אם כל כך טוב, אז על מה אתם מתלוננים?

"האוכל פה נורא", מלינה אחת מאורחות המלון בפתחו של הסרט "הרומן שלי עם אנני" ("Annie Hall"); "והמנות כה קטנות", משיבה לה חברתה. ברוח הדיסוננס הוודי אלני הזה נתונה בחודשים האחרונים בעיצומה חרושת קיטורים ורטינה של מיטב מכתיבי הטעם ושותפיהם במקומותינו, על מעלליו הנוראיים של השלטון הנוכחי, החל ברמיסת האזרח וכלה בחורבן הדמוקרטיה מחד גיסא; ועל המעט, אם בכלל, שהוא מואיל בטובו לעשות למען אזרחיו והשלום מאידך גיסא.

לו היה נקלע לפה זר, והיה מטה את אוזנו למשל למִילְיֶה המהפכני בראשות ליף-שפיר-קונטס ושות', או לברנז'ה העיתונאית, לא היה נותר ספק בלבו, שנתיני הממלכה הישראלית אינם פחות מעבדים נרצעים; שממעמד הביניים המקומי לא נותר דבר לפליטה; שאיש אינו יכול לגמור פה את החודש, אלא אם שפר עליו מזלו והוא בן המעלה מהעשירון העליון, המתוגמל עד כלות בידי שטייניץ את ביבי; שמעולם לא שרתה ישראל בבידוד מדיני שכזה; שהחינוך, המחקר וההשכלה הגבוהה שרויים במחוזות הנחשלים של העולם השלישי; שחוקי אפליה וגזע עושים שמות בחברה הישראלית; ושבכל אשמה ממשלת ביבי-ליברמן.

עוד בערוץ הדעות :

לא תצליחו להעלים נשים / רוני בן-כנען

הרהורים מאפריקה על מצב הרפואה הציבורית / ד"ר רתם סיון-הופמן

אילו הזר היה מפנה קמעה את תשומת לבו לכמה ארכיונים עבשים, הוא היה מוצא למשל, כי "המדינה שבה ההישגים המדעיים כה שָפְלו" מצויה במקום השלישי בעולם במספר המאמרים המדעיים ביחס לגודל אוכלוסייתה; שמספר העוסקים במחקר באקדמיה בה ביחס לגודל אוכלוסייתה הוא השני בגודלו בעולם; שחלקה בתפוקת המדע העולמית גדול כמעט פי עשרה מחלקה היחסי באוכלוסיית העולם; שהיא במקום השלישי בעולם בהשקעה במחקר באוניברסיטאות ביחס לתמ"ג; ושהיא במקום הראשון בעולם בהוצאה לאומית למו"פ אזרחי מכלל התמ"ג.

ואם נמשיך לחפש, נמצא שכלכלת ישראל התמקמה במקום ה-17 ברשימת הכלכלות המפותחות (לפי מכון IMD השוויצרי); שבשנים האחרונות היא צומחת יותר מכל מדינות המערב, ושהאבטלה בה נמוכה מכל המדינות הללו; שלפי סקר של כתב העת האמריקני "אטלנטיק", בשקלול שורה של מדדי חידוש, ופיתוח כלכלי וטכנולוגי, אותה מדינה מצויה במקום הרביעי בעולם; ושב-2010 היא העפילה למקום ה-15 במדד איכות החיים של האו"ם; ושתוחלת החיים בה היא החמישית בקרב מדינות ה-OECD.

הקניונים מלאים

בלבולו של הזר היה מתגבר פלאים אילו שמע גם כי המדינה, שבה "מרבית נתיניה אינם פחות מעבדים נרצעים", ממוקמת לפי מכון גאלופ לשנים 2005-2009 במקום השמיני בעולם במדד האושר האנושי, ובסקר האחרון מהשנה האחרונה כבר העפילה למקום השביעי; שבסקר של גיאוקרטוגרפיה מלפני כחודש, 70% מאזרחיה הגדירו את מצבם כטוב; שכמעט 90% מהם, לפי סקר אחר, לא היו מוכנים לחיות בכל מקום אחר עלי אדמות; שלא פחות מ-4.3 מיליון מהם יצאו לחו"ל ב-2010; ושהקניונים ובתי הקפה מלאים במדינה זו מאי פעם.

ולטשטוש הדעות של הזר לא הייתה בוודאי גם מסייעת העובדה כי "הבידוד ההולך וגובר של אותה מדינה" מאפשר לה לקשור קשרי מסחר, ביטחון, מדע, היי-טק, חינוך וחקלאות עם העולם כפי שמעולם לא היו לה; שעם השנים רק הלכה והגדילה את מספר קשריה הדיפלומטיים; שמדינאים בכירים חוזרים ופוקדים אותה; שצורפה למועדון ה-OECD היוקרתי.

והדִּיס-אוֹרְיֶנְטַצְיָה של הזר מן הסתם הייתה מחוללת בו שמות אילו הבין כי במדינה בה השמועה העקשנית אומרת שהשלטון כבר חמס את הדמוקרטיה, שהאזרחים בה חרדים מלפצות פה, שבית המשפט העליון בה הפך לזרוע שלטונית, ושחוקים דרקוניים ואיומים מוטטו בה כליל את חופש העיתונות - לאותה עיתונות אין כל בעיה לחזור ולהשתלח באותו שלטון, לארגונים אנטי ממשלתיים אין כל עכבה מלהתגולל על ממשלתם ומדינתם, ששיטת השימוע הנוראה המוצעת עתה עדיין אינה מגיעה לקרסוליה של זו הקיימת בארה"ב, שחוקי לשון הרע שעל שולחן הכנסת עדיין רכים לאין ערוך מאלה שבבריטניה, ושלאקטיביזם השיפוטי הישראלי אין אח ורע בכל העולם המערבי.

גם אם לקטר זו מצווה ישראלית, הניסיון לצבוע את ישראל בשחור משחור הוא בעיקר מלאכת רמייה מחושבת ומתוזמרת של גורמים פוליטיים, אידיאולוגיים ותקשורתיים מסויימים, שהבינו שגם כזבים בוטים הם כלי שכנוע ראויים. היכולת לשנע רבים וטובים לרחובות ולכיכרות בקיץ החולף בשם הבדותות כי מעמד הביניים קרס זה כבר, או הקביעה שהפשיזם וחוקי השתקה קנו להם כבר אחיזה של קבע במקומותינו - הן הראיות המובהקות כי לשקר לעתים קרובות יש רגליים, והרבה, ואפילו לקוחות נאמנים וחוזרים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il