רמלה: צבעים, דתות ותרבויות בעיר החולות

"ראיתי אותך בשוק של רמלה לוד

מסתכלת על בגדים שאי אפשר למדוד

הכרתי אותך מייד מכל העיתונים

התמונה שלך בגן בירושלים, בין האוהלים"

(מתוך "כביש 1", מילים ולחן: עמיר לב)

ברוכים הבאים אל אחת הערים שהמוניטין המפוקפק שלה הורס את השפע התיירותי שלה. רַמְלָה, שלעתים נזכר שמה ביחד עם פשע ועוני, מסתירה אופק תיירותי רחב ומיוחד - רק כמה דקות מכביש מספר 1. 

רמלה היא "עיר החולות" (רמל = חול בערבית), אבל לא תמצאו בה הרבה פיסות חול, אלא ערב-רב של יהודים, מוסלמים ונוצרים שמרכיב את הפסיפס האנושי שבעיר - מה שיוצר שילוב של כנסיות, מסגדים ובתי כנסת שראויים לביקור ביום סיור. אבל אחד המעניינים שבהם הוא בית הכנסת של הקראים. אותו זרם, כת או עדה (קראו להם כפי שתרצו) שצמחה מהיהדות במאה ה-8 לספירה, ומקבלת על עצמה את התורה שבכתב בלבד.

היה זה החכם ענן בן דוד שהחל את הזרם הקראי (בני המקרא), ששמו ניתן לו כיוון שמאמיניו דבקים במקרא ולא בתורה שבעל פה. התפיסה הקראית מתבססת על שלושה יסודות: 1. התנ"ך הוא ספר החוקים. 2. ההיקש - ההיסק הלוגי מחוק או מצווה לגבי נושאים שאינם כתובים במקרא. 3. סֶבל הירושה - המסורת הנהוגה, כל עוד לא סותרת את התורה (למשל, לא כתוב בתנ"ך איך עושים ברית מילה ולכן ממשיכים עם המסורת).

מוצאם של הקראים ממצרים, והם מונים כ-40 אלף מאמינים בארץ ומרוכזים בעיקר באשדוד, רמלה, מושב מצליח ומושב רנן. כמה מנהגים והבדלים ליהדות הקראית מזו הרבנית: בטלית יש ציצית תכלת/כחולה; אין שימוש ב"גוי של שבת"; לוח השנה מחושב על פי הירח; מנהגי הכשרות שונים במקצת; כיסוי ראש חובשים רק בכניסה לבית הכנסת; התפילות נעשות בהשתטחות על שטיח (בדומה למוסלמים); וקיימים הבדלים נוספים שקצרה היריעה הקראית מלהכיל. בסך הכל, יהודים טובים וקצת שונים. אבל ביננו, מי לא?

מקבלים את בית הכנסת הקראי (צילומים: זיו ריינשטיין)

הכנסייה שהפכה למסגד

הזכרנו מוסלמים? ביקור במסגד הגדול, הוא מסגד אל-עומרי (פתוח א'-ה', שישי בבוקר בלבד), הוא דרך מצויינת להתוודע לצד המוסלמי של רמלה. ישנם מסגדים שלא מארחים מי שאינו מוסלם, אבל מסגד אל-עומרי פותח את שעריו למבקרים ותמורת 5 שקלים ניתן להתרשם מהמסגד שהיה בעבר כנסייה צלבנית - עדות לכך שרמלה היתה העיר הראשונה שנכבשה על ידי הצלבנים במאה ה-12.

הצלבנים חשבו שמצאו כאן את הערים התנ"כיות: הרמתיים-צופים וְ-רמה, שממנה הגיע יוסף הרמתי שתרם את קברו לישוע לאחר שנצלב, ולכן הושיבו כאן בישוף ובנוּ קתדרלה בזיליקאית בסגנון רומנסקי (שנקרא כך עקב הדמיון לבנייה הרומית). אל יוסף הרמתי עוד נחזור בהמשך. וזו הבטחה.

הקשתות במסגד מכונות "קשתות עבאסיות" (ע"ש השליט המוסלמי עבאס מהמאה ה-8), ואת עמודי המסגד מעטרות כותרות קורינתיות שבהן השתמשו הצלבנים בבנייתם. מחוץ למסגד ניתן לראות מיחראב (שבעבר היה אפסיס), המראה את כיוון התפילה - כלפי לעיר מכּה. כמו כן, מִטָּהֳרָה - פינת שבה מטהרים את הגוף לפני כל תפילה.

המיחראב משמאל מראה את כיוון התפילה - מכּה. מסגד אל-עומרי

וככה זה מבפנים: שטיחים ארוכים, קשתות ועמודים מימי הצלבנים

השוק: פסיפס של מצרכים ואנשים

ביקור ברמלה אינו שלם מבלי לעבור בשוק, במיוחד אם "נפלתם" על יום רביעי שהוא "יום השוק" של העיר. השוק הוא המקום שבו אתם חייבים לנסות את הסנדוויץ' הטוניסאי המפורסם של רמלה, כמו גם את הבורקס הטורקי שנמכר כבר שנים בדוכנים קטנים פשוטים אך אותנטיים.

