פרשת רצח הזוג מעוז: האם הבן יירש את הוריו?

השבוע הזדעזעה מדינה שלמה מגילוי הפרשה המזוויעה במסגרתה חשוד דניאל מעוז ברצח הוריו, מתוך מטרה ברורה לרשת אותם, וכבר עולה שאלה משפטית מיוחדת ומעניינת: האם יוכל מעוז לרשת את העיזבון של הוריו, אם אכן יורשע ברצח.

• רצח הוריו: "הפסיד את כל כספי החתונה על פוקר"
• כסף ממרפאת האב שנרצח - נמצא אצל מהמרים
  

סעיף 5 לחוק הירושה נחקק בדיוק בשביל להתמודד עם מקרים כאלה, ומעגן בחוק את הפסוק הידוע מפרשת כרם נבות: "הרצחת וגם ירשת" (מלכים א', כא, יז-יט).

הסעיף קובע כי מי שהורשע בגרימת מותו של מוריש, או שניסה לגרום למותו, פסול מלרשת, והוא נועד לשלול את זכות הירושה של מי שרצח לשם קבלת ירושה.

אך לא בכל המקרים יופעל הסעיף הזה. בישראל, החוק מעניק לבית המשפט שיקול דעת רחב מאוד במתן פרשנות לסעיף. היורש חייב להיות מורשע בפלילים בכדי לא לרשת את המוריש. אם למשל הרוצח לוקה בנפשו ואינו מורשע בשל כך, הוא יהיה זכאי לרשת. לכן, צריך להוכיח כי הרוצח באמת התכוון לרצוח ורצה במות המוריש, כדי שהוא יהיה פסול מלרשת את הנפטר.

אם דניאל מעוז יורשע בהריגת הוריו בכוונה על מנת לרשת אותם, תישלל ממנו זכות הירושה, וזאת גם אם הוריו השאירו צוואה שבה הוא יורש כספים, או כל רכוש אחר. למרות זאת, יש להדגיש, אם הוא מוטב בפוליסות ביטוח או קרנות למיניהן שהיו רשומות על שם הוריו, הוא יהיה זכאי לקבל את הכספים שניתנו לו מכוחם בכל מקרה.

ומה יהיה אם, כמו במקרים רבים, יטען דניאל מעוז לחוסר שפיות בשעת המעשה? ובכן, אם בית המשפט יקבל טענה זו ויוכח כי הוא לא הייתה לו כוונה לרצוח את הוריו, אז מן הסתם הוא גם לא יורשע. במצב כזה ייתכן מאוד שהוא יוכל לרשת את הוריו.

יש להבין שלא כל הרשעה בהריגה גוררת באופן אוטומטי פסילה לרשת. בית המשפט שידון בתביעת הירושה יצטרך לבדוק את פסק הדין הפלילי ולהחליט מה הייתה הסיבה להרשעה, על העובדות המיוחדות שלו.

במקרה של אלי פימנשטיין למשל (בב"ש (י-ם) 6808/04) אשר רצח את בתו, נקבע כי מאחר שהוא גרם במתכוון לרצח הבת, אין הוא זכאי לרשת אותה. בעניין של שטלצר (עז' 5179/92) בו בעל הורשע בהריגת אשתו והודה שהתכוון להרוג אותה, נקבע כי למרות שלא הורשע בעבירת הרצח הוא פסול מלרשת אותה.

לעומת זאת, בתיק ע"מ 519/07, מקרה בו אם השליכה את בנה, תינוק בן 4 חודשים, מהחלון, היא הורשעה בברצח אבל בית המשפט העליון המיר את העונש להריגה, וקבע כי עקב מצבה הנפשי הקשה ביותר לא הייתה לה כוונת קטילה. עם זאת נקבע, כי היא הבינה את הפסול במעשה ולכן הורשעה בהריגה. בית המשפט השלום שדן בשאלה האם היא זכאית לרשת את בנה הנרצח, קבע שהיא לא התכוונה לגרום למותו ועשתה את המעשה הנורא ללא כוונה נשלטת. לכן נקבע שהיא רשאית לרשת את בנה (תמ"ש 2320/05). לעומת זאת בבית המשפט המחוזי הפכו את פסק הדין וקבעו שהיא פסולה לרשת (ע"מ 519/07).

הכלל הזה של "הרצחת וגם ירשת" הינו כלל אוניברסלי, אשר ידוע גם בשיטות משפט אחרות, כך בפרשת ריגס נ' פלמר (Riggs v Palmer 115 NY 506), בה כתב סב צוואה בה הוריש את מירב רכושו לנכדו. הנכד רצח את הסב, ולכאורה, לפי דיני הירושה האמריקנים באותה בעת, לא הייתה כל עילה לפסול אותו מירושת הסב. בית המשפט האמריקני קבע, כי מדובר בלאקונה בחוק, הניתנת להשלמה מטעמי צדק וסבירות, באופן שהרוצח לא יירש את הנרצח.

עם זאת, לנוכח הדיווחים בעיתונות, נראה כי המקרה של דניאל מעוז קיצוני ביותר, מאחר שרצח את שני הוריו מתוך כוונה ברורה ומוצהרת שלו לזכות בירושתו לצרכיו הכספיים.

הכותבת היא בעלת משרד המתמחה בדיני משפחה וצוואות