רוצה יין כשר? העסק עובדים שומרי שבת בלבד
יצרני יין לא-מעטים בישראל אינם זוכים לתעודת כשרות רק בגלל החמרות חרדיות וחרד"ליות, שלדעת רבנים אורתודוקסים רבים אין להן מקום או סיבה. האם יש סיכוי שימישהו ירים את הכפפה ויעשה מעשה? אל תחכו בנשימה עצורה
עד לפני כעשור, המחזה של חבורת ישראלים היושבים סביב שולחן אוכל, מערסלים בעדינות כוסות יין ומרחרחים בידענות תוך כדי הפרחת מילות קוד כ"טאנינים" ו"עפיצות", היה בגדר מדע בדיוני. המהפכה האמיתית בישראל של שנות ה-2000 לא התרחשה בפייסבוק, ואפילו לא בשדרות רוטשילד, אלא בכרמים הפסטורליים של הרי הגולן, הגליל ויהודה, וביקבים קטנים שצצו בחצרות האחוריות של מאות ישראלים, שגילו מחדש את האהבה העתיקה של גידול גפנים וייצור יין.
עוד בערוץ יהדות - קראו:
עד השנים האחרונות היו קיימים בארץ בעיקר היקבים הגדולים: כרמל מזרחי, בנימינה ויקבי רמת הגולן. הללו, גם אם ייצרו פה ושם יינות ראויים, לא הצליחו לעורר את השוק המקומי הרדום, ששמר אמונים ליין הקידוש הפטישי ולמיץ הענבים המסורתי של ליל הסדר. אבל עם ההתעוררות בתעשיית היין המקומית, החל היין לייצר עניין גם בחיך הצברי המחוספס. ואם עד אז נחשבה ארוחת ערב בליווי כוס יין לעניין לעשירים (או לפלצנים) בלבד, הרי שעם התרחבות ההיצע האיכותי והשווה לכל כיס, הפך המחזה המתואר בפסקה הפותחת לנפוץ יותר ויותר.
יהודי זה לא מספיק
מי שלא נהנה מחגיגת היין הישראלית עד תומה הוא הקהל הדתי. המגבלות שנהוגות ברבנות בישראל על יין כשר הן המחמירות ביותר מכל הלכות הכשרות במזון, אפילו מאלה של כשרות הבשר או הכשרות לפסח. הרבנות, שאוכפת את הדעה ההלכתית המחמירה ביותר בתחום כשרות היין, מחייבת כל יקב המעוניין בחותמת כשרות להעסיק אך ורק עובדים שומרי שבת בכל עבודות היקב – החל מאיסוף והובלת הענבים, המשך בכל פועלי פס הייצור ואפילו עובדי התחזוקה.
"כל עוד היו בארץ רק יקבים גדולים, כמו כרמל ובנימינה, הם היו יכולים לעמוד בכללים האלה. אבל כשמדובר ביקב משפחתי באזור
מרוחק זה לא כל-כך אפשרי", אומר שאול מייזליש, עיתונאי "הצופה" לשעבר שהפך בשנים האחרונות למומחה בתחום היין הישראלי ולמשתתף קבוע בפינת טעימות היין בתכנית הרדיו של אמנון פאר ברשת ב'. "יש היום בשוק יינות ישראלים מעולים וחבל ששומרי הכשרות נשארים מאחור במסע הזה שחובק טעמים, מראות וריחות. בכל סדנאות היין העכשוויות שומרי כשרות לא יכולים להשתתף, כי הרבה מאוד יינות טובים לא מקבלים כשרות".
ומה הפתרון? אולי באמת מדובר באיסור שאין מקום להקל בו?
"הרבנות לוקחת את הדעה המחמירה ביותר בנושא. אפילו החזון-איש פסק שיין של יהודי שאינו שומר שבת בזמננו אינו אסור. ישנן לא מעט פסיקות דומות בנושא, אבל הרבנות בארץ חוששת מפריצת גדר, ולכן תמיד תעדיף לאסור מאשר להתיר".
ומה קורה במקומות אחרים בעולם?
"באיטליה, למשל, מעסיקים סטודנטים יהודים בקיץ לצורך ייצור היינות הכשרים - והרבנות באיטליה מאשרת את זה. מספיק שהם יהודים, אי-אפשר להתחיל גם להתעקש על שמירת השבת".
והיינות הללו מיובאים לארץ ומקבלים אישור של הרבנות הראשית?
"בוודאי, וכך נוצר האבסורד. שומרי הכשרות יקנו יין איטלקי כשר, אבל לא יוכלו להנות מיין ישראלי שיוצר בדיוק באותם תנאי כשרות, כי הרבנות בארץ לא מקבלת אותם".
מיהו "שוטה מוחלט"?
אחד הסיפורים הממחישים יותר מכל את הקיצוניות שבדרישות הרבנות בנושא כשרות היין הוא זה של יקב "טוליפ", השוכן בכפר תקווה שליד קרית טבעון.
"כשהקמתי את היקב ב-2003 עמדו לנגד עיני שלוש מטרות - ייצור היין האיכותי ביותר, במחיר הוגן ותוך תרומה לקהילה", מספר רועי יצחקי, מייסד ומנכ"ל היקב. "בחרתי למקם את היקב בכפר תקווה – כפר לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, שמועסקים בכל תפקידי הייצור ביקב".
מתי החלטת לנסות לזכות בחותמת כשרות?
"בבציר הראשון היו לנו 7,000 בקבוקים. זכינו בפרסים, במדליות זהב, בביקורות מעולות, ותוך כמה שנים הפכנו ליקב הבוטיק המצליח ביותר בישראל, עם ייצור של 130 אלף בקבוקים בשנה. אבל בארץ, השוק למוצרים שאינם כשרים הוא מוגבל. כמעט בכל מלון, סופרמרקט או ועד עובדים
הדרישה של כשרות היא דרישת סף. עם ההתרחבות שלנו, הבנתי שכדי לצמוח נהיה חייבים להיות כשרים.
"למדתי את הנושא, וידאתי שכל הענבים יהיו כשרים מבחינת שמיטה, טבל, עורלה, תרומות ומעשרות. בדקתי גם שכל חומרי הייצור: שמרים, ביסולפיט, וחביות יהיו כשרים וגם כשרים לפסח, ואז הגיע נציג מהרבנות והודיע לי שכל זה טוב ויפה, אבל אני חייב לפטר את כל העובדים ולהעסיק רק שומרי שבת. הסברתי לו שמדובר באנשים עם פיגור שהעבודה הזו היא כל עולמם. בעבר לא הייתה להם סיבה לקום בבוקר, והיום יש להם את העבודה, הם חלק מהמשפחה, זאת תחושת הערך שלהם ואני לא יכול לקחת את זה מהם".
והרבנות השתכנעה?
"ממש לא. הם טענו שאם האנשים בכפר תקווה היו מוגדרים כ'שוטה מוחלט', שפטור מהמצוות, היה אפשר להעסיק אותם. אבל ההגדרה של שוטה מוחלט היא של כזה שלוקח גחלים לוחשות בידיו, והעובדים מכפר תקווה לא מספיק 'שוטים' בעיני ההלכה. ביקשתי שינסו למצוא פתרון בכל זאת, אבל נאמר לי שחד-משמעית לא".
אז הגעתם למבוי סתום.
"מבחינת הרבנות בישראל - כן, אבל מי שסייע לנו הוא ארגון הכשרות העולמי (O.K (Organized Kashrut, שבעזרתם הצלחנו לפרק את כל עבודות היקב לגורמים, וליצור מצב שבו כ-80 אחוז מהעבודות עדיין מבוצעות על-ידי אנשי כפר-תקווה, ואילו רק שאר העבודות מבוצעות על-ידי שומרי שבת. אני אפילו מעסיק על חשבוני משגיח כשרות מסביב לשעון שיוודא שאין טעויות בחלוקת העבודות. סוף טוב, אבל הדרך שעברנו וההתעקשות של הרבנות לא היו קלות".
כשר באימונים
בצד השני של הארץ, בלב רובע האמנים של ערד, אפשר למצוא סיפור קפקאי לא פחות על ניסיונם של בעלי יקב לזכות בחותמת כשרות. גיבורי הסיפור הם יעקב אוריה ועמיר חריזי, מקימיו של יקב "אסיף". שניהם אנשים שומרי תורה ומצוות המנהלים יקב שעונה לכל דרישות הכשרות המחמירות ביותר בהלכה.
"היקב התחיל כ'יקב שירות' לצורכי כשרות", מסביר את האבסורד אליעזר בר שדה, מנכ"ל יקב אסיף. "יעקב ועמיר רצו להקים פס ייצור כשר למהדרין עבור יקבים שאינם מצליחים לעמוד בדרישות הכשרות של הרבנות, ומפה לשם התחיל יעקב גם לייצר יינות ייחודיים ליקב, שזכו להצלחה בינלאומית. ואולם, כשרצינו לקבל חותמת כשרות נתקלנו בקשיים, שלדעתנו נבעו ממניעים שלא מן העניין. נתקענו עם פס ייצור שלם בלי הכשר, למרות שכל העובדים שלנו לא סתם שומרי שבת, אלא חרדים".
מה המשמעות הכלכלית של מצב כזה?
"קשה מאוד. בצר לו, יעקב עשה 'הצהרת יינן' לגבי הכשרות, שמופיעה על כל תוויות הבקבוקים, וזו לשונה: 'היין ללא עורלה, ללא טבל, ללא חמץ וללא עבודת שבת, ונעשה בידיהם של יהודים בלבד. ליין אין הכשר ממקור מוסמך'.
"הרבה אנשים מכירים את יעקב וסומכים עליו, אבל כדי שגם אנשים שלא מכירים אותו יקנו את היין אנחנו זקוקים לחותמת כשרות רשמית. אפילו ב'מקור ראשון' סירבו להכניס פרסומת שלנו בגלל המחסור בחותמת כשרות. מהסיבה הזו אנחנו מייצרים הרבה פחות יין, ועדיין - המטרה שלנו היא לקבל כשרות".
מה עניין שמיטה לכשרות
כדי לקבל מושג הלכתי ברור על נושא כשרות היין, פנינו לרב רונן לוביץ', רב היישוב "ניר עציון", חבר בארגון רבני צהר ובתנועת נאמני תורה ועבודה. "דעתי בעניין היא שכל הרעיון של להחמיר לגבי יינו של מחלל שבת זה משהו שאין לו מקום", הוא מצהיר.
"בגמרא אמנם ניתן למצוא אמירות על כך שמחלל שבת הרי הוא כמומר לכל התורה כולה, אבל הטענה שלי היא שאין שום מקום להשוות בין החילונים של זמננו למושג 'מומר' של חז"ל. בזמנם, כשיהודי היה מחלל שבת, הוא היה מוציא את עצמו מכלל ישראל, ואין כן בזמננו. בזמנם, כשיהודי הפסיק לשמור שבת זה היה מעיד עליו שהוא מאבד את כל צלמו המוסרי, כי לא לשמור מצוות בסיסיות מעיד על מופקרות. אבל בזמננו אדם מחויב לחוק ולמוסר, גם ללא מצוות".
איך בכל זאת התגלגל האיסור לימינו?
"בתקופה ההשכלה החילו את המושג הזה על יהודים משכילים, מתוך חשש של היהדות הרבנית מפני התבוללות. אבל העובדה שמחילים את האיסור כיום על יהודים שאינם שומרי שבת מקוממת בעיני.
"מבחינת הרעיון וההיגיון ישנם שני טעמים לאיסור יין נסך: הראשון - שמה ינסוך לעבודה זרה, והשני - משום קרבה המובילה לחיתון ולהתבוללות. שני הטעמים לא רלוונטים ליהודים חילונים. יין שניסכו לעבודה זרה אסור מהתורה, אבל יין שלא ניסכו אותו - זאת גזירת חכמים, וזה לא רלוונטי בזמננו, לכן בעיני אין מקום להחמרות האלה".
אז למה בכל זאת אלה הכללים הנהוגים ברבנות?
"כי הרבנות משמרת את הקול החרדי, הפונדמנטליסטי, המחמיר".
האם יש סיכוי לראות בעתיד שינוי בעמדה ההלכתית של הרבנות בעניין?
"להערכתי לא. הרבנות מלאה בחרדים וחרד"לים, והרבנים הציונים-מודרנים אינם בעלי כתפיים מספיק רחבות כדי לצאת נגד ההוראות. כל רב שכפוף לרבנות - וזה כולל גם אותי - לא יכול לעשות שינויים על דעת עצמו, גם אם הוא חושב אחרת".
האם יש סיכוי שנראה איזשהו ארגון שייצור פה מהפכה כשרותית?
"אני לא מאמין שיכול לקום ארגון כשרות פרטי בסגנון 'בד"ץ נאמני תורה ועבודה'. אני לא רואה רבנים שישימו את הראש תחת הגיליוטינה הזאת. גם מצד הציבור הדתי מודרני לא תקום דרישה להתארגנות כזאת, כי בניגוד לחסידים, לישיבות הליטאיות ולחרד"לים, הציבור הדתי מודרני מתאפיין באינדיבידואליזם, ובוחר בעצמו היכן להחמיר והיכן להקל.
"אמנם הייתה דוגמה אחת של התארגנות רבני צהר בנושא השמיטה, כאשר הרבנות ניסתה לאסור את היתר המכירה, אבל אי-אפשר
ללמוד מהתקדים הזה על דברים אחרים. זאת היתה שבירה טוטאלית של כל מה שהציבור הדתי יכול לקבל. כאן מדובר במקרה שונה לחלוטין, 99.9 אחוז מרבני צהר שתמכו בהתארגנות עצמאית לצורך השמיטה לא יעשו את זה בנושא היין. עניין השמיטה פגע בכל מערכות הכשרות - חקלאות, תיירות, מסעדנות, שיווק, צרכנות. זה גם היה עניין שגדולי הרבנים נתנו לו את הסכמתם, שהרבנות הממוסדת מאז הקמתה ועד הקדנציה האחרונה נתנה לו את הסכמתה. באו הרבנים החדשים ושינו לחומרה. זה לא שרבני צהר הקלו".
ואם יהודי שאינו שומר שבת היה מגיש לך כוס יין, היית שותה?
"ברמה העקרונית כן. למרות שזה לא כל-כך מעשי, אני בכלל לא שותה יין. אפילו בקידוש אני שותה רק מיץ ענבים".
- הכתבה המלאה תופיע בגיליון הקרוב של "מוצש"
מבית מקור ראשון
לפנייה לכתב/ת 