בשוק פסיפס של מצרכים מכל הסוגים, כמו גם של אנשים שונים. אלו מוֹכְרים לאלו, אלו קונים מאלו ו"יד נעלמה" עושה סדר בעיר שבה כל המינים יוצרים שעטנז צבעוני של בני אדם, מאכלים, שפות ודתות. עם הבורקס כדאי לנסות גם אַיְירֶן - משקה חמצמץ על בסיס יוגורט קר, שנפוץ בדרך כלל באזור טורקיה והבלקן.

כל הצבעים, כל הסוגים. תפוחים בשוק רמלה

להתראות לוד, שלום רמלה

בתקופת שלטונה של שושלת בית אומיה בארץ ישראל (750-661 לספירה), הוקמה רמלה כעיר חדשה על ידי החליף אל ואליד, הידוע גם כ"בנאי" ואחיו של עבד אל-מאלכ סולימאן - המייסד הרשמי של העיר בתחילת המאה ה-8. רמלה תפסה את מקומה של לוד כעיר בירה במרחב, שהיתה הבירה בתקופה הרומית-ביזנטית עד כינונה של רמלה המחודשת.

העיר הפכה מודרנית, התנהל בה מסחר ענף ובמפגש הרחובות הראשיים עמד המסגד הלבן, שנבנה באותם הימים.

המסגד היה כה מרשים, עד שההיסטוריון המוסלמי מוקדסי ("הירושלמי") כתב עליו בסוף המאה ה-10: "המסגד הלבן שנמצא בשוק הוא גדול ונאה יותר מהמסגד של דמשק‏. אין עוד מיחראב גדול יותר בכל ארצות האסלאם או דוכן תפילה העולה על זה של רמלה, מלבד דוכן התפילה שבירושלים‏‏".

הדעות חלוקות לגבי שימושו של המגדל הסמוך למסגד: האם זהו צריח או שמא מגדל צבאי ובו חריכי ירי? כך או כך, המבנה שנבנה מאוחר יותר, רק ב-1318, הוא הגבוה ביותר ברמלה וניתן לתצפת ממנו למרחק של עשרות מטרים על העיר. כדאי לעלות לנקודת תצפית והתמצאות אחרי בסוף הסיור שלכם ברמלה.

המגדל בסביבת המסגד הלבן. שימש כצריח או כמגדל צבאי?

עת תפסה רמלה את הבירה, התחילה בנייה רחבה בעיר שאלפי תושביה גם נזקקו למים. לכן הניח סולימאן אמת מים שהובילה מים ממאגרים בעיר. עד היום התגלו ברמלה חמישה מאגרי מים בנויים בתת-הקרקע, לא חצובים. שלושה נמצאים בשטח המסגד הלבן ועל אחר בנוי כיום בית הכנסת "תפארת מנחם", אולם המאגר שנמצא היכן שכיום "בריכת הקשתות", הוא ישן יותר, מתקופת החליף ראשיד של שושלת בית עבאס, וזהו המבנה העבאסי היחיד השלם בארץ.

השם "בריכת הקשתות" ניתן למאגר רק ב-1961, עת הכשירה אותו העירייה לשיט סירות. המקום נפתח לאחר ששופץ ב-2009, וניתן לשוט בסירות על המים הצלולים בעומק של מטר אחד, ולהתרשם מהקשתות המחודדות והמופלאות שנשתמרו יותר מאלף שנה, ותומכות בתקרת המאגר. אין לרדת למים.

מאגר שקיים יותר מאלף שנה. בנות קורס 'חלמונית' בבריכת הקשתות

ותודה לספרדים

היינו אצל היהודים, ביקרנו את המוסלמים - עתה הגיעה שעתם של הנוצרים. כנסיית יוסף ונקדימון מוקדשת ליוסף הרמתי, שכאמור תרם את קברו לישוע, אך גם לנקדימון - איש הסנהדרין שרחץ את גופתו של הצלוב. הכנסייה מנציחה את הורדת ישוע מהצלב ושייכת לזרם הפרנסיסקני.

הכנסייה כאן נבנתה ב-1902 על גבי כנסייה ומנזר ישנים מהמאה ה-16 שנמצאים מתחת לאדמה. רוב הנזירים במקום היו ספרדים, והעיר מדריד לקחה את הכנסייה תחת חסותה ותרמה את דלתות העץ המעוטרות והיפות בכניסה לבניין, כמו גם את הציור "הורדת ישו מן הצלב" של הצייר המפורסם, טיציאן, שנתרם ממוזיאון ה"פראדו" במדריד ב-1846.

אנשי הכנסייה מפעילים בית ספר נוצרי לילדי רמלה הערבים, הנחשב לטוב מסוגו בארץ. בכנסייה עצמה פסלים של יוסף ונקדימון משני צידי המזבח, והויטראז'ים באפסיס מראים את הצליבה ואת ההורדה מהצלב.

מוקדשת את ההורדה מהצלב, במרכז ציורו של טיצ'יאן. כנסיית יוסף ונקדימון

• בפעם הבאה: דרום הר חברון
  

• לכל הסיורים במדור מסביב לישראל ב-80 יום