרור עצמי מכבלי ההתבוללות בגויים, שלעולם לא תתאפשר על

רקע האנטישמיות הקשה והשנאה הקבועה. למרבה אסוננו, קריאה נפלאה זו הוחלפה במעין אוטו-אנטישמיות: שנאה עצמית של יהודים כלפי המיעוטים "היהודיים" יותר שבחברה - הם החרדים והמתנחלים.

כולי תקווה כי המחלה הזו, שתקפה באופן כה אנוש רבים בחברה הישראלית, תעבור מהעולם בהקדם. אני בספק גדול אם נזכה לכך, אולם יש לקוות כי לפחות בושה פשוטה תכסה את פניהם של המשתלחים והמסיתים נגד המיעוטים היהודים במדינת ישראל – החרדים והמתנחלים.