נגד עולים, נגד ערבים. איך יוצאים מזה?

ב-13 השנים האחרונות ביליתי זמן רב, רב מדי, בניחום חברים ועמיתים על עוולות שנגרמו לקהילותיהם על ידי קבוצות אחרות בחברה הישראלית. נראה שהשבוע שחלף הצליח לקבוע שיאים בתחום העלבונות והדעות הקדומות. דומה שאף קבוצה לא עברה את השבוע בשלום: עולי אתיופיה נפגעי אפליית הדיור בקריית מלאכי, הערבים הכועסים את עלבונו של ח"כ ראלב מג'אדלה, שספג כוס מים בפניו, החרדים המוחים על ההתקפות עליהם בגין מעשיהם של קומץ קיצונים, וכמובן הנשים, המזועזעות מתופעות הדרתן מהמרחב הציבורי.

אמנם לא נדרשתי בשבוע שחלף לנחם אף לא אחד ממכרי מקרב הקהילה הגאה, קהילת העולים ממדינות חבר העמים, הקהילה המזרחית בישראל או קהילת המתנחלים, אבל איני מודאג. אני מעריך שתהיה לי הזדמנות לעשות זאת בשבועות או בחודשים הקרובים.

עוד בערוץ הדעות :

יצאנו לקרב. "גנרל" ההאקרים כותב / יוני, האקר ישראלי

יש תרבות אלטרנטיבית / נמרוד אלוני

ברור אם כן שרובם המכריע של 7.7 מיליון אזרחי ישראל נופלים קורבן דרך קבע להכללות גסות, דעות קדומות וסטריאוטיפים מצד בני קבוצות אחרות בחברה הישראלית. העובדה שמדובר בחוויה שמשותפת לאזרחים ישראלים רבים כל כך, היא כמובן מקור לתסכול וסיבה לדאגה לעתידה של החברה הישראלית, אבל ייתכן שיש כאן גם מקור לתקווה מסוימת. מקור לתקווה, כל עוד כולנו יחד נתחיל לקחת אחריות על מה שכרגע נתפס בעינינו כעוגמת הנפש האישית שלנו.

הכרסום ביחסים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית לא נובע באופן ספציפי מהיחסים כלפי אזרחי ישראל הערבים, החילונים, היהודים האורתודוכסים, בני הקהילה הלהט"בית, העולים והוותיקים, הגברים והנשים. הכרסום נובע מהיחס הבסיסי שלנו כלפי כל מי ששונה מאיתנו. אני כבר מזמן איני מופתע כשאני מגלה שאזרחים המשתייכים לקבוצות המוחלשות יותר בחברה הישראלית, הסובלים באופן קבוע מדעות קדומות, כמו אזרחי ישראל הערבים, העולים מאתיופיה או חברי הקהילה הגאה בישראל, חוטאים אף הם בדעות קדומות, בדיוק כמו אלה המפלים אותם לרעה.

חוק אינו חזות הכול

אין להקל בחשיבותם של חוקים נגד אפליה ודעות קדומות, אבל יש לדאוג שחוקים אלה יורחבו כדי להגן על כל האזרחים בחברה, ולא יצומצמו כדי להגן על קבוצה אחת או אחרת. כדי שנוכל להתקדם, עלינו להבין שההתקפות האלה קשורות כולן ליחס שלילי כלפי רבגוניות, שבו מחזיקות רוב הקבוצות בחברה הישראלית, אם לא כולן. השינוי הזה חיוני לא רק מפאת חשיבותו המוסרית - הוא חיוני למען הצלחתנו לשרוד ולשגשג כקולקטיב, כחברה שמעל הכל מתאפיינת ברבגוניותה.

מחקר שנערך בעבור יוזמת "כולאננה", יוזמה חדשה ורחבת היקף לקידום הרבגוניות וההוגנות בחברה הישראלית, שאותה מוביל הארגון שבראשותי, ממחיש את היקף הבעיה. בישראל בת ימינו, הפחד מפני "האחר" נמצא בעליה, הרצון להכיר הולך ונשחק, והיחסים בין הקבוצות הם על פי רוב שליליים. החיים הנפרדים שאנחנו מנהלים - בבתינו, בבתי הספר שלנו, בצבא ובמקומות העבודה - מזינים את החששות שלנו ואת הדעות הקדומות שבהן אנו מחזיקים, ומחזקים אותם.

לא כאן המקום לדון בסיבות ההיסטוריות הרבות למצב הנוכחי, שהראשונה שבהן היא הסכסוך האזורי הבלתי פתור שתורם לפחדינו ולמציאות שבה אנו חיים, לרוב בקהילות נפרדות. עם זאת, עכשיו הוא בהחלט הזמן לדרוש מכולנו להכיר במגבלותינו המשותפות בכל הקשור ליחסינו כלפי "האחרים" בחברה, ולהתחיל לעבוד קשה ביחד כדי לפתח אסטרטגיות חינוכיות, חברתיות, כלכליות ואחרות. רק כך נוכל להתגבר על המחסומים של בורות ופחד המונעים מאיתנו איכות חיים טובה יותר, ולהפוך את החברה הישראלית למוצלחת וחזקה הרבה יותר.

המפתח לשינוי הזה הוא יצירת הזדמנויות רבות יותר לאזרחי ישראל מכל הרקעים והקבוצות להכיר איש את רעהו ואישה את רעותה בצורה נוחה. הניסיון החיובי שנצבור, יגלה לנו כי אנחנו מחזיקים בזהויות, בערכים ובאינטרסים משותפים, יצמצם את הפחדים ואת הדעות הקדומות, ויסלול את הדרך לבניית עתיד משותף טוב יותר.

מייק פרשקר הוא מייסד ומנכ"ל "מרחבים - המכון לאזרחות משותפת בישראל", המוביל את יוזמת כולאננה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il