קונספירציה של העשירים? על חינוך חינם לפועלים

אמירה בסגנון מרקסיסטי טוענת משהו כזה: "במשטר הקפיטליסטי, ההון והאינטרסים של ההון הם אלה שמשנים את הכלכלה, את החברה ואת התרבות לפי הצרכים שלהם". דוגמה מבהירה תהיה זו: התעשיה זקוקה, כדי להתקדם ולהתעצם, לפועלים משכילים יותר.

אושי שהם-קראוס - כתבות נוספות:

• חזון נגרי: טכנולוגיה תציל את מעמד הפועלים
• קפיטליזם אוהב טכנולוגיה? תלוי את מי שואלים
• מלקחי המחאה: האם פייסבוק יציל אותנו מעוני?
  

אולי כי המכונות משתכללות יותר וצריך לדעת לקרוא ולכתוב כדי להפעיל אותן. אולי כי צריך להיות הנדסאי כדי לתקן אותן. ואם זה ככה, אומרים, עולה פתאום אידיאולוגיה שדוגלת בחינוך חופשי להמונים ונוצרות פרקטיקות (כלומר, התנהגויות והסדרים חברתיים ומוסדות) שמאפשרים את הדבר הזה.

הטענה הזו היא טענה מעניינת, אבל כמו בכל דבר שקשור לחברה האנושית, אני חושב שיש כאן המון שאלות והמון מורכבויות. נכול לשאול, למשל, איך מתבצע המעבר לחינוך חינם? האם יושבים בעלי הון ומחליטים לייצר אידיאולוגיה כזו? לא סביר. זה פשטני. מצד שני סביר למשל שבעל מפעל ישלח עובדים להשתלמות או יממן לימודים לעובדים.

אז מתי ואיך נוצרת האידיאולוגיה? שאלה טובה ואני לא יודע להשיב עליה.

רוברט אואן

אני מעלה את השאלה הזו כשאלת המשך לטור של השבוע שעבר. סיפרתי כאן בשבוע שעבר על אדם מיוחד; בן עניים מחונן שצמח ופרח בזכות סקרנותו וכשרונותיו בתקופת המהפכה התעשייתית בבריטניה. שמו היה רוברט אואן. אבל בניגוד למליונרים חדשים, אואן לא התעניין בכסף.

הוא רצה לתקן את האופי של בני המעמדות הנמוכים (תסלחו לי, אבל זה ברוח הימים ההם) ולהביא לחברה צודקת יותר. את כל חייו הבוגרים ואת כל הונו האדיר הוא השקיע בנסיונות כאלה עד שנשאר פשוט ללא כל אמצעים והבנים שלו, שהפכו לאנשים מצליחים ואמידים, שכנעו אותו שהם חייבים לו סכומי כסף גדולים ו"והחזירו לו" בימי זקנותו את ה"חוב".

ואיך זה קשור לחינוך. ובכן, אואן היה אחד מחשובי החלוצים בתחום החינוך של ילדי הפועלים. ולא נראה שהוא עשה את זה מסיבות כלכליות. ראינו, הון אישי כמעט לא עניין אותו. אואן עשה את הדבר הזה מסיבות של מצפון ורגש. נספר על זה.

ניו לנארק

ההזדמנות של אואן להתחיל ביזמת החינוך שלו הגיעה כאשר התחתן עם בתו של תעשיין בשם דאל וזכה בשותפות במפעל הטקסטיל שלו בניו לנארק. במפעל מצא אואן כ-500 ילדים בני חמש עד עשר שנים שעובדים כ-12 שעות ביום. הילדים האלה צמחו להיות פועלים קשיי יום, עניים, ממורמרים הגונבים מבעל הבית כל מה שניתן, שותים לשכרה ומתמודדים בקושי עם החיים הקשים.

מתוך אמונה (יוצאת דופן בזמנו) ש"הסביבה ותנאי הגידול" משפיעים על האופי, וכי עוני אינו כתם, אואן מחליט לעשות מעשה. הוא מחליט לייסד מוסד חינוכי של ממש. עניין החינוך היה חשוב לאואן בדרך ליצירת חברה צודקת יותר, חברה שבה יוכלו הפועלים העניים לחיות בהגינות וברווחה מעבודת כפיים.

החינוך, אואן האמין, מתחיל בגיל קטן, וכך, המוסד שרצה להקים לא יהיה סתם "בית ספר", אלא מעין מוסד "לעיצוב אופי". המוסד הזה יתפקד כפעוטון (חידוש), כגן ילדים (חידוש) וכמרכז תרבות למבוגרים (חידוש). ממש כך.

הילדים בגנון של אואן עוסקים בריקודים, לומדים לשיר ומשחקים. וזה חידוש אדיר בתקופה ההיא. חידוש בסגנון החינוך ובוודאי בכך שהוא מופנה לאותם "תת אנשים" - הפועלים העניים. החל בגיל שש ילמדו הילדים לקרוא ולכתוב וגם חשבון. כן, כמו בימינו.

הם ילמדו מוסיקה אצל מורה מקצועי מיוחד והמוכשרים ילמדו ממש לנגן. הם יערכו טיולים כדי להכיר את הטבע ואת נופי המולדת. כל אלה, חידושים ממש. אנחנו צריכים לזכור, מדובר בתקופה שלילדים כאלה אין בכלל סיכוי להתקרב לבית ספר.

חידוש נוסף היה האיסור הגורף על עונשים. אין יותר מכות ואין השפלות. אין קללות ואין גידופים. כל מורה יתחייב לתת יחס מכבד וחם לילדים הקטנים. המדריכים חייבים לפנות אל הילדים בחום ובסבר פנים יפות. וזה חידוש שלא יתואר. וכל מי שנתקל בספריו של צ'רלס דיקנס שמתארים, בין היתר, "מוסדות חינוך" של הזמן הזה יבין את גודל השינוי.

אבל זה לא הכל. הילדים העניים קיבלו בהכנסם למוסד בגדים אחידים לבנים: תלבושת אחידה זו הוחלפה וכובסה שלוש פעמים בשבוע. וגם זה חידוש, שהרי מי יעלה בדעתו לדאוג לנקיון ילדי העניים.

והמוסד הזה נפתח ופרח ומספר המשתמשים בשירותיו גדל והלך. 80 ילדים עד גיל שש. 200 בני שש עד עשר. כ-300 נערים בני עשר עד חמש עשרה השלימו לימודים בלילה לאחר שעות העבודה. מספר הפועלים המבוגרים שלמדו בלילות הגיע ל-140.

לימודי דת כמעט שלא למדו במקום הזה. אואן התנגד לדתות הממוסדות. הוא האמין שהן מיוסדות על טעויות והטעיות. ובכלל, הוא האמין שהיכולת לקבל את הדת מתפתחת אצל האדם בגיל מבוגר יותר.

אואן לא הסתפק בתפקיד הפילנטרופ והמתקן החברתי "הפרטי" שעושה רק בתחומו. באחד מספריו הראשונים הוא קורא לממשלה להקים רשת של חינוך ממלכתי לכל ילדי העם. וזה היה חידוש בזמנו. ואפילו מהפכני. הוא אפילו טען, שימו לב, שצריך להקים מחלקה מיוחדת בממשלה שתעסוק בחינוך. גם זה דבר מוזר בזמנו.

אז מה?

ולסיכום נשאל שוב האם אואן היה, בסך הכל, "שליח" לא מודע של הקפיטליזם? מעין סוכן שתפקידו החברתי "הלא מודע" הוא להכשיר דורות של פועלים ברמה גבוהה יותר? נשמע קצת פרנואידי.

יותר מדי מילים מופשטות: "הקפיטליזם שולח" (מי זה בדיוק ששולח) "באופן לא מודע" (מה, יש לו נפש?) "סוכני שינוי" (מה, הם לא אנשים עם רצונות?) "לטובת האינטרסים שלו" (למשטר כלכלי יש אינטרסים? מה, הוא כמו בן אדם?). אבל, מצד שני, זה לא מופרך. הרי אואן מקבל ילדים מגיל שנה לגנון שלו, בין היתר כדי לפנות את האמהות לעבודה במפעל.

והנה, הוא בעצם מניח את היסודות למבנה חברתי חדש; מבנה של חברה שלוקחת גברים ובמיוחד נשים מסוימיות, מכשירה אותן כמטפלות, וככה תומכת בעבודת נשים המונית בהתאם לצרכי המערכת התעשייתית. מסובך.

מאמרים להורדה בחינם

לסיום, אני מזמין את הקוראים לאתר החדש שלי ב: www.ushi.co.il. תוכלו למצוא שם כ-80 טורים בנושאי כלכלה וחברה. מורים, מדריכים וסטודנטים - אתם מוזמנים להשתמש בכל צורה, באופן חופשי. תוכלו גם להרשם לרשימת תפוצה ולקבל למייל את הטור השבועי. תודה